דב אור-נר

דב אור-נר (נולד ב- 1927) הוא אמן רב תחומי ופסל ישראלי. ממנסחיה המוקדמים של האמנות הקונספטואלית הישראלית בשנות השבעים, אמן רדיקלי הממשיך לפתח אמירות חתרניות גם היום.

ביוגרפיה

אור-נר נולד בפריז בשם ברנרד ארנר. הוריו נספו באושוויץ והוא הוסתר במנזר. ב-1952 עלה לארץ ושרת בנח"ל. הוא חבר קיבוץ חצור מ-1955. אור-נר פעיל משנות ה-70 כאמן מושגי-פוליטי. הוא ניזון מהשראת האוונגרד האירופאי, ממורו הכריזמטי רודי להמן, שחיבר אותו למיתוסים מצריים עתיקים, ומסדנאות השתלמות קצרות שהעביר יואב בראל לאמני קיבוץ בנושא האמנות הקונספטואלית. אור-נר הוא אמן רב תחומי בעל חשיבה פורצת דרך. הוא נמנה עם אבות האמנות הקונספטואלית הישראלית בשנות השבעים. כיוצר הצליח לבסס דרך חשיבה חדשה המחברת בין אמנות, חברה ודמוקרטיה. הוא עוסק בעבודותיו בנושאים רבים ומגוונים: מיתוס ותרבות, אקולוגיה, אנרגיה סולארית, אמנות דואר ומיחזור, מוזיאון, מלחמה ושלום, חברה, אומדני מרחק וזמן, חפירה, הטמנה באדמה ועוד. אור נר ייצג את ישראל בבינאלה של סן פאולו 1980, ובבינאלה של פאריס 1972, זוכה פרס שר החינוך לשנת 1996. חבר הפורום לאמנות אקולוגית, וחבר הוועד המנהל שלו משנת 1999. בשנת 2000 חזר אור-נר אל הציור ופיתח סדרה מתמשכת של דפי רישום, שהדמות המרכזית בהם היא דמותו של היטלר, או באופן קיצוני אף יותר, דמותו שלו מחופשת להיטלר, במסווה של "בד רנורא": אמן ששמו נגזר מהיפוך האותיות של דב אור-נר. האמן החל לצייר את היטלר. "פשוט הקאתי את היטלר מתוכי" הוא אומר. כשהוא מגלם את הדמות אור-נר צובע את קרחתו בשחור ומצייר מתחת לאפו שפם קטן, ויוצא לשוטט בעולם.

אשתו, שושנה, ילידת יבניאל, נפטרה ב-2013, ולהם בן ובת.

פעילות אמנותית

דפוס העבודה הראשוני שלו היה הפעולה: בשנת 1976 הוא הטמין קופסאות מרק עגבניות, חתומות על ידי אנדי וורהול, באלסקה ובים המלח וחפר בורות בעומק עשרים מטרים כדי להטמין שם מסמכים שאסף במוזיאון ישראל, מתוך מחשבה לייצר "ארכאולוגיה עכשווית".

