דוב חום ההימלאיה
 דוב חום ההימלאיה
| |
|---|---|
.jpg) | |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | אוקריוטיים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | Sphenacodontia |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב חום |
| תת־מין: | דוב חום ההימלאיה |
| שם מדעי | |
 Ursus arctos isabellinus
| |
| תחום תפוצה | |
 | |
| שמות נוספים | |
|
ראו בערך | |
הדוב החום ההימלאיה (שם מדעי: Ursus arctos isabellinus) הידוע גם בשמות הדוב האדום ההימלאיי, דוב האיזאבלין ו-דזו-טה (מונח נפאלי שפירושו מתקיף הבקר), הוא תת-מין של הדוב החום אשר תפוצתו היא צפון אפגניסטן, צפון פקיסטן, צפון הודו, נפאל, דרום מזרח קזחסטן, טיבט ומשערים כי נכחד בבהוטן. זהו היונק הגדול ביותר באזור, זכרים בוגרים יכולים להגיע לאורך של עד 2.2 מ', בעוד הנקבות הן קצת יותר קטנות. דובים אלה הם אוכלי כל וישנים תרדמת חורף במהלך החורף. למרות שהם קיימים במספר אזורים מוגנים, הם מתמעטים יותר ויותר בגלל אובדן של בתי גידול מתאימים ורדיפה על ידי בני אדם, והם כיום במצב שימור "סכנת הכחדה חמורה (CR)". דוב זה נחשב לאחת המקורות על האגדה של היטי.
תיאור
בין זכרי ונקבי הדובים החומים ההימלאיה יש דימורפיזם זוויגי. אורכם של הזכרים נע בין 1.5 ל-2.2 מ', ואילו אורכן של הנקבות הוא 1.37 ל-1.83 מטר. הם בעלי החיים הגדולים ביותר בהרי ההימלאיה והם בדרך כלל בצבע חול או חום אדמדם.
התנהגות ואקולוגיה
הדובים נכנסים למצב תרדמת חורף בסביבות אוקטובר ומתעוררים בחודשים אפריל ומאי. התרדמת חורף מתרחשת בדרך כלל במערה שנוצרה על ידם, על ידי דוב/ים או בעל חיים אחר.
מזון
דובים חומים ההימלאיה הם אוכלי כל ואוכלים עשבים, שורשים וצמחים אחרים, כמו גם חרקים ויונקים קטנים, הם גם אוהבים פירות וגרגרים. בנוסף הם טורפים יונקים גדולים, כולל כבשים ועזים. פריטים בוגרים יאכלו לפני הזריחה ולאחר מכן בשעות אחר הצהריים.
שימור
הסחר הבינלאומי באיברי הדוב אסור על ידי חוק הגנת חיות בר בפקיסטן. קרן נמר השלג (SLF) בפקיסטן עורכת מחקר על המצב הנוכחי של דובים חומים ההימלאיה בתחום פאמיר בגילגיט-בלטיסטן, בית גידול בטוח עבור הדובים ומעבר המחבר את אוכלוסיות הדובים בפקיסטן למרכז אסיה. הפרויקט גם מתכוון לחקור את הקרבות בין בני האדם עם הדובים, תוך קידום הסובלנות כלפי דובים באזור באמצעות חינוך לשמירת הסביבה והדובים. SLF קיבל מימון מקרן הטבע של הנסיך ברנהרד. שלא כמו קרוב המשפחה שלו (דוב שחור אמריקני), אשר מצב אוכלוסייתו טובה, הדוב החום ההימלאיה בסכנה הכחדה חמורה. הם ניצודים עבור הפרווה והטפרים שלהם למטרות נוי ואיבריהם הפנימיים לשימוש בתרופות. הם נהרגים על ידי רועים המגנים על בעלי החיים שלהם ובתי הגידול שלהם נהרסים על ידי הפלישה האנושית. בהימאצ'ל, בתי הגידול הם מקלטי חיות בר בקוגטי ו-טונדה וגם באזור שבט צ'מבה. בקוגטי האוכלוסייה המוערכת היא 20 פריטים, ו15 פריטים ב-טונדה. העץ הנושא את פרח המדינה של הימאצ'ל - הבורנש - הוא מקום מפגש מועדף של הדוב הזה. בשל הערך הכספי הגבוה של עץ הבורנש, כורתים את העצים וסוחרים בהם וזהו גרימת הרס נוסף לבתי הגידול של הדוב החום ההימלאיה. דוב חום ההימלאיה הוא מין בסכנת הכחדה קריטית בחלק מתחום המחייה שלו יש אוכלוסייה של רק 150-200 פריטים בפקיסטן. האוכלוסיות בפקיסטן הן קטנות ומתרבות באיטיות, ובנוסף מתעטות בגלל איבוד בתי גידול, פיצול אוכלוסיות, ציד, וקרבות דובים המאורגנים על ידי האדם.
.jpg)
דמיון עם יטי
"דזו-טה", מונח נפאלי, לפעמים נקשר בטעות גם הוא עם האגדה של יטי. במהלך הדואר היומי מתואר מסע השלג של 1954, טום סטוברט נתקל בדזו-טה. הסיפור מסופר על ידי ראלף איזארד, כתב הדואר היומי של המשלחת, בספרו "הרפתקאות איש השלג המתועב". הדו"ח הודפס גם בשליחויות "דיילי מייל" ב-7 במאי 1954. אולם טום סטוברט לא היה יליד האזור והזיהוי שלו היה מבוסס רק על ההנחה שהוא מכיר חיה שלא ראה מעולם ושמע עליה מהעדויות הרבות. ילידים טיבטים מכחישים כי השם דזו-טה (מתקיף הבקר) מתייחס לכל סוג של דוב ואנשים משתמשים בשם באזורים שבהם דובים לא נמצאים. ג'ורג' אברהרט אומר ב"יצורים נסתרים", מדריך לקריפטוזואולוגיה, ספרי קליאו 2002, במאמרים דזו-טה 151 ו-דרה-מו 148-149, כי הבעיה היא תוצאה של בלבול דזה-טה עם יצור אחר המכונה דרה מו, וזה בהחלט דוב חום ההימלאיה. אברהרט אומר תחת הכתבה דזו-טה כי "אין ספק שהמקומיים הגישו טענה כזו."
קישורים חיצוניים
23522513דוב חום ההימלאיה