הבחירות לפרלמנט האירופי 1979
הבחירות לפרלמנט האירופי ב-1979 היו סדרה של בחירות לפרלמנט שנערכו בכל תשע המדינות שהיו חברות ברותה העת בקהילה הכלכלית האירופית. הן היו הבחירות האירופיות הראשונות שהתקיימו ביבשת, שאפשרו לאזרחים לבחור 410 חברי פרלמנט, וגם הבחירות הבינלאומיות הראשונות בהיסטוריה.
מושבים בפרלמנט הוקצו למדינות לפי אוכלוסייתן, ובמקרים מסוימים חולקו למחוזות בחירה, אך החברים כיהנו מטעם קבוצות פוליטיות.
אמנת רומא שייסדה את הקהילה האירופית קבע שהפרלמנט האירופי חייב להיבחר בבחירות כלליות באמצעות שיטת הצבעה משותפת. מועצת האיחוד האירופי הייתה אחראית על הקמת הבחירות אך היא התמהמהה. באופן זמני חברי הפרלמנט האירופי מונו על ידי הפרלמנט הלאומי שלהן.[1]בסופו של דבר במהלך שנות ה-70 הוחלט לקיים בחירות. סוגיית שיטת ההצבעה המשותפת נותרה ללא הכרעה, ועד היום שיטות ההצבעה משתנות בין המדינות, אם כי כולן השתמשו בסוג כלשהו של ייצוג יחסי מאז 1999.
אחוז ההצבעה הממוצע היה 63%. שיעור ההצבעה הנמוך ביותר היה בבריטניה עם 32.2%, ובכל השאר המדינות אחוז ההצבעה עמד כל יותר מ-50% (מלבד דנמרק). מלבד בלגיה ולוקסמבורג, שבהן חלה חובת הצבעה, אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היה באיטליה עם 84.9%.[2]
חלוקת המושבים לפי מדינות
- צרפת - 81
- איטליה - 81
- מערב גרמניה - 81
- הממלכה המאוחדת - 81
- הולנד - 25
- בלגיה - 24
- דנמרק - 16
- אירלנד - 15
- לוקסמבורג - 6
תוצאות
- מפלגת הסוציאליסטים האירופאים - 113 מושבים
- מפלגת העם האירופית - 107 מושבים
- האירופים השמרנים - 64 מושבים
- הסיעה הקומוניסטית - 44 מושבים
- הברית הליברלית-דמוקרטית - 40 מושבים
- הפרוגרסיביים הליברלים - 22 מושבים
- אחרים ועצמאיים - 20 מושבים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hoskyns, Catherine; Michael Newman (2000). Democratizing the European Union: Issues for the twenty-first Century (Perspectives on Democratization. Manchester University Press. ISBN 978-0-7190-5666-6.
- ^ Rates of participation in European elections (1979–2004) on CVCE website
| הבחירות לפרלמנט האירופי | ||
|---|---|---|
|