• מוזיאון המוזיאונים - ב־1979 כלא את עצמו אור-נר בכלוב ברזל נעול והוסע מהפגנות של "שלום עכשיו" אל מרכז העצבים האמנותי בתל אביב, באזור שבו היה ריכוז של גלריות רבות, שם נשאר להפגין במשך יום שלם. זהו מוסד של אמן אחד, המערער על מוסד המוזיאון הרשמי והמקובע, ובוחן את גבולותיו. באותה שנה, כשהאמין כי המוזיאון כמוסד לא יאריך ימים, המציא את "מוזיאון המוזיאונים", שנועד לפעול ל- "הרחבת הפעילויות על גבול האפשרי" ו- "לשמר ולהציג את הסביבה האנושית ולהבליט דרך הזיכרון הקולקטיבי דברים ומאורעות שדרכם מתפתחת הסביבה".
• כלוב השלום - מתוך עבודותיו עולה מסר פוליטי אנטי-מלחמתי. דוגמה בולטת לכך ניתן לראות בפעולה האמנותית במרחב הציבורי "כלוב השלום" (1979), בה הוא כלא את עצמו בכלוב בצומת רחובות ראשי בתל אביב. בפעולה זו, לדבריו, הוא הציג באופן מטאפורי את "השלום הכלוא". הוא כלא עצמו בכלוב ברזל בצומת הרחובות דיזנגוף/גורדון וטען שממשלת ישראל "כולאת" את השלום ולא נותנת לו להשתחרר.
• בד רנרוא - בגיל 83, ולאחר ארבעה עשורים שבהם עסק באמנות מושגית והיה מחלוצי האמנות האקולוגית בישראל, הגיע אור-נר לפרשת דרכים, ובה החליט לברוא את עצמו כמעט מחדש בדמותו של בד רנרוא. דמות זו היא אמן צעיר בחצי מגילו של אור-נר, העשוי ללא חת, ניהיליסט, בעל ליבידו משוחרר ביותר ומעל לכל - דומה דמיון מטריד לפיהרר הנאצי אדולף היטלר. "פעם אחת הסתובבתי ככה בתחנה המרכזית בתל אביב, אבל להפתעתי הרבה לא הייתה תגובה, לפעמים אני מסתובב ככה בקיבוץ חצור, בו אני גר. בהתחלה אנשים לא הכירו אותי. אפילו אשתי, שנפטרה מאז, לא זיהתה אותי בפעם הראשונה שראתה אותי מחופש". הופעתו הגלויה הראשונה של היטלר ביצירת אור-נר הייתה בתערוכה "ידידי היטלר" שהוצגה ב־2006 בגלריה 24 בתל אביב וכללה כ־100 רישומים בעפרונות צבעוניים על ניירות בפורמטים קטנים שבהם הופיע היטלר כקורבן של עצמו, של אישיות מעורערת, עלובה ואבסורדית. באותה שנה השתתף אור-נר בתערוכה קבוצתית במרכז לאמנות עכשווית "פירמידה" בחיפה והציג בשיתוף ג'וזיאן ונונו סדרת הדפסים על פי שישה ציורים שיצר היטלר ועליהם מתנוססת חתימתו המזויפת שיצרו השניים. אור-נר מספר כי "במשך תקופה ארוכה בחיי, היטלר לא קיבל אצלי כל קיום כי לא ידעתי איך לטפל בדמות שלו. עד שהחלטתי שאם אהפוך אותו לידיד, יהיה לי יותר קל לחיות אתו בדו קיום". רישומיו של אור-נר עם דמותו של רנרוא נוצרים בטכניקה ייחודית: את רישומי הדיו המקוריים הוא משכפל במכונת זירוקס, עותקיהם המקוריים מושמדים, והוא ממשיך לעבוד ידנית על ההעתקים הירודים.
• השמלה השלישית- שיתוף פעולה ראשון בין אור-נר לגיל יפמן. התערוכה נולדה בהשראת מבנה הגלריה בקיבוץ יד מרדכי. בתחילה שימש המקום כמאפייה ולאחר מכן הוסב ל- "סלון לתפירה עילית" שפעל לצד מתפרת הקיבוץ במשך כמה עשורים. ה- "סלון" מסמל את חדירת ערכי היופי והאופנה אל החברה הקיבוצית, ויחד איתה טעם אישי ואינווידואליזם. בתערוכה חזרה הגלריה לימיה כסלון לתפירה עילית שבין כתליה נרקמה הפקת אופנה בדיונית בהשתתפות בד רנרוא (אור-נר) ופנלופה (יפמן). עבור המבנה נתפר כיסוי מפריטי לבוש שנתפרו ונאספו בקיבוצים. אור-נר מתייחס לתפירת השמלה האישית אחרי שנים של בגדים אחידים לכלל החברים כאירוע בו "תפירת שמלה מכל הבגדים שנתפרו בקיבוצים - יש בה מן הפיצוי".
• קיבוץ בוכנוואלד – תערוכת יחיד של האמן גיל יפמן בשיתוף עם אור-נר וקולקטיב קוצ'ינטה. מוזיאון תל אביב לאמנות. גיל יפמן אימץ את אור־נר כמנטור ויוצר בשיתוף עמו בשנים האחרונות. בדיאלוג בין שלושתם בחנו את זכר השואה כפי שהוא פועל בחברה הישראלית בצמתים שבין זיכרון, להיסטוריה ואמנות. העניין של אור־נר בארכאולוגיה עתידנית לאור זיכרונותיו כילד בשנות המלחמה, חבר לעיסוק של יפמן בחריגּות חברתית. באחת מהעבודות בתערוכה יפמן ואור-נר מתחפשים שניהם לאלטר אגו שלהם ומצטלמים על רקע מחנה הריכוז בוכנוואלד.

גלריה

• 
  אתרים של רע
  פלדת אל חלד, אנרגיית שמש ומים
  בניין "המגדל", רחוב דניאל פריש, תל אביב-יפו

לקריאה נוספת

• דב אור-נר משיק ספר אמן חדש: "בד רנרוא", 25/10/10, עיתון הארץ.
• דב אור נר: פעולות בפלנטה הקרובה, טלי תמיר. 2012.
• דיוקן האמן כאיש לא-צעיר או: מעשה בשני דובים, מגזין תוהו, טלי תמיר,11/9/2017.
• רציחות קטנות, לאונרדו ומתים אחרים - דב אור נר, טלי תמיר,2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב אור-נר בוויקישיתוף

• דב אור-נר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• אור-נר דב (ציור/פיסול), באתר תנועת העבודה הישראלית
• מרב יודילוביץ', לעשות או לחדול, באתר ynet, 24 באפריל 2006
• גלעד מלצר, דב אור-נר, האאוטסיידר של האמנות הישראלית, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
• נעמה ריבה, דב אור־נר: "הקורונה היא ידידתי, זה המשך של 'היטלר, ידידי'", באתר הארץ, 27 במאי 2020
• מידע על דב אור-נר בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33135140דב אור-נר