הבריגדה ה-77 (הודו)
 | |
| חיילי הבריגדה חוצים נהר בבורמה במהלך מבצע בד ארוך | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי צבא הודו הבריטית |
| סוג | בריגדת כוחות מיוחדים |
| בסיס האם | ג'אנסי, הודו הבריטית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | מרץ 1942 – מרץ 1945 (כ־3 שנים) |
| מקים היחידה | אורד צ'ארלס וינגייט |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 3,000 |
| ציוד עיקרי | לכל חייל: רובה לי אנפילד, אקדח סטן, רימונים, סכין מצ'טה או קוקרי. |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
הארמייה ה-14 הדיוויזיה ההודית ה-3 |
| מפקדים | מפקדים |
הבריגדה ההודית ה-77 (באנגלית: 77th Indian Infantry Brigade) הייתה בריגדה של צבא הודו הבריטית, אשר לחמה כיחידת צ'ינדיטים במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
הבריגדה הוקמה במרץ 1942 במחוז ג'אנסי שבהודו הבריטית בהוראת ארצ'יבלד ויוול מפקד פיקוד הודו. ויוול מינה את אורד צ'ארלס וינגייט למפקדה הראשון של הבריגדה. באותו שלב הגיעה המערכה על בורמה לקיפאון זמני, כאשר כוחות הצבא היפני הקיסרי כבשו את מרבית בורמה הבריטית והבריטים נאלצו להתבצר בהודו. ויוול נתן לווינגייט יד חופשית, והורה לו לאמן את הבריגדה ככוחות מיוחדים שיפעלו מאחורי קווי היפנים וינסו להביא לשינוי המערכה. הבריגדה כללה 3,000 איש, אשר מחציתם היו בריטים והשאר הודים בורמזים או גורקים. וינגייט אימן אותם בדרכים קשוחות ביותר, כבר במהלך האימונים נהרגו שני חיילים מדיזנטריה, ובאחת הפעמים כשבעים אחוזים מחיילי אחד הגדודים ביקשו להתאשפז.[1] חיילי הבריגדה כונו לימים בשם "צ'ינדיטים", על שם מפלצת מהמיתולוגיה הבורמזית הנקראת "צ'ינתה".
הבריגדה הייתה אמורה במקור לקחת חלק ב"מבצע ענקים", אשר במסגרתו היו אמורים כוחות בריטיים ואמריקאיים לפלוש לבורמה. עם זאת, התוכנית בוטלה,[2] וויוול הגיע בעצמו לאימפהל כדי להודיע לווינגייט על הביטול. וינגייט התעמת עם ויוול מול חייליו, וכעבור שעתיים אישר ויוול לווינגייט לצאת למבצע נפרד משלו.[3] בפברואר 1943 כינס וינגייט את אנשיו והודיע להם שהם עומדים "לצאת להרפתקה גדולה". תאריך המבצע נקבע ל-8 בפברואר, והוא קיבל את שם הצופן "מבצע בד ארוך". מטרת המבצע הייתה גרימת נזק רב ככל האפשר ליפנים, בדגש על מסילות הברזל שלהם. חיילי הבריגדה התפלגו לשתי קבוצות, ובשטח כל קבוצה התחלקה לשני טורים גדלים דיים כדי להנחית מהלומות, אך קטנים מספיק כדי לחמוק מרשת ההגנה של האויב.
הצ'ינדיטים יצאו מאימפהל ב-8 בפברואר וחצו את הנהר צ'ינדווין בלילה שבין 16 ל-17 בו. הם נעו מעבר לצ'ינדווין בתוככי הג'ונגלים, כשהם סובלים ממחלות, עלוקות, רעב וסיורים יפניים. ב-6 במרץ הם פוצצו את מסילת הברזל היפנית מנדאליי-מיצ'צ'נה, ובין 13 במרץ, ל-18 בו הם חצו את הנהר אירוואדי.[5] עם זאת, כאן הפכו התנאים לקשים אף יותר, וב-24 במרץ הורה וינגייט לבצע נסיגה. בין מרץ לאפריל חזרו רוב השורדים להודו, והקבוצה האחרונה שכללה 9 אנשים בלבד הגיעה ב-6 ביוני.[6] מבין 3,000 חיילי הבריגדה שהשתתפו במבצע, חזרו בסה"כ רק 2,182.[7]
המבצע נחשב להצלחה מורלית אדירה, ובנובמבר 1943 הוחלט להגדיל את יחידת הצ'ינדיטים לדיוויזיה אשר כללה 6 בריגדות. הבריגדה ה-77 הייתה הוותיקה ביותר מביניהן, וכמפקדה החדש (ונגייט מונה למפקד הדיוויזיה) מונה מייק קאלוורט. הבריגדה השתתפה במבצע יום חמישי ב-1944, ובמסגרתו הוצנחה בתוככי בורמה, ביצעה פעולות חבלה כנגד היפנים והקימה מעוזים בתוככי שטח האויב. באזור יוני כבר כללה הבריגדה רק 800 איש מתוך 1,200 שכללה בתחילת המבצע. בין 8 ל-25 ביוני לחמו הצ'ינדיטים בקרב קשה כנגד היפנים על העיירה מוגאונג, וניצחו בסופו של דבר רק לאחר שקיבלו סיוע סיני ואמריקאי. בקרב על מוגאונג ספגה הבריגדה 255 הרוגים ו-52 פצועים, וגם אלו שרשמית היו כשירים לקרב, התמודדו כנגד פצעים קלים ומחלות. קאלוורט הפר את ההוראות שקיבל מג'וזף סטילוול, והחל לנוע במטרה לחבור אל הכוח הסיני-אמריקאי בקמאינג. סטילוול הסכים בסופו של דבר לפנות אותם חזרה להודו לצורך תקופת התרעננות.
במרץ 1945, לאחר שהוחלט על פירוק כל יחידות הצ'ינדיטים, פורקה גם הבריגדה ה-77 והוסבה לבריגדת הצנחנים ההודית ה-77 אשר הייתה חלק מהדיוויזיה המוטסת ה-44.
לקריאה נוספת
- דונובן ובסטר, דרך בורמה, הוצאת מטר, 2006.
- אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993.
- מייקל קאלברט, אסירי תקוה: בעקבות וינגייט במסע בורמה, הוצאת מערכות, 1955.
- אנדרו רוברטס, סערת המלחמה, הוצאת דביר, 2011.
קישורים חיצוניים
- הבריגדה ההודית ה-77 (באנגלית)
הערות שוליים
