דב צמיר
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
דב (ברנרדו) צמיר (25 ביולי 1927 - 7 באפריל 2016) היה מנהיג תנועת הבונים דרור בברזיל, ממקימי קיבוץ ברור חיל של יוצאי ברזיל. מזכיר פנים של התנועה הקיבוצית; ראש מחלקת ההסברה של מפלגת העבודה (1973-1977); יועץ של ראש הממשלה יצחק רבין. צמיר השפיע על מאות צעירים לעזוב את ברזיל, לעלות לישראל ולהצטרף לקיבוץ ברור חיל.
ביוגרפיה
פולין: דב צמיר נולד בבית של סבו, אביו אמו, זאב גולדמן ב-1927 בחלם. כשהיה בן שנתיים אביו היגר לברזיל בחיפוש פרנסה. הוא המשיך לחיות בבית הסבה עד פטירתו ב-1933. לדב היה קשר עם משפחתו הרחבה, לפחות פעמיים בשנה היה נוסע לדודה בלובלין ולדוד בעיירה זמושץ'. הסבה מצד אביו, אהרון צימרינג חיי עם משפחתו הענפה בעיירה אחרת, פיאסקי, איפה הוא נהג להגיע לימים הנוראים. דב ציין שהסבה, זאב גולדמן, הייתה הדמות המרכזית בחייו ואליו הוא הרגיש קרוב מאוד בתקופות קשות בחייו.[1] סבו היה חסיד טריסק שנסע לקבל ברכה כמה ימים לפני הנסיעה של אביו לברזיל. למרות זאת בבית לא הייתה חוויה יהודית שורשית עם תפילות, ביקור בבית כנסת וב"ס יהודי. לדבריו הדבר פגע בו כשנחשף להשפעה החזקה והסוחפת ושל התרבות הברזילאית הממטמיעה.
ברזיל, שנים ראשונות: בתחילת 1934, בגיל 7, היגר עם אמו לעיר סנטוס שבברזיל, לשם נסע אביו מספר שנים קודם לכן בחיפוש פרנסה. דב מציין שהוא לא גדל בבית בלי חוויה יהודית שורשית, תפילות, ביקורים בבית כנסת ולימוד בבית ספר יהודי; לדבריו הוא דיבר פולנית ושמע יידיש; רוסית דיברו בבית כשלא רצו שהילדים יבינו. בברזיל המאבק העיקרי היה בבית הספר - תוך שנה הוא למד פורטוגזית, רכש מספיק יידיש לתקשורת בבית ושכח לגמרי את הפולנית.
בברזיל הקושי הגדול בתחילה היה המפגש עם אביו: להתרגל לסמכותו בבית בצד הגעגועים הגדולים לחיים אצל סבה איתו היה לו קשר מיוחד ושתדיר היה מופיע בחלומותיו.
בסוף שנות הארבעים הנהיג את תנועת דרור בברזיל במסגרתה איחד קבוצות נוער מערים שונות לתנועה אחת שמרכזה בסאו פאולו. יזם את הסמינר ההיסטורי בלאפה ב-1 במאי 1950, בו מהחברים בתנועה החליטו לעזוב את לימודיהם האקדמיים כדי לעלות לישראל.[2] סמינר זה היווה נקודת מפנה בפעילות של תנועת דרור, ובעקבותיו החלו לעלות לישראל גרעינים במשך כעשור. דב הצליח לנתב את הגרעינים להצטרף לקיבוץ ברור חיל, שהוקם על ידי התנועה ממצרים ב-1948, שעם הזמן הפך לקיבוץ בעל רוב מוחלט של יוצאי ברזיל. במהלך הזמן עלו לברור חיל מעל ל-1,000 צעירים שמתוכם נשארו מספר מאות בקיבוץ כשרוב האחרים המשיכו למקומות אחרים בארץ.
הערות שוליים
- ^ Avraham Milgram (Org.), As encruzilhadas no caminho, Fragmentos de Memórias, Rio de Janeiro: Imago, 2010, עמ' 27 - 47
- ^ זיגה (אביתר) פריזל, למה עזבנו הלימודים, ספר "ברור חיל"
25494122דב צמיר