דינו ליפאטי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. דינו ליפאטי (ברומנית: Dinu Lipatti; 19 במרץ 1917 – 2 בדצמבר 1950) היה פסנתרן ומלחין רומני. הקריירה שלו באה אל סיומה הטראגי עם מותו מלימפומת הודג'קין בגיל 33. חרף הקריירה הקצרה שלו ומורשת הקלטות קטנה יחסית, ליפאטי נחשב לאחד הפסנתרנים המעולים במאה ה-20.
חייו
ליפאטי נולד בבוקרשט למשפחה מוזיקלית: אביו היה כנר, אמו פסנתרנית וסנדקו היה הכנר והמלחין ג'ורג'ה אנסקו. הוא למד בבית הספר התיכון על שם גאורגה לאזר והגיע למקום השני בתחרות הפסנתר הבינלאומית בווינה בשנת 1934. הפסנתרן הצרפתי אלפרד קורטו, שסבר כי ליפאטי היה המועמד הראוי לפרס הראשון, פרש במחאה מחבר השופטים. בשנים הבאות למד ליפאטי בפריז אצל קורטו, נדיה בולאנז'ה (שעימה הקליט כמה מן הוואלסים של ברהמס, אופוס 39), פול דיקא (הלחנה) ושארל מינש (ניצוח).
הקריירה של ליפאטי הושפעה ממלחמת העולם השנייה. תחילה המשיך להופיע בקונצרטים ברחבי אירופה, כולל בשטחים שכבשו הנאצים, אך בסופו של דבר נמלט מרומניה מולדתו בשנת 1943 והשתקע עם אשתו בז'נבה שבשווייץ הנייטרלית, והתמנה שם לפרופסור לפסנתר בקונסרבטוריון. באותה עת התגלו הסימנים הראשונים למחלתו. תחילה היססו הרופאים ולא ידעו לומר מה הבעיה, אך ב-1947 אובחנה אצלו לימפומת הודג'קין[1]. עקב כך פחתה תדירות הופעותיו במידה ניכרת.
ליפאטי ניגן ברסיטל האחרון שלו, שגם הוקלט, ב-16 בספטמבר 1950 בבזאנסון שבצרפת. חרף מחלתו הקשה, הגיש פרשנויות שאין דומה להן לפרטיטה בסי במול מז'ור מאת באך, הסונאטה בלה מינור של מוצרט, האימפרומפטי בסול במול מז'ור ובמי במול מז'ור מאת שוברט, ושלושה עשר מתוך ארבעה עשר הוואלסים אשר לשופן — ליפאטי ניגן אותם לא לפי סדר פרסומם, כמקובל, אלא לפי סדר שקבע בעצמו. ואלס מספר 2 היה האחרון ברשימה, אך בהגיעו אליו, כאשר סיים לנגן את כל שלושה עשר הוואלסים האחרים, היה תשוש מכדי לנגנו; במקומו הציע לקהל את העיבוד של מיירה הס לכוראל Jesus bleibet meine Freude מאת באך. ליפאטי מת פחות משלושה חודשים אחרי הרסיטל. הוא נקבר בבית הקברות שן-בור שבמחוז ז'נבה. אשתו מדלן, מורה נודעת לפסנתר, נקברה לצידו לאחר מותה בשנת 1982.
רפרטואר
היושרה והטכניקה פסנתרנית בנגינת ליפאטי הגיעו לדרגות הגבוהות ביותר, ושירתו אותו במאמציו למצוא את השלמות המוזיקלית שחיפש. הוא נודע בעיקר בפרשנויותיו לשופן, מוצרט ובאך, אך הקליט גם את "אלבורדה דל גרסיוסו" מאת ראוול, יצירות מאת ליסט וג'ורג'ה אנסקו, והקונצ'רטי לפסנתר מאת שומאן וגריג. תקליט הוואלסים של שופן בנגינתו הופק והוצע למכירה שוב ושוב מאז יציאתו לאור, וחובבי מוזיקה רבים מבכרים אותו על הקלטות אחרות.
ליפאטי לא הקליט מעולם שום יצירה של בטהובן. הנחה נפוצה, אך שגויה, היא שליפאטי לא ניגן מיצירות בטהובן עד מועד מאוחר בקריירה שלו. למעשה, ניגן ליפאטי פעמיים את קונצ'רטו הקיסר בעונת 1940–1941 בבוקרשט והתכונן להקליט אותו לחברת EMI בשנת 1949. מזכר פנימי של וולטר לג, מפיק התקליטים של ליפאטי, מ-23 בפברואר 1948, מראה כי "ליפאטי גמר אומר להקליט קונצ'רטו של בטהובן בשנת 1949", ומזכיר את "קונצ'רטו הקיסר", מאחר שליפאטי כבר ניגן אותו בעבר. כמו כן, סונאטת ולדשטיין נמצאה בקביעות ברפרטואר של ליפאטי מאז 1936.
הקלטת הקונצ'רטו הראשון לפסנתר מאת שופן, שהוקלטה בהופעה חיה בשווייץ במאי 1948 ויצאה במקור כשעל גב התקליט שמו של ליפאטי, התגלתה כהקלטה בנגינת אדם אחר — ב-1981 התברר שהאלינה צ'רני-סטפנסקה, פסנתרנית פולנייה, הזוכה בתחרות שופן הרביעית ותלמידה של קורטו גם היא, היא המנגנת בהקלטה, עם התזמורת הפילהרמונית הצ'כית בניצוח וצלאב סמטאצ'ק. אף על פי כן, במועד מאוחר יותר נמצאה הקלטה אותנטית של ליפאטי לקונצ'רטו מאת שופן[2].
מורשת
השליטה, היופי והכנות הניכרים בהקלטותיו של ליפאטי ממשיכים לתת השראה ולרומם את רוחם של פסנתרנים וחובבי מוזיקה בעולם כולו. נוסף על הישגיו הגדולים בנגינה בפסנתר, היה ליפאטי גם מלחין. הוא הלחין בסגנון נאו-קלאסי, שניכרו בו השפעות צרפתיות ורומניות. ב-1997, שנים לאחר מותו, התקבל ליפאטי כחבר באקדמיה הרומנית.
רשימת יצירות
- Les Tziganes, symphonic suite (1934)
- Concertino in Classical Style, Op. 3 for piano and chamber orchestra (1936)
- Symphonie concertante for two pianos and orchestra (1938)
- Piano Sonatina for the left hand (1941)
- Danses roumaines for two pianos (1943) and for orchestra (1945)
- Concerto for organ and piano
- Aubade for woodwind quartet (ob, cl, bn, hn)
- Woodwind quintet - Quintet a vent a Monsieur Roger Cortet (unfinished / first part)
- Improvisation for Piano Trio
- Sonatina for violin and piano
- Piano Sonata in D minor
- Fantasie for piano, Op. 8
- Nocturne for piano
- 4 songs for voice and piano
- 6 Sonatas of Scarlatti (transcription for woodwind quintet)
הקלטות חשובות
- יוהנס ברהמס, ואלסים אופוס 39, עם נדיה בולאנז'ה, 1939
- רוברט שומאן, קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, עם הרברט פון קאראיין ותזמורת פילהרמוניה, 1947
- אדווארד גריג, קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, עם אלצ'יאו גאליירה ופילהרמוניה, 1948
- פרדריק שופן, ואלסים, 1948
- רוברט שומאן, קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, עם ארנסט אנסרמה ותזמורת שווייץ המערבית, 1950
- רסיטל אחרון בבזאנסון (מוזיקה מאת באך, מוצרט, שוברט ושופן), 1950
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
33606958דינו ליפאטי