הבריחה מכלא רמלה
הבריחה מכלא רמלה התרחשה בשעות הערב של 8 בינואר 1979, ובמסגרתה ברחו מכלא רמלה שמונה אסירים. בריחתם עוררה דאגה רבה בשל מסוכנותם של האסירים וגם בשל הקלות שבה ברחו מבית הסוהר הנחשב לשמור ביותר במדינה.
הבריחה
הבריחה התרחשה ב-8 בינואר 1979, לאחר השעה 7 בערב, במזג אוויר גשום מלווה ברוחות עזות. לאחר ארוחת הערב הסתתרו שמונה אסירים בחדר האוכל, ובאמצעות מפתח, שהיה ברשות אחד מהם כעובד המטבח, עברו למטבח, שהיה ריק מאדם, ניסרו את הסורגים של פתח אוורור שבתקרת המטבח, ודרך הפתח עלו לגג המטבח. מהגג קפצו לשטח הכלא והלכו לעבר השער האחורי של הכלא, פרצו את מנעולו ויצאו לחורשת עצי זית שמדרום לכלא. במקביל לבריחתם הציתו אסירים את אחד התאים בכלא, והסוהרים היו עסוקים בכיבוי השרפה. סמוך לשעה 9 בערב עצר אחד הבורחים מונית שעברה בכביש רמלה-לוד, כל השמונה עלו למונית ובאיומי אקדח וסכין הכריחו את הנהג להסיעם לאזור בית נבאלא, שם השליכו את הנהג מהמונית והמשיכו בנסיעתם.[1]
נהג המונית הלך ברגל עד שהגיע למקום יישוב, ומשם טילפן למשטרה.
הבורחים הם:[1]
- סלומון אבו, נדון למאסר עולם על רצח כפול על רקע תשלום דמי חסות.
- משה דנינו, נדון, יחד עם אורי מזרחי, למאסר עולם על רצח.
- אורי מזרחי, נדון, יחד עם משה דנינו, למאסר עולם על רצח.
- יצחק קיש, נדון למאסר עולם על רצח.
- נעים מחמוד סולטן, נדון למאסר עולם על רצח בשל כבוד המשפחה.
- ג'מיל מחמוד סולטן (אחיו של נעים מחמוד סולטן), נדון ל-23 שנות מאסר על עבירות ביטחון.
- גבריאל בוזגלו, נדון ל-17 שנות מאסר על שוד.
- מאיר מכורש, נדון ל-14 שנות מאסר על שוד.
המרדף אחר הבורחים
עם קבלת הידיעה על הבריחה הציבה המשטרה מחסומים בכבישים. ב-13 בינואר לפנות בוקר נלכדו שני האחים סולטן במונית שבה נסעו ונעצרה לבדיקה על ידי מחסום משטרתי בצומת נווה ימין. השניים היו באפיסת כוחות, לאחר הליכה ממושכת וחוסר שינה. בחקירתם סיפרו השניים שזמן קצר לאחר הבריחה הורה להם אורי מזרחי, מתכנן הבריחה, לרדת מהמונית שבה נסעו כל הבורחים, ומאז נדדו בשדות ובפרדסים בדרכם לטירה, כשהם נזהרים משוטרים.[2]
ב-14 בפברואר נלכדו עוד שלושה מהבורחים: מזרחי, דנינו ומכורש. השלושה נלכדו על ידי שוטרי היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור לאחר קרב יריות קצר בדירה בבת ים, שבה הסתתרו יחד עם עוד שני אסירים שלא חזרו מחופשה שניתנה להם. ברשות הבורחים היו שלושה אקדחים ורובה M16.[3]
ב-15 במרץ נלכדו שני בורחים נוספים, אבו וקיש, בדירה שבה הסתתרו בשכונת שפירא בתל אביב. ברשות הבורחים היו תת מקלע "עוזי" ושלושה אקדחים, אך הם לא השתמשו בהם בעת ששוטרי הימ"מ נכנסו לעוצרם. בעת המעצר שהו בדירה שני אנשים נוספים, שנעצרו בחשד שסייעו לבורחים.[4]
ב-26 במאי נלכד הבורח האחרון, בוזגלו, על ידי שוטרי מחלקת הבילוש של משטרת מחוז תל אביב, בעת שמכונית שבה נסע עצרה ברמזור אדום.[5]
חקירת הבריחה
בעקבות הבריחה הוקמה ועדת חקירה לבדיקת פרשת הבריחה, וזו הגישה את מסקנותיה ב-6 בפברואר.[6] הוועדה מצאה כי חילופים תכופים של קצינים בכירים בכלא, כמו קצין הביטחון וקצין המודיעין, גרמו לירידת המשמעת של האסירים ולליקויים משמעותיים ברמת הביטחון של הכלא. בנוסף, המפקד האחרון שמונה לכלא רמלה קיבל הכשרה לקויה מפאת קוצר הזמן. גם סגל הסוהרים באותה תקופה היה חסר השכלה נאותה ולא עבר קורסים והכשרות המתאימים לתפקידם.
הוועדה המליצה לעמיד לדין משמעתי שלושה מקציני הכלא ושני סוהרים. בהתאם להמלצות הוועדה[6] הועברו מתפקידיהם סגן מפקד כלא רמלה ועוד שניים מקציני הכלא.[7]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דליה מזורי, מצוד ללא תקדים ברחבי הארץ אחרי 8 האסירים המסוכנים שברחו מכלא רמלה, מעריב, 9 בינואר 1979, המשך
- ^ יוסף ולטר, איה אורנשטיין ויהושע כהנא, "אל תתאמצו, אנחנו הבורחים" - אמרו האחים סולטן לאנשי המחסום, מעריב, 14 בינואר 1979
- ^ יהושע כהנא, אחר קרב־יריות נלכדו הבוקר בבת־ים 3 מבורחי כלא רמלה, מעריב, 14 בפברואר 1979, המשך
- ^ אבי רז, "קיש היה בהלם, סלומון אבו היה מהופנט", מעריב, 16 במרץ 1979
- ^ יוסף ולטר, "יש אלהים בשמים" - מלמל "אלוף הבריחות" בוזגלו למראה האקדח השלוף, מעריב, 27 במאי 1979
- ^ 6.0 6.1 ועדת החקירה ממליצה להעמיד לדין 3 קצינים ו־2 םוהרים בכלא רמלה, דבר, 8 בפברואר 1979
- ^ דליה מזורי, ברוך מאירי ויהושע ביצור, סגן מפקד כלא רמלה ושני קצינים בכירים - הועברו לתפקידים אחרים, מעריב, 8 בפברואר 1979
32152419הבריחה מכלא רמלה