דוד אבולעפיה

דוד אבולעפיה, 1920-1940

דוד אבולעפיה (י"ב בסיוון ה'תרנ"ג, 27 במאי 1893 - טבת ה'תשי"ג, 4 בינואר 1953) היה עורך דין ואיש ציבור ביישוב היהודי בארץ ישראל, נשיא ועד העדה הספרדית בירושלים.

ביוגרפיה

אבולעפיה נולד לפורטונה לבית בן חביב (צאצאית הרב יעקב בן חביב מחבר הספר עין יעקב) ולאליהו אבולעפיה בגליפולי שבאימפריה העות'מאנית. למד בבית ספר אליאנס ובבית ספר תיכון ממשלתי, ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת איסטנבול והוסמך לעריכת דין. במהלך לימודיו היה סגן יושב ראש אגודת הסטודנטים היהודים ומאוחר יותר המשיך לפעול כחבר הפדרציה הציונית בטורקיה וכסגן יושב ראש אגודה לגמילות חסדים באיסטנבול. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האימפריה העות'מאנית, ושימש שליש, בין היתר תחת פיקודו של איסמט פאשה. בגין שירותו הצבאי הוענקו לו מדליות מלחמה מטעם טורקיה ואוסטריה וצלב הברזל מטעם גרמניה.

בשנת 1921 עלה לארץ ישראל ועסק בעריכת דין. בפברואר 1932 נבחר לוועד הקהילה של ירושלים מטעם רשימת "התושב". פעילותו הציבורית הקיפה עיסוקים רבים לאורך השנים, בהיותו חבר ועדת הביטחון היישובית, סגן נשיא הקהילה היהודית בירושלים ובין השנים 1938–1947 נשיא ועד העדה הספרדית בעיר. אבולעפיה נבחר בראשות רשימת "תומכי ז'בוטינסקי מבני עדות המזרח" לחבר אספת הנבחרים השלישית, ונבחר להנהלת הוועד הלאומי. בשנת 1938 לקח חלק במשא ומתן למניעת גירוש יהודים נתיני טורקיה תושבי האי רודוס על ידי השלטון האיטלקי. מלבד זאת שימש נשיא הנהלת בית החולים משגב לדך, חבר מועצת עיזבון בליליוס, גזבר האיחוד העולמי הספרדי ונשיא לשכת הבונים החופשיים "ירושלים".

פעילותו הפוליטית נמשכה כחבר מועצת העירייה בירושלים (משנת 1939). במלחמת העצמאות היה חבר ועדת המצב העירונית ואחראי החרמות. לאחר מכן עמד בראש ועדת הכספים העירונית ועמד בראש בית הדין של מחוז ירושלים לשכירות דירות ובתי עסק.

אבולעפיה נפטר בשנת 1953.

משפחתו

אבולעפיה היה נשוי למתילדה, בתו של ישעיה בכר שמואל. רופא הנשים ד"ר ישעיה אבולעפיה הוא בנו.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "דוד אבולעפיה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1625

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25120611דוד אבולעפיה