דוקטרינת הדאחייה
דוקטרינת הדאחייה היא דוקטרינה צבאית שהגה אלוף פיקוד צפון (לימים הרמטכ"ל) גדי איזנקוט בשנת 2008. הדוקטרינה, שגובשה לאחר מלחמת לבנון השנייה, היא שימוש לא-פרופורציונלי באש אווירית וארטילרית נגד תשתיות אזרחיות בהן משתמשים ארגוני הטרור ובראשם חזבאללה, במקרה של עימות בינם ובין ישראל.
גיבוש הדוקטרינה
דוקטרינת הדאחייה התפתחה לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה אשר נתפסה, בין היתר, ככישלון של צה"ל בניצול יתרונו הצבאי הברור מול מערך לוחמי ארגון חזבאללה. בהקשר זה, השימוש שנעשה בעוצמת אש ותמרונים מהירים של כוחות חי"ר ושריון יחד עם טקטיקת "מצוד והריסה" של משגרים בודדים, נתפס כלא יעיל במניעת ירי טילי ורקטי על ריכוזי אוכלוסייה בעורף הישראלי ופגיעה בחיילי צה"ל.[1]
הדוקטרינה התגבשה כתגובה להתפתחות מודל חדש של לחימה א-סימטרית מצד ארגוני הטרור, ובראשם חזבאללה. בהקשר הזה, ההפצצות המסיביות של כוחות צה"ל על רובע הדאחייה שבדרום ביירות במהלך מלחמת לבנון השנייה נראו כמודל רלוונטי יותר להתמודדות מולם.[2] התקפה זו על "מרכז העצבים" של חזבאללה היוותה מרכיב מרכזי בניסיון של צה"ל לייצור מאזן הרתעה מול חזבאללה.
במהלך ראיון שערכו עמו עיתונאי "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן ב־4 באוקטובר 2008, הציג אלוף פיקוד הצפון דאז גדי אייזנקוט את עקרונות הדוקטרינה, לפיה: "כל אחד מהכפרים השיעיים (בלבנון) הוא אתר צבאי. עשרות רקטות מוטמנות במרתפים ובעליות הגג. עשרות פעילים מקומיים ולוחמים מבחוץ ערוכים לקרב הגנה ולירי טילים לעבר ישראל. אנחנו יודעים שחזבאללה יבצע ירי הרבה יותר רחב מאשר במלחמה האחרונה, ונגיב בהתאם. כל כפר שיירו ממנו לעבר ישראל, נפעיל עליו כוח לא פרופורציונלי ונגרום הרס אדיר".[3]
עקרונות הדוקטרינה
על פי הדוקטרינה, המטרות שנגדן יפעיל צה"ל כוח לא-פרופורציונלי הן מגוונות ויכולות לנוע על הקשת שבין הכפרים בהם פועלים משגרי טילים ורקטות, בין המרכזים הפוליטיים, החברתיים או הדתיים של ארגון הטרור, לבין התשתית האזרחית של הישות הפוליטית שארגון הטרור פועל מתוכה.[1]
במקרים של תמרונים צבאיים, גורסת הדוקטרינה, יש לעשות שימוש בעוצמת אש מאסיבית, שעיקרה מהאוויר. בנוסף, במקרים של מצוד אחר נקודות שיגור של טילים ורקטות, יש להתמקד בירי מאסיבי כלפי האזור ממנו בוצע השיגור.
בהקשר לעוצמת השימוש באש הנדרשת לשם הכרעה והכנעת האויב, גורסת הדוקטרינה כי על מנת ליצור הרתעה אפקטיבית יש לגרום הרס כלכלי ופיזי של תשתיות וזאת לאור ההנחה כי הדבר עשוי ליצור חיץ בין האוכלוסייה המקומית לארגוני מערך הטרור.
על פי הדוקטרינה, יפעיל חיל האוויר הישראלי את מלוא כוחו מהרגע הראשון ללחימה. הנחת העבודה היא כי תגובת חזבאללה לא תהיה מדורגת והוא יפעיל אף הוא את מלוא כוח האש שלו במאמץ להסב נזק מרבי לעורף הישראלי, בעיקר למרכז הארץ. בשל סיבה זו ישאף צה"ל לקצר את משך הלחימה ככל האפשר. אף על פי שכוחות המילואים יגויסו מיד עם תחילת המלחמה, צה"ל יחתור לסיום הלחימה, מבלי להיגרר למהלך קרקעי נרחב שמימושו ידרוש שבועות ארוכים.[2]
במסמך התפיסתי "אסטרטגיית צה"ל" בחתימת הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, שהופץ בצה"ל באוגוסט 2015, לא אוזכרה במפורש דוקטרינה זו, אך נכתב שם, בין השאר, כי "במקרה של לחימה בלבנון יותקפו עשרות אלפי מטרות ויעדים".
התייחסות לדוקטרינה
ב־10 בפברואר 2008 פרסם גבי סיבוני מאמר באנגלית באתר "המכון למחקרי ביטחון לאומי" בו הוא מרחיב את הבסיס התאורטי עליו בנויה הדוקטרינה. לטעמו, צריך צה"ל להתמקד במהלומה לא פרופורציונלית כמענה לתקיפה של האויב, כאשר המאמץ לפגיעה ביכולות השיגור שלו הוא משני. בהקשר זה מציין סיבוני כי מיד עם פרוץ העימות יידרש צה"ל לפעול במהירות ובעוצמה חסרת פרופורציה לאיום ולפעולת האויב, כדי לפגוע ולהעניש בהיקף שיחייב תהליכי שיקום ארוכים ויקרים. לטענתו, פגיעה זו חייבת להתממש בזמן קצר ככל האפשר, תוך העדפת פגיעה בנכסים על פני המרדף אחר כל משגר, שכן מענה שכזה עתיד לשמר זיכרון רב שנים אצל מקבלי ההחלטות בלבנון, שיעמיק את ההרתעה.[4]
בנובמבר 2008, פרסם גיורא איילנד מאמר דעה באתר "המכון למחקרי ביטחון לאומי", אשר עוסק גם הוא בעקרונות הדוקטרינה. לדעת איילנד, ישראל נכשלה במלחמת לבנון השנייה (ועלולה גם להיכשל בשלישית) משום שהיא נלחמה נגד האויב הלא-נכון, שהוא חזבאללה, במקום בלבנון. בעניין זה טוען איילנד כי לא ניתן לנצח ארגון גרילה הפועל בחסות מדינה חסינה מתגובה. חזבאללה, לדעת איילנד, פועל בתנאים אופטימליים מבחינתו, שכן בלבנון מכהנת ממשלה לגיטימית, הנתמכת בידי המערב, אך בפועל כפופה לחלוטין לרצונו של חזבאללה. במאמרו הציע איילנד מהלך מקדים לפיו ישראל תעביר מסר חד-משמעי לממשלת לבנון המאיים כי במלחמה הבאה יחוסל צבא לבנון, ייהרסו התשתיות האזרחיות והאוכלוסייה הלבנונית תסבול וזאת במקרה של התקפה יזומה מצד חזבאללה.[4]
קישורים חיצוניים
- זכי שלום, על מידת ישימותה של מדיניות תגובה חדשה של צה"ל מול חזבאללה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 23 באוקטובר 2008
- גדי אייזנקוט, השתנות האיום? המענה בזירה הצפונית, "צבא ואסטרטגיה", יוני 2010
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דוקטרינת הדאחייה, באתר מכון ראות, 12 ביוני 2009
- ^ 2.0 2.1 אלון בן דוד, הקונספציה של איזנקוט: חזק, מהר ומהאוויר, באתר AlMonitor, 6 בינואר 2013
- ^ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
- ^ 4.0 4.1 עמוס הראל, התוכנית בצה"ל: הרס אזורים ו"כוח לא פרופורציונלי" בתגובה לטילים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
דוקטרינת הדאחייה39149389Q3033576