גראן-בסאם
 | |
| מבנה הבנק הקולוניאלי בגראן-בסאם | |
| מדינה |
 חוף השנהב |
|---|---|
| מחוז | סוד קומואה |
| נפה | גראן-בסאם |
| שטח | 113 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 88,118 (2012) |
| קואורדינטות | 5°12′25″N 3°44′07″W / 5.20694°N 3.73528°W |
| אזור זמן | UTC |
 | |
| מבנה קולוניאלי צרפתי | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 3, 4 | |
| מדינה |
חוף השנהב |
|---|---|
 | |
גראן-בסאם (צרפתית Grand-Bassam) היא עיר בדרום-מזרחה של חוף השנהב, השוכנת על רצועת חוף בין לגונה אבריאה והאוקיינוס האטלנטי, כ-35 ק"מ ממזרח לאבידג'אן. סמוך לעיר נשפך נהר קומואה (Comoé) אל הלגונה, ובעבר הוא המשיך ונשפך אל הים, אך שפכו נסתם עם השנים באדמת סחף. מצפון ללגונה ולעיר ההיסטורית שוכנת העיר החדשה המשמשת כיום כמרכזה המסחרי ובה מתגוררת רוב האוכלוסייה. העיר שבה חיים כ-88,000 תושבים היא מרכז נופש ותרבות, בייחוד עבור תושבי אבידג'אן הסמוכה, ובשנת 2012 הוכרז חלקה ההיסטורי כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו.
היסטוריה
הסברה היא כי מקור השם "בסאם" (Bassam) הוא במילה "אלסאם" שהעניק שבט נוודים קדום לאזור שפכו של נהר קומואה ("גראן" היא מילה בצרפתית שמשמעותה "גדול"). אל אזור העיר הגיעו שבטים נודדים נוספים בין המאה ה-13 וה-16, ובהם גם שבט נזמה (N'zema) השייך לעמי האקאן, וזה הקים בגראן בסאם כפר קטן. בתקופת המרוץ לאפריקה, התחרו הבריטים והצרפתים על השליטה בחוף השנהב. ב-1842 חתמו הצרפתים על הסכם עם המלך אטקבלה (Attékeblé) אשר שלט באזור גראן-בסאם, ועם תושביו באותה עת, אשר נמנו עם שבט האבורה (Abouré). בהתאם להסכם זה בנו הצרפתים בשפך הנהר את מצודת נמור (Nemours) והפעילו בה תחנת מסחר ובית חולים. בשנים שלאחר מכן נחתמו הסכמים נוספים בין הצדדים, והצרפתים זכו בבלעדיות אירופית באזור. בין 1849-1853 התחוללה מלחמה בין האבורה לבין הצרפתים, לאחר שהראשונים חשו שהם נדחקים מאדמתם. המלחמה הסתיימה בניצחון הצרפתים ובהתחזקות פעילותם המסחרית באזור. הצרפתים הקימו מבני העץ סביב המצודה, ואלה שימשו את עסקיהם המסחריים. בהמשך הם נטעו מטעי קפה וביססו מערכת חינוך. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 חדרה ההשפעה הצרפתית אל פנים הארץ, וגראן-בסאם שימשה כבסיס למשלחות מחקר ומתיישבים ברחבי מערב אפריקה. בזכות חשיבותו הפך היישוב למרכז ההתיישבות הצרפתית באזור, ובשנת 1893 הוכרז כבירת המושבה הצרפתית של חוף השנהב (Colonie de Côte d’Ivoire). בשנת 1899 קטלה מגפת קדחת צהובה שלושה-רבעים מאוכלוסיית האזור, ובתי העץ הנגועים הועלו באש. בעקבות המגפה, הועברה בירת המושבה מהעיר בשנה שלאחר מכן, אך גראן-בסאם המשיכה לשמש כמרכזה הכלכלי של חוף השנהב.
לקראת סוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן הראשונים בגראן-בסאם, ובראשית המאה ה-20 נוסחה לעיר תוכנית בינוי בסגנון קולוניאלי. בעיר קם מערך שלטוני צרפתי גדול, והמסחר האזורי פותח על ידי הקמת נתיב שיט באורך כולל של 300 ק"מ, אשר התבסס על נהרות האזור ותעלות שנחפרו בין הלגונות שלאורך החוף. העיר הנבנית משכה אוכלוסייה מפנים הארץ, ממושבות צרפתיות אחרות ברחבי אפריקה ואף ממדינות אחרות במערב היבשת. ב-1901 הוקם המזח הראשון בעיר וזה הביא לנסיקה בהיקף תנועת המטענים בגראן-בסאם. עוד נבנו מזחים ומתקני נמל בלגונה אבריאה, והעיר הייתה לאחד מנמלי ייצוא העץ הגדולים באפריקה. ב-1928 נחנך גשר הניצחון (Pont de la Victoire) אשר חיבר בין שתי גדות הלגונה. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 הושלמה הקמת העיר בהתאם לתוכנית שנוסחה לה, אולם בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל פיתוחו של נמל אבידג'אן, וגראן-בסאם איבדה את מעמדה המסחרי המרכזי. ב-1951 נסגר נמלה של העיר, המזח הימי נהרס בשנת 1965 בסערה טפתח הכניסה אל הלגונה נחסם. סוחרי העיר עזבוה ועברו לאבידג'אן שבה נחנך נמל מים עמוקים חדש.
עם קבלת עצמאותה של חוף השנהב ב-1960 הייתה גראן-בסאם למרכז אדמיניסטרטיבי, וב-1982 היא הפכה למקום מושבו של בישוף. התפתחות העיר במחצית השנייה של המאה ה-20 הייתה מהירה, ואוכלוסייתה גדלה מ-17,780 תושבים ב-1963 ל-88,118 איש בשנת 2012[1]. החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 חודשו ושופצו רבים מהמבנים הקולניאליים של העיר.
במרץ 2016 הייתה העיר יעד להתקפת טרור שגבתה את חייהם של 16 איש לפחות. ההתקפה בוצעה על ידי ארגון אל-קאעדה במע'רב.
אתרי העיר
לפי תוכנית הבינוי העירונית אשר יצאה לפועל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הונחה בעיר רשת רחובות ושדרות רחבות שלאורכן ניטעו עצים, ולצד אלה נסללו הרחובות המשניים. חלקה ההיסטורי של העיר משתרע לאורך רצועת החוף הצרה שבין האוקיינוס מדרום והלגונה הפנימית מצפון. אורכה של רצועה זו הוא 2.2 ק"מ ורוחבה הוא כ-400 מטרים. בצידה הדרומי משתרע חוף חולי לאורך האוקיינוס, בצפונה מדרגה טופוגרפית קטנה לאורך חופי הלגונה, ובמזרחה היא גובלת בשפכו ההיסטורי של נהר קומואה אל האוקיינוס, החסום כיום באדמת סחף. במזרחה של הרצועה שכן הכפר המקורי של בני הנזמה, ובמקום זה קמה מצודה נמור ששוב איננה קיימת. במרכז הרצועה ובמערבה הוקם הרובע האירופי, שנחלק בתורו לרובע מסחרי במזרח, מרכז מנהלי בתווך ורובע מגורים במערב. בחלק האירופי הונחו השדרות והרחובות בתבנית שתי וערב בצפיפות משתנה, בהתאם לייעודו של כל אחד מהאזורים. רק חלק מהדרכים סלולות, ורובן עשויות אבנים מעובדות חלקית או עפר דרוך.
- רובע המגורים (מפה - 3) משתרע על-פני שטח של 0.3 קמ"ר ובו 130 מבנים המתאפיינים בצפיפות נמוכה, וגם כיום שוכנים ברובע שטחים פתוחים רבים המשמשים למטעי עצים וגינות. המבנים המאורכים נבנו בסגנון קולוניאלי, והם מצטיינים במרפסות שגגותיהן נחים על שורת עמודים בחזית המבנים ובתריסי עץ, ואלה מאפשרים אוורור טבעי. ברובע שוכנים מספר מבני ציבור דוגמת בית חולים, מסעדת קצינים ובית ספר.
- הרובע המנהלי (מפה - 2) משתרע על-פני שטח של 0.23 קמ"ר ומתאפיין בחלקות מלבניות גדולות. המבנים תופסים כ-30% בלבד משטח הרובע, והוא עשיר בגנים ובמטעים. מבני הציבור שוכנים לאורך שדרת טרייש-לפלן (Boulevard Treich-Laplène) החוצה את הרובע ממזרח למערב, פחות או יותר במרכזה של הרצועה הבנויה. עם מבני הציבור הקולוניאