הגדרוניות מקורה
הגדרוניות מקורה (באנגלית: Wrens of the Curragh) היו קהילה של נשים באירלנד של המאה ה-19, שחיו בנידוי מחברת הכלל במישורי קילדייר. רבות מהן שירתו את חיילי מחנה קורה. ברשומות המתוארכות לשנות ה-40 של המאה ה-19, נכתב כי ישנן נשים המתגוררות בקורה סמוך למחנה הצבאי. רבות מהנשים התייתמו כתוצאה מהרעב הגדול, ונדחקו כדי לשרוד. הנשים פיתחו אורח חיים קומונאלי; כסף, מגורים, חפצים, אוכל וטיפול בילדים היו חלק מהשיתוף הכלכלי. קהילת הנשים סוקרה במקור על ידי צ'ארלס דיקנס ביומנו, לאחר מכן סוקרה לציבור הרחב באמצעות רומנים, שירים, מוזיקה, פודקאסט וביצירות אמנות.
אטימולוגיה
"הגדרוניות מקורה" היו קהילה של מופקרות שחיה במישורי קורה של מחוז קילדייר באירלנד.[1] הנשים נקראו "גדרוניות" כמין הציפורים, מכיוון שהן ישנו בשקעים באדמה שמחציתן נמצאו בגדות נהרות או בתעלות, כשהן מכוסות בשיחי אלגומין (Ulex). אלו בעלי דמיון רב לשיחי קידה שעירה, הגדלים בארץ ישראל. שקעים אלו הוסוו על ידן כמו הקנים שבונות הציפורים במשפחת הגדרוניים. קורה (Curragh) בהגייה אנגלית /ˈkʌɹə/, בהגייה גאלית אירית יש לבטא קוראך - /ˈkʌɹəx/.
קורה היא מילה נרדפת בשפה האירית למישור, בהשאלה משמה של סירת חתירה בעלת תחתית שטוחה בשם קוראך.[2]
היסטוריה
רישומים היסטוריים של נשים המתגוררות בקורה בסמוך למחנה הצבאי, מתוארכים לשנות ה-40 של המאה ה-19.[1] מחנה קורה הפך ממחנה ארעי לקבוע בשנת 1856, מה שאומר שנוכחותן של הנשים הפכה רציפה. נוכחותן נמשכת ברשומות עד שנות ה-80 של המאה ה-19. רבות מהנשים הללו התייתמו במהלך הרעב הגדול, חלק מהנשים התגוררו באופן עונתי במישורים אלו, בחודשי הקיץ התגוררו במישור כ-60 נשים.[3] ייתכן כי מחוץ לזמן הקציר, עובדים חקלאיים מובטלים העלו את המספר לגבוה יותר.[4]
סגנון חיים
הנשים פיתחו אורח חיים קומונאלי בו כסף, מגורים, חפצים, אוכל וטיפול בילדים היו חלק מהשיתוף הכלכלי. לקהילה לא הייתה מנהיגה יחידה. בעוד שהנשים היו מנודות מהקהילה בעיר, הן גם נמנעו מיצירת מגע במידת האפשר, למשל מבחינת הטיפול הרפואי, הנשים צרכו תרופות שהן רקחו בעצמן או קנו.[3] בעוד שהנשים היו תלויות בחיילים בכסף, הן אף סרגו בגדים שמכרו בשווקים כדי לנסות ולהשיג עצמאות כלכלית מן המחנה הצבאי.[5] ובכל זאת הצבא היה זה שסיפק להם מים מתוקים ואיפשר להן לקנות סחורות בשוק המחנה 2–3 פעמים בשבוע.[6] ייתכן כי רשת עזרה הדדית זו הייתה חזקה עוד יותר במובנים מסוימים מאשר רשתות התמיכה המסורתיות יותר בסביבותיה.[7]
הנשים לא היו פופולריות מבחינה מקומית, ובשנת 1855 התלונן בעל אמצעים ומשלם מיסים, כי לא רק שהנשים גורמות לשחיתות מוסרית, אלא שבעצם הן גם הוצאה מוכרת ששולמה על ידו כחלק מהמסים לרשויות המס.[8] בשנת 1857 התלונן הכומר הפרסביטריאני של המחנה הצבאי לעיתון "הטיימס" על נוכחותם סביב המחנה. צ'ארלס דיקנס כתב גם על הנשים בכתב העת שלו, "כל השנה", בשנת 1864.[9]
אמנות חזותית
בשנת 2020, במהלך מגפת הקורונה, האמנית אמנדה קוגן המשיכה בעבודתה בפרויקט על הנשים והשתמשה במעין גלויות של נשים אלו בזמן מגפה.[10]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Doyle, Rose (13 באוקטובר 2001). "Songbirds on society's margins". The Irish Times (באנגלית). נבדק ב-2020-06-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ קוראך, באתר ויקיפדיה (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Luddy, Maria (1992). "An outcast community:the 'wrens' of the curragh". Women's History Review (באנגלית). 1 (3): 346. doi:10.1080/09612029200200014. ISSN 0961-2025.
- ^ RIORDAN, SUSANNAH (2010). Luddy, Maria (ed.). "Challenging Bad Nuns: Ireland's Magdalen Laundries". The Irish Review (1986-) (42): 120–127. ISSN 0790-7850.
- ^ Luddy, Maria (1992). "An outcast community:the 'wrens' of the curragh". Women's History Review (באנגלית). 1 (3): 349. doi:10.1080/09612029200200014. ISSN 0961-2025.
- ^ "The Curragh Wrens". www.curragh.info. נבדק ב-2020-06-11.
- ^ PRESTON, MARGARET (2008). "Review of Prostitution and Irish Society: 1800–1940". New Hibernia Review / Iris Éireannach Nua. 12 (3): 148–150. ISSN 1092-3977.
- ^ Luddy, Maria. (2007). Prostitution and Irish society, 1800-1940. Cambridge: Cambridge University Press. p. 63. ISBN 978-0-521-88241-5. OCLC 154706356.
- ^ "STONING THE DESOLATE". www.kildare.ie. נבדק ב-2020-06-12.
- ^ "Postcards From The Pandemic: Amanda Coogan" (באנגלית). 2020-05-23.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הגדרוניות מקורה".