הארו שולצה-בויזן
| קובץ:Shultse Boizen Harro.jpg | |
| לידה |
2 בספטמבר 1909 קיל, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
22 בדצמבר 1942 (בגיל 33) כלא פלצנזה, ברלין, גרמניה הנאצית  |
| תקופת הפעילות | 1933–1942 (כ־9 שנים) |
| דרגה |
 אובר-לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
| קצין מודיעין | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
הארו שולצה-בויזן (בגרמנית: Harro Schulze-Boysen; 2 בספטמבר 1909 – 22 בדצמבר 1942) היה קצין מודיעין במיניסטריון התעופה של גרמניה הנאצית, מאנשי ההתנגדות לנאצים, שפעל במסגרת קבוצה מחתרתית שכונתה "התזמורת האדומה", נתפס והוצא להורג.
ראשית דרכו
היינץ הארו מקס וילהלם גיאורג שולצה-בויזן נולד בעיר קיל בגרמניה בשנת 1909 כבנו של קצין בצי, שהיה קרוב משפחתו של האדמירל אלפרד פון טירפיץ, שר הצי ומפקד הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
בצעירותו למד משפטים בפרייבורג וברלין, אך לא סיים את לימודיו. הוא היה בעל נטייה פוליטית שמאלית אך יחד עם זאת שמר על קשרים עם חוגים לאומניים. הוא הצטרף בשנת 1930 לתנועה שדגלה בהנהגת שיטה כלכלית קיבוצית בין מדינות אירופה. באותה עת הוא הוציא לאור בטאון שמאלי – ליבראלי בשם "המתנגד" (Der Gegner).
בשנת 1932 יזם מפגש של צעירים שקרא לו "מפגש הנוער המכני של אירופה" שהשתתפו בו כמאה אנשים. הוא צידד בביטול השיטה הקפיטליסטית יחד עם ביטול הסכמי ורסאי שכפו על גרמניה, בתום מלחמת העולם הראשונה, תנאי כניעה כלכליים חמורים.
באפריל 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, נהרסו משרדי המערכת של "המתנגד" על ידי אנשי האס אה ושולצה-בויזן נעצר, עונה וצלב קרס נחרט על עורו. לאחר ימים אחדים שוחרר בהשתדלות משפחתו רבת ההשפעה.
לאחר שחרורו פנה שולצה-בויזן לסוג אחר של פעילות ובמאי 1933 עבר קורס טיס אזרחי. ב-1934 הכיר שלוצה-בויזן את ליברטס (אנ') נכדתו של פיליפ, הנסיך מאוילנבורג, מי שתהיה לאחר שנתיים לאשתו. באמצעותה התוודע להרמן גרינג מראשי משטרו של היטלר ומפקד הלופטוואפה. גרינג התרשם מהצעיר המוכשר. עברו נשכח לו והוא התקבל לעבודה במיניסטריון התעופה שגרינג עמד בראשו. את התנגדותו למשטר נצר בשלב זה בליבו.
בתזמורת האדומה
במיניסטריון התעופה נתמנה שולצה-בויזן לקצין באגף המודיעין. בשנת 1935 הפך שולצה-בויזן, שהיה בעל נטייה לקומוניזם, אף שלא הצטרף למפלגה, לאיש שמאל פעיל ויחד עם פעיל נוסף בשם ארוויד הארנק (אנ'), פקיד במשרד הכלכלה, קיבץ סביבו חוג של אנשי שמאל ומתנגדי המשטר הנאצי מהאליטה החברתית. אנשי החוג הפיצו מנשרים בלתי לגאליים ובהם תעמולה אנטי נאצית. אשתו ליברטס, לה נישא בשנת 1936, נכללה אף היא בחוג.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התפתח חוג זה מחוג של מתנגדי המשטר לרשת ריגול שהעבירה החל משנת 1940 מידע צבאי ומודיעיני לברית המועצות. שולצה-בויזן הכניס ליחידת הצופן של מיניסטריון התעופה שניים מחברי הרשת, מקום בו ניתנה להם האפשרות ללמוד על שירות מודיעין החוץ הגרמני, והם העבירו את המידע לשולצה-בויזן שהעבירו לברית המועצות.
במקביל פעלה רשת ריגול סובייטית נוספת בהנהגת ליאופולד טרפר, סוכן המודיעין הצבאי הסובייטי, הגה-אר-או, אשר שידרה לברית המועצות, באמצעות קשר רדיו מבריסל ומפריז ידיעות על ריכוזי כוחות גרמנים, התקפות אוויר על גרמניה, ייצור מטוסים בגרמניה, ומידע צבאי בעל ערך.
תחנות ההאזנה הנאציות הצליחו לעלות על שידורי שתי הרשתות. המידע שהועבר בהן היה מוצפן, אך היה ברור לנאצים כי מועבר בהן מידע מודיעיני לברית המועצות והם העניקו להן את הכינוי "התזמורת האדומה" ( בגרמנית: Rote Kapelle). הם נדהמו במיוחד לגלות את מוקד השידור שהיה בברלין בבירת הרייך השלישי והגבירו את מאמציהם לגלות את מקומות השידורים ואת מפעיליהם.
תפיסתו והוצאתו להורג
ביולי 1942 הצליחו הגרמנים לפענח שדר שנשלח ממוסקבה לרשת של טרפר בבריסל, שכלל את שמו ומענו של שולצה-בויזן והוא נעצר ב-31 באוגוסט.
לפי גרסה אחרת היה זה חבר בקבוצתו של טרפר, אשר ידע על קיום הרשת של שולצה-בויזן בברלין, אשר הלשין עליה לגסטפו.
אשתו ליברטס נעצרה ימים אחדים לאחר מכן. שולצה-בויזן ואשתו הועמדו לדין באשמת בגידה. שניהם נדונו למוות ב-19 בדצמבר ושניהם הוצאו להורג בתלייה ב-22 בדצמבר בכלא פלצנזה בברלין, מקום בו עתידים להיות מוצאים להורג שנתיים לאחר מכן רוב קושרי העשרים ביולי .
שותפו לרשת, ארוויד הארנק, נעצר ב-7 בספטמבר יחד עם אשתו. הוא נדון למוות והוצא להורג בכלא פלוצנזי. אשתו נדונה לשש שנות מאסר, אך היטלר ביטל את גזר הדין וציווה להעמידה מחדש למשפט שתוצאתו הצפויה הייתה גזר דין מוות.
הנצחתו
דמותו של הארו שולצה-בויזן הונצחה בגרמניה כדמות מופת לאומית. על קיר ביתו בברלין נקבע לוח זיכרון. בערים אחדות בגרמניה נקראו רחובות על שמו, בכללם רחוב מרכזי ברובע ליכטנברג בברלין. בחזית משרד האוצר הגרמני בברלין הונצחה דמותו בחלון עגול בקיר הבניין דמוי חלון כלא מסורג ומעליו קטע משיר פרי עטו:
- "גם אם יהיה עלינו למות,
- זאת נדע: הזרע
- יצמיח פרי. אם יערפו ראשנו, אזי
- רוחנו תכריע את המדינה.
- האמינו לי בבוא העת הכל יבשיל"
בגרמניה המזרחית הונפקו שני בולי דואר לזכרו, באחד מהם מופיע דיוקנו על רקע תמונת אנשי ההתנגדות המדפיסים מנשרים, בשני מופיע דיוקנו יחד עם דיוקנם של שני חברים אחרים בתזמורת האדומה, ג'ון סיג (אנ') וארוויד הארנק.
לקריאה נוספת
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. הוצאת שוקן, 1976. בעמ' 356.
- יצחק ארד, בצל הדגל האדום: יהודי ברית־המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית. הוצאת משרד הביטחון,יד ושם ועמותת "יד לשריון", 2008. בעמ' 156-155.
קישורים חיצוניים
- ההתנגדות הגרמנית להיטלר. באתר shoa.org.
- ביוגרפיה תמציתית, בלוויית תמונות באתר הגרמני dhm.de.
- אנשי התזמורת האדומה הגרמנית באתר traces.org.
