גרהרד פון שוורין
 | |
| גרהרד פון שוורין | |
| לידה |
23 ביוני 1899 הנובר, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
29 באוקטובר 1980 (בגיל 81) רוטק-אגרן, גרמניה המערבית  |
| כינוי | "גרד" |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית.svg){kind=small} רייכסווהר ורמאכט |
| תקופת הפעילות |
1914–1920 1923–1945 |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית גרוסדויטשלנד מפקד דיוויזיית היגר השמינית מפקד הדיוויזיה ה-16 מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-116 מפקד דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-90 מפקד קורפוס הפאנצר ה-76 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
גנרל חיל השריון גרהרד הלמוט דטלוף גראף פון שוורין (בגרמנית: Gerhard Helmuth Detloff Graf von Schwerin; 23 ביוני 1899 בהנובר, הקיסרות הגרמנית - 29 באוקטובר 1980 ברוטק-אגרן, גרמניה המערבית) היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
שוורין נולד ב-23 ביוני 1899 בעיר הנובר שהשתייכה אז לקיסרות הגרמנית, למשפחה אריסטוקרטית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 התגייס כפהנריך (צוער) לצבא הקיסרות הגרמנית והוצב ברגימנט המשמר ה-2. ב-8 ביוני 1915 הועלה לדרגת לויטננט, ובהמשך שימש כשליש גדודי ומפקד פלוגה. הוא נפצע ב-26 בספטמבר 1918 ואושפז בבית חולים עד תום המלחמה. על שירותו הוא קיבל פרט לשתי דרגות של צלב הברזל, גם עיטורים נוספים מבית הוהנצולרן. עם שחרורו מבית החולים, הצטרף לרייכסווהר, אולם סולק ממנו באביב 1920 עם המעבר לצבא של 100,000 איש.
שוורין עבד בחברה לייבוא קפה בברמן, ולאחר מכן בחברת נפט בברלין. ב-1922 הוא חזר לשרת ברייכסווהר בדרגת לוטננט, והוצב ברגימנט ה-1 (פרוסיה). בקיץ 1925 הוא הועלה לדרגת אובר-לויטננט, וב-1 במאי 1933 הועלה לדרגת האופטמן. בין 1933–1935 הוא למד במכללה צבאית, וב-15 באוקטובר 1935 הוצב במטה הדיוויזיה ה-22. ב-1 במרץ 1937 הועלה לדרגת מיור, והחל מ-1 באוקטובר של אותה שנה שימש כמפקד גדוד ברגימנט ה-17. בסתיו 1938 הוצב במשרד האפסנאות, וב-1 באפריל 1939 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט. שוורין לא היה נאמן למפלגה הנאצית ואף נפגש עם נציגים בריטיים וניסה להזהיר אותם מפני כוונותיו של היטלר לתקוף את פולין.
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה שוורין למפקד רגימנט גרוסדויטשלנד, שהיה חלק מדיוויזיית גרוסדויטשלנד, ובין פברואר למאי אף פיקד באופן זמני על כל הדיוויזיה. הוא פיקד על הרגימנט במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ובינואר 1941 מונה למפקד הרגימנט ה-200. זמן קצר לאחר מכן הועבר למערכה בצפון אפריקה, ומונה למפקד כוח שקיבל את השם "צוות קרב שוורין". במרץ של אותה שנה הוא הוביל כוח קומנדו גרמני-איטלקי שחדר למעלה מ-2,000 ק"מ לעומק הקווים הבריטיים בלוב ולקח בשבי למעלה מ-2,000 בריטים, מהם שלושה בדרגות גנרלים. לזמן קצר הוא פיקד גם על רגימנט הפאנצר ה-5, לפני שהועבר לחזית המזרחית.
ב-1 באוגוסט 1941 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד הרגימנט ה-76. הרגימנט שלו לקח חלק במצור על לנינגרד, וב-17 בינואר 1942 הוא קיבל את צלב האבירים של צלב הברזל. ב-23 ביולי של אותה שנה קיבל פיקוד על הדיוויזיה השמינית, ובאוקטובר הועלה לדרגת גנרל-מיור. ב-13 בנובמבר קיבל פיקוד על הדיוויזיה הממונעת ה-16. הדיוויזיה שלו השתתפה בקרב סטלינגרד כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית, אולם לא כותרה במבצע אורנוס, ופעלה במבצע סופת חורף כחלק מקורפוס הפאנצר ה-57. לאחר מכן לחמה הדיוויזיה כחלק מפלגת הארמייה הולידט, שהפכה ב-6 במרץ 1943 לארמייה השישית החדשה. במאי של אותה שנה הועברה הדיוויזיה לכוחות המילואים וב-17 במאי הוספו עלי אלון לצלב האבירים של שוורין. ב-20 במאי העביר שוורין את הפיקוד על הדיוויזיה לווילהלם קריזולי, וב-1 ביוני הועלה לדרגת גנרלוטננט. ב-23 ביוני שונה שמה של הדיוויזיה לדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-16, וב-27 ביוני חזר שוורין לפקד עליה. הוא הוביל אותה במהלך קרבות הנסיגה הקשים באוקראינה, וב-4 בנובמבר הוספו חרבות לצלב האבירים שלו. הוא פיקד על הדיוויזיה עד 10 בינואר 1944.
ב-30 באפריל 1944 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-116. הדיוויזיה שלו הוצבה בצרפת ולחמה במהלך הפלישה לנורמנדי כחלק מקורפוס הפאנצר אס אס ה-2 במסגרת ארמיית הפאנצר החמישית. בתחילת הפלישה הוצבה הדיוויזיה יחד עם דיוויזיית הפאנצר ה-9 בעתודת קבוצת ארמיות B, ולא הייתה אפשרות להפעיל אותן כנגד בעלות הברית בטרם יגיע אישור מפורש מהיטלר. ראש המטה של קבוצת הארמיות, הנס שפיידל, התקשר להיטלר וביקש ממנו אישור להפעיל את הדיוויזיות. גנרל אלפרד יודל ענה כי היטלר ישן ואין אפשרות להעירו. כשהוא התעורר ונתן רשות היה כבר מאוחר מידי כי הכוחות הפולשים יצרו כבר ראשי גשר גדולים. שפיידל, וכמוהו ארווין רומל מפקד קבוצת הארמיות, היו שותפים לקשר העשרים ביולי. שוורין היה ידוע כמתנגד למלחמה, ולפיכך גם לאחר שהגיעה ההוראה מהיטלר, החליטו השניים לשמור את הדיוויזיה שלו בעתודה באזור פריז כדי להשתמש בה לניצול הקשר. ב-19 ביולי, יום לפני תחילת הקשר, לא היה יכול יותר שפיידל להתאפק, ושלח את הדיוויזיה לקרב. שוורין פיקד על הדיוויזיה במהלך המערכה בנורמנדי ולאחר מכן במבצע קוברה ובקרב פאלז.
במהלך הקרבות הנ"ל, ספגו הדיוויזיה שלו ודיוויזיית הפאנצר ה-9 אבדות כבדות, וקיבלו פקודות להילחם עד הסוף. שוורין היה המום מכך, ובעצה אחת עם היינריך פון ליטוויץ מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-9, שלח מכתב להיטלר בו הפציר בו לסיים את המלחמה בטרם היא תגיע לגרמניה עצמה. שניהם ניצלו מהעניין ללא עונש רק תודות להישגי העבר המרשימים שלהם. הדיוויזיה שלו הוצבה באאכן, ובשלב זה הצטמצמה ל-6,000 איש, 12 טנקים וללא תותחים כלל. שוורין הבין שקרב נגד הכוחות העדיפים של צבא ארצות הברית שהתקדמו אל העיר, הוא חסר סיכוי, וכי הוא רק יסב נזק רב לאזרחים ולאדריכלות ההיסטורית של אאכן. לפיכך החליט שוורין לבצע נסיגה על דעת עצמו, והותיר בתחנת הדואר של העיר מכתב אל המפקד האמריקני בו הוא מפציר בו להפגין יחס אנושי אל האזרחים. ברגע האחרון לפני נסיגתו קיבל הודעה מוטעית על פיה האמריקנים בלמו את התקדמותם לעיר. שוורין החליט להישאר, אולם ב-1 בספטמבר 1944 הופיע כוח סיור אמריקני בפרברי העיר. שוורין הדף את הכוח החוצה, החל להתכונן לנסיגה, ושלח קצין אל בית הדואר כדי להחזיר אליו את המכתב. הקצין נפל בידיהם של אנשי אס אס שנשלחו למקום כדי לוודא ששוורין לא ינסה לעשות בדיוק את מה שניסה לעשות, והם מיהרו לעצור את שוורין והדיחו אותו מהפיקוד על דיוויזיית הפאנצר ה-116.
נערך לו משפט צבאי ונמנע ממנו עונש מוות רק תודות להפצרותיהם של הגנרל-פלדמרשלים ולטר מודל וגרד פון רונדשטט, שהעריכו אותו מאוד, ולאחר שקיבל נזיפה חמורה הוחזר לחזית. ב-9 בדצמבר 1944 הוא קיבל פיקוד על דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-90 באיטליה, וב-27 בדצמבר הועבר לפקד על קורפוס הפאנצר ה-76. הוא לחם עם הקורפוס כנגד הצבא הבריטי באיטליה, וב-1 באפריל 1945 הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. ב-26 באפריל הוא נפל בשבי הבריטי.
אחריתו
שוורין שוחרר מהשבי ב-1947, ועד 1949 עבד במטה הכיבוש האמריקני. במאי 1950 מינה אותו הקנצלר קונרד אדנאואר כיועץ שלו לענייני צבא, ובהמשך מינה אותו לראש "המרכז לשירות המולדת" (Zentrale für Heimatdienst), שהיה אחראי על בנייה מחדש של כוחות ביטחון הפנים של גרמניה בתקופת הכיבוש האמריקני. הוא סולק מתפקידו עוד באותה שנה כיוון שלא שמר על החשאיות הנדרשת ושוחח עליו עם העיתונות. הוצע לו להתגייס לבונדסוור, אולם הוא סירב.
קישורים חיצוניים
- גרהרד פון שוורין באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- מידע על המרכז לשירות המולדת (בגרמנית)
