האיסור לקצור פאת השדה
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י' |
|---|---|
| משנה | מסכת פאה |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק א'–ג' |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לאו ר"י; ספר החינוך, מצווה רי"ז; ספר מצוות גדול, לאו רפ"ד |
האיסור לקצור פאת השדה הוא מצוות לא תעשה מתרי"ג מצוות האוסרת לקצור את כל השדה או המטע. איסור זה הוא לאו הניתק לעשה, ואם הבעלים עבר וקצר את שדהו עליו לקיים את המצווה להשאיר ממנו חלק לעניים.
מקור האיסור
מצווה זו נזכרה בתורה בשני מקומות:
- בפרשת קדושים:
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:
- וכן בפרשת אמור באמצע תיאור המועדים:
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ
דיני האיסור
הקוצר את כל שדהו ולא משאיר אפילו שבולת אחת - עובר על האיסור.[1] האיסור נוהג גם בעצים ולא רק בתבואת שדה.[2] גם אם בעל השדה הוא עני - אסור לו לקצור את כל השדה.[3]
לאו זה הוא לאו שניתק לעשה, כלומר במקרה שבעל השדה לא השאיר פאה בסוף שדהו, צריך לתת לעניים מהתבואה שכבר קצר. ובתלמוד נחלקו עד מתי יכול להפריש: ”מצות פאה להפריש מן הקמה, לא הפריש מן הקמה - מפריש מן העומרים, לא הפריש מן העומרים - מפריש מן הכרי עד שלא מרחו, מרחו - מעשר ונותן לו; משום ר' ישמעאל אמרו: אף מפריש מן העיסה ונותן לו” (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד עמוד א')
אין להניח פאה המשותפת לשני שדות, אפילו אם בשניהם גדל אותו סוג גידול, היות שהמצווה היא שיתוף העניים בכל שדה בפאה מיוחדת. גם אם השדות צמודים אבל יש ביניהם נחל או שביל או דבר אחר שחוצץ כך שאינם נחרשים ונקצרים כאחד, הם נחשבים כשני שדות וצריך להניח פאה לכל שדה.[4] אבל במטע של אילנות, שביל או נחל אינו מפריד את המטע לשני חלקים, כי הם נראים כאחד, ורק אם היה גדר בין שני החלקים צריך להשאיר פאה מכל חלק בפני עצמו.[5]
האיסור נועד לשמור את הפאה לעניים, ולכן במקום שבו לא נוהגים עניי ישראל לבוא לשדות כדי לקחת את הפאה - אין איסור לבעלים לקצור ולקחת את הפאה לעצמו: ”לעני ולגר תעזוב אותם - ולא לעורבים ולא לעטלפים”.[6][7][8] לפי זה כתב הרמ"א שבימיו לא נוהגים להותיר פאה בשדה, כיוון שרוב העניים אינם יהודים.[8]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות פאה, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק א', הלכה ט"ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק א', הלכה ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק א', הלכה ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ג', הלכות א'–ג'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ג', הלכה י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ד עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק א', הלכה י'
- ^ 8.0 8.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ב
34062854האיסור לקצור פאת השדה