דוד פלורנטין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
דוד פְלוֹרֶנְטִין (א' בתמוז תרל"ד, 16 ביוני 1874, סלוניקי, יוון – ג' באב תש"א, 27 ביולי 1941, תל אביב) היה עיתונאי יהודי, ממייסדי התנועה הציונית בסלוניקי. הוא היה הנציג היהודי הראשון מיוון שהשתתף בקונגרס הציוני העולמי (הקונגרס הי"א, שהתכנס בשנת 1913 בווינה),[1] ממקימי מושב צור משה הממוקם מזרחית לנתניה. על שמו נקרא רחוב פלורנטין שבדרום תל אביב.
קורות חיים
דוד פלורנטין גדל בסלוניקי כבן למשפחת רבנים שהגיעה ליוון בתחילת המאה ה-17[2] מגלות ספרד, דרך פירנצה (פלורנס) שבאיטליה (מכאן שם המשפחה). בילדותו צפו לו עתיד מבטיח ברבנות, אך הוא עזב את הדת ופנה לעסוק בעיתונאות. פלורנטין אמנם עזב את הדת אך לא את היהדות, ועוד בשנות העשרים של חייו, היה עורכם של שלושה ביטאונים אידאולוגיים שפעלו נגד ההתבוללות ובעד הציונות,[3] בהם השבועון (שבהמשך היה ליומון) בלדינו "איל אביניר" ("El Avenir"; "העתיד").
באותה עת הייתה סלוניקי והקהילה היהודית המפוארת שבה נתונות תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. לשמחתם של יהודי העיר העניק להם הסולטאן זכויות יתר, אולם כל עיסוק בנוגע לרעיון מדינה ליהודים היה אסור. למרות האיסור היה דוד פלורנטין מפרסם בעיתונו, בהסוואה, ידיעות על אודות התרחשותן של פעולות ציוניות,[4]
פלורנטין עמל על פעילות הסברה בקרב הקהילה. מצבם של יהודי סלוניקי היה טוב מאוד; עד מלחמת העולם הראשונה הם לא נתקלו ברדיפות כלשהן, ועל כן היה צריך להשקיע מאמצים בשכנועם לעלות לארץ ישראל. פלורנטין היה נואם נלהב מאוד ודמות נערצת בקרב הצעירים, ובקהילה היהודית הדביקו לו את הכינוי "דוד פלשׂתינה".
פלורנטין עסק בהקמת מוסדות, בתי ספר לאומיים ואגודות ציוניות, כגון "אגודת בני ציון", שעסקה באיסוף תרומות, ואגודת "קדימה", שיצרה מפעלים ציוניים מגוונים ועסקה בחינוך ובלימוד השפה העברית – ועמד בראשות שתיהן. היה ציר ב-11 קונגרסים ציוניים, חבר בוועד הפועל הגדול של ההסתדרות הציונית, ומזכיר מחלקת המזרח של ההסתדרות הציונית בלונדון.
בנוסף לעיסוקו העיתונאי והציבורי, פלורנטין היה מתרגם נודע ממספר שפות אירופאית, ותרגם ללאדינו יצירות ממיטב ספרות העולם.
בשנת 1933 עלה פלורנטין לארץ ישראל עם רעייתו ושני ילדיהם, והשתקע בתל אביב. גם בישראל לא הפסיק פלורנטין את פעילותו הציבורית. בערב יום כיפור 1937 עלו ביוזמתו על הקרקע 14 בחורים יוצאי סלוניקי וקסטוריה שביוון והקימו את מושב צור משה במסגרת יישובי חומה ומגדל. בכך הגשים פלורנטין את חלומו של חברו ד"ר משה קופינס להקים יישוב חקלאי של יוצאי יוון בארץ ישראל. בשנת 1940 הצטרפה למושב גם קבוצה של יוצאי בולגריה.
בשנת 1941 הלך דוד פלורנטין לעולמו והוא בן 67 שנים. נקבר בבית הקברות טרומפלדור. על שמו נקרא רחוב פלורנטין בתל אביב (בשכונת פלורנטין הקרויה על שם שלמה פלורנטין ואין קשר בין השניים).
נכדו הוא משה פלורנטין, בלשן ופרופסור בחוג ללימודי תרבות עברית באוניברסיטת תל אביב, וחבר באקדמיה ללשון העברית.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "דוד פלורנטין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 771
הערות שוליים
- ^ רנה מולכו, סאלוניקי היהודית, באנציקלופדיה זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, הוצאת כתר, 2007, כרך ג', עמ' 375.
- ^ על פי ספר קורא הדורות, בתקופתו של מרדכי יפה חיו בסלוניקי הרבנים שמואל פלורנטין (מחבר הספרים עולת שמואל ובית הראה), בנו של הרב דוד פלורנטין מראשי הבודקים בסלוניקי, והרב יוסף פלורנטין מראשי ישיבתו של הרב שלמה בן מאיור.
- ^ הילה קובו, השיבה הביתה: ג'ולי פלורנטין חוזרת למקורות, nrg מעריב.
- ^ שובל בן צור ארי, התנועה הציונית ביוון, הספרייה הווירטואלית של מטח.
28259990דוד פלורנטין