דריינדרה

דריינדרה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	פרוטנאים
משפחה:	פרוטאיים
סוג:	דריינדרה
שם מדעי
	Dryandra
תחום תפוצה

דריינדרה (שם מדעי: Dryandra), היא סוג של צמח במשפחת הפרוטאיים שאנדמי לדרום-מערב אוסטרליה וכולל כ-92 מינים. היא תוארה מדעית לראשונה על ידי הבוטנאי הסקוטי רוברט בראון בשנת 1810, אם כי התגלתה זמן רב קודם לכן. בשנת 2007, הדריינדרה מוזגה על כל המינים שבה לקבוצה בתוך הסוג בנקסיה על בסיס ראיות מולקולריות, מורפולוגיות ופילוגנטיות, אם כי יש מחקרים המערערים על כך ורואים בה עדיין סוג נפרד.

טקסונומיה

הדגימות הראשונות של צמח הדריינדרה נאספו על ידי ארצ'יבלד מנזיס (אנ'), מנתח וחוקר טבע במשלחת ונקובר. לבקשתו של ג'וזף בנקס, מנזיס אסף דגימות של ידיעת הטבע בכל מקום אפשרי שבו עצרו במהלך ההפלגה. בספטמבר ואוקטובר 1791, בזמן שהמשלחת עגנה בדרום-מערב אוסטרליה במפרץ קינג ג'ורג', מנזיס אסף דגימות צמחים רבות, כולל הדגימות הראשונות של הדריינדרה מהמינים D. sessilis ו- D. pellaeifolia. עם שובו של מנזיס לאנגליה, הוא מסר את הדגימות שלו לבנקס; כמו רוב הדגימות האחרות באוסף של בנקס, דגימות הדריינדרה נותרו ללא תיאור מדעי במשך שנים רבות.

דגימות נוספות של הצמח נאספו בסוף 1792 על ידי ז'אק לבילארדייר (אנ'), אחד מחמישה חוקרי טבע במשלחת של ברוני ד'אנטרקאסטו שהייתה בחיפוש אחר המשלחת האבודה של ז'אן-פרנסואה לה פרוז. בעודו צועד על החוף ממערב למפרץ אספרנס בין ה-11 ל-18 בדצמבר, לבילארדייר אסף את הדגימות הראשונות של המין D. nivea. בשנת 1810, הסוג הוקם על ידי רוברט בראון שהעניק לו את השם דריינדרה; היא נקראה לכבודו של הבוטנאי השוודי ג'ונאס קרלסון דריינדר (אנ') - מומחה לצמחים אוסטרלים שעבד תחת ג׳וזף בנקס. הדריינדרה משוייכת לתת-משפחת הגרווילאים במשפחת הפרוטאיים, לצד הבנקסיה, המקדמיה ההקיאה ועוד.

תיאור

הדריינדרה צומחת כשיח משתטח, שיח זקוף או עץ קטן והיא ירוקת עד. העלים מסודרים על הגבעול בצורה ספיראלית והם פשוטים או מורכבים; שולי העלים משוננים בדרך כלל ולעיתים נדירות חלקים. התפרחת בדרך כלל בצורת פקעת או קערה ומורכבת מ-15 עד 250 פרחים בודדים דמויי גפרור; בכך ניתן להבדיל בנקל בינה לבין הבנקסיה שהתפרחת שלה דמוית נר ארוך. למעט מינים ספורים, כל הדריינדרות מתאפיינות בתפרחות בהירות שצבען נע בין צהוב ללבן-שמנת, קרם או חום-כתמתם, לעיתים עם גוון כסוף או סגלגל. מרבית המינים מוגנים מפני רעייה של בעלי חיים עקב הקוצים והעלים בעלי המרקם העורי הבלתי אכיל.

תפוצה ואקולוגיה

מיני הדריינדרה אנדמיים כולם למערב אוסטרליה, ובתוכה גופה בעיקר באזור הדרום-מערבי. תפוצת המינים שוכנת באופן כמעט בלעדי בתוך האזור הפרחוני של דרום-מערב אוסטרליה, ומינים מעטים גולשים מעט לעבר האזור הפרחוני של ארמיאן המדברי ברובו. בית הגידול שלהם מורכב מבתה נמוכה וייחודית על חופים ומישורים המכונה קוונגאן, לצד יערות אקליפטוס לחים, יבשים או דלילים, גבעות סלעיות של אבן גיר ולטריט ומישורים צחיחים למחצה. בניגוד למיני הבנקסיה המקוריים, מיני הדריינדרה אינם פופולריים באוסטרליה בתור צמחי נוי, הן בשל התפרחות הצנועות שלהם והן בשל רגישותם לקור וחוסר התאמתם לתנאים הלחים והסובטרופיים השולטים בחוף המזרחי והצפוני.

משמשת כמזון לזחלים של מספר מיני פרפראים, כולל מין אחד שקרוי על שמה - עש הדריינדרה (Carthaea saturnioides). מיני דריינדרה רבים מפיקים כמויות ניכרות של צוף; ההאבקה של הדריינדרות נעשית בעיקר על ידי חרקים ועופות דוגמת הדבשניים, אך גם על ידי יונקי כיס קטנים דוגמת פוסום ננסי מערבי והצופון הייחודי. הדריינדרות מאוימות מצד אובדן בית גידול, והתפשטות מחלת ריקבון שורשים שמופצת על ידי כימשון הקינמון.