דמומית

דמומית
	דמומית קטנת-פרי, צילום של הפרח והעלים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	נוריתאים
משפחה:	נוריתיים
סוג:	דמומית
שם מדעי
	Adonis

דְּמוּמִית (שם מדעי: Adonis) היא סוג פרח ממשפחת הנוריתיים בו כ-20–30 מינים, הצומח באופן טבעי באירופה ובאסיה. הפרחים הם אדומים, צהובים או כתומים ויש להם 5–30 עלי כותרת.

שמו העברי של הפרח, במובן Adonis, מיוחס לאליהו ספיר, לאחר שאליעזר בן יהודה, שחידש את הביטוי דמומית, ייחסו ל-Anemone, היא הכלנית^[1]. מיני הדמומית גדלים לגובה של 10–40 סנטימטרים, עם עלים נוצתיים. פרחי הדמומית משמשים כצמחי נוי בגינות. מיני דמומית מכילים כימיקלים רעילים, בדומה לאלו שנמצאו במספר רב של נוריתיים.

מיני דמומית (רשימה חלקית)

דמומית קטנת-פרי. נפוץ בכל אגן הים התיכון. אדום-כותרת בארץ ישראל. במערב אזור התפוצה, ובמיוחד בספרד, נפוץ זן שפרחיו צהובים.
דמומית ארם צובא. ידוע גם בשם: "דְּמוּמִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵלִית". בעל עלי כותרת בצבע אדום קטיפתי. דומה מאוד לכלנית מצויה ולנורית אסיה ומרחוק קשה להבחין ביניהם.
"דמומית עבת שיבולת". שמו המדעי: Adonis aestivalis (אנ'). צמח נוי המשמש גם לרפואה מסורתית. צומח באופן טבעי באירופה אך נפוץ גם באזורים אחרים, כולל ארצות הברית.
"דמומית השדה". שמו המדעי: Adonis annua (אנ'). בעל עלי כותרת בצבע שני. צמח נוי. צומח באופן טבעי בצפון אפריקה, מערב אסיה, אזור הים התיכון ואירופה. בעל פרחים ועלים רעילים.
"דמומית משוננת". שמו המדעי: Adonis dentata Delile. נפוץ בארץ ישראל, צפון אפריקה וספרד^[2]. בארץ ישראל צבע הכותרת שלו צהוב-כתום, בשונה משאר מיני הדמומית^[3].
"Adonis amurensis" (אנ'). בעל עלי כותרת צהובים-זהובים. צומח באופן טבעי ביפן, סין, קוריאה והמזרח הרחוק הרוסי.
"Adonis cyllenea" (אנ'). צמח נוי. צומח באופן טבעי ביוון. בעבר נחשב כמין נכחד, אך התגלה מחדש בשנת 1976. בעל עלי כותרת צהובים-כתומים.
"Adonis flammea" (אנ'). צומח באופן טבעי באנטוליה, הלבנט ודרום אירופה.
"Adonis microcarpa" (אנ'). צומח באופן טבעי במערב אסיה ודרום אירופה, אך הובא גם לאוסטרליה. בעל עלי כותרת אדומים.
"Adonis pyrenaica" (אנ'). מין מאוד נדיר בטבע. צומח באופן טבעי בהרי הפירנאים. צמח נוי. בעל עלי כותרת צהובים.
"Adonis vernalis" (אנ'). צמח נוי. צומח באופן טבעי באזורים נרחבים באירואסיה. פורח באביב (בניגוד לרוב מיני הדמומית), משמש כצמח מרפא, בעיקר למחלות לב. בעל עלי כותרת צהובים.