דינה היימן
| לידה | נתניה |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | עיתונאות והוראה |
| מעסיק | מעריב, גלובס |
| תחום סיקור | סין ומדינות מזרח אסיה,מסעות וטיולים,פמיניזם |
דינה היימן (נולדה ב-1961) היא עיתונאית פמיניסטית ישראלית.
ביוגרפיה
דינה היימן נולדה בנתניה. בעלת תואר ראשון בגאוגרפיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. ותואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב בדגש על לימודי נשים. את עבודת המאסטר אותה הגישה ב-1996, כתבה אודות המשא ומתן המתרחש בין יולדות לבין צוות מחלקת נשים[1].
ביקרה בסין עוד לפני שישראל כוננה יחסים דיפלומטיים עימה, זאת באמצעות דרכון ניו זילנדי (אביה יליד ניו זילנד), בה ביקרה ב-1985 בחברת אחיה אלי, דבר שהיה הבסיס לספרה.
במהלך מסע תרמילאי נפטר אחיה אלי ממחלת גבהים כשבוע לאחר שנפרד מדינה בעיר קאשגאר שבמערב סין. המשפחה בישראל קיבלה הודעה על מותו[2], אולם היימן המשיכה לטייל בסין בלא ידיעה על כך. באמצעות חובב רדיו מרעננה דוד בן בסט הצליחו לאתר את דינה כעשרים יום לאחר מותו של אחיה בעיר קונמינג שבסין, שם קיבלה את הידיעה. לאחר מכן אושפזה בבית חולים סיני בשל צהבת קשה שכמעט גרמה למותה. את חייה הצילה תרמילאית אמריקאית יהודיה בשם מנדי כץ אשר המשיכה לסעוד אותה במעבר בין בתי חולים שונים בסין, עד ליציאה מסין.
לאחר שובה לישראל כתבה את סיפור המסע בעיתון חדשות ומאוחר יותר בספר שיצא בהוצאת כנרת תחת הכותר צברים על דרך המשי.
דינה היימן מרצה על סין ועל מדינות מזרח אסיה, בהן היא גם עוסקת בהדרכת טיולים. היא מרצה גם בנושאים הקשורים בנשים ואודות חברות מטריליניות. היא מלמדת קורסים רב תחומיים במרכז להעשרת מחוננים בנתניה.
באמצעות הדרכון הניו זילנדי ביקרה בארצות נוספות אליהן הכניסה לישראל טרם הותרה כמו אינדונזיה, מלזיה וברוניי.
בשנת 2006 נסעה בשליחות העיתון מעריב ברכבת הגבוהה בעולם משאנגחאי לטיבט[3].
במסעותיה שהקיפו את רוב מדינות מזרח אסיה נסעה הן בעקבות אחיה אלי, והן בעקבות הנוסעת חוקרת אלכסנדרה דייוויד ניל, אשר חקרה את הבודהיזם הטיבטי[4].
בין הארצות בהן ביקרה במזרח אסיה: סין, הודו, נפאל, בהוטן, וייטנאם, קמבודיה, תאילנד, אינדונזיה, מלזיה, ברוניי, יפן, טיבט, סינגפור, סרי לנקה טייוואן.
מסעותיה ומחקריה כורכים בתוכם מבט על תפקידי נשים בחברות שונות, תוך הסתכלות חקרנית על ההיסטוריה ועל מנהגים מסורתיים אשר קושרים בין מעמדן של הנשים למבנים החברתיים בחברות אלו.
תערוכת צילומיה הוצגה לכבוד יום האשה הבינלאומי ה-8 במרץ 2007 בהיכל התרבות בנתניה תחת הכותרת: "איך הן עושות את זה?" והציגה תמונות של נשים ממזרח אסיה.
חוקרת חברות מטריליניות. חברות בהן השיוך המשפחתי עובר דרך הנשים במשפחה. בקרה בחברות מטרילניות כמון הנאיר בקראלה שבהודו, שם ראיינה את הנסיכה לבית טרוואנקור, המיננקבאו שבסומטרה באינדונזיה, הקאסי שבמגאלאייה בצפון מזרח הודו שם ראיינה את מלך הקאסי, בהוטן שם ראיינה חברים רבים במשפחת המלוכה כולל את האחות הצעירה של מלכות בהוטן. חלק מהחומר פורסם וחלק נערך בימים אלו לספר.
כותבת טור קבוע במגזין סופשבוע של מעריב שנקרא "בינתיים סין". כותבת גם בכתבי העת מסע אחר, חיים אחרים, GoTravel ומיסטר ג'י של גלובס.
גרושה מיי שאן אי תושב גווילין שבסין, אם לתאומות נועם וזוהר שגרות בנתניה ישראל.
ספרה
- צברים על דרך המשי: סיפור מסע בסין/ דינה היימן. תל אביב: כנרת, 1987.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דינה היימן- גלריית תמונות של דינה היימן
- כתבה על השפעת ילד אחד למשפחה על נשות סין
- דינה היימן, כוח המשיכה של טיבט - כוח הרצון של אישה, באתר GoTravel
הערות שוליים
- ^ חדר הלידה מנקודת מבטה של היולדת. מאת דינה היימן, אוניברסיטת תל אביב, 01/06/1996.
- ^ חמצן דליל : טיבט מחבר: חן גלילי. מהספרייה וירטואלית של מטח.
- ^ שאנגחאי להסה מאת דינה היימן, מעריב, 24/11/2006.
- ^ כח הרצון של אישה מאת דינה היימן, מסע אחר, 01/10/1998.
31615228דינה היימן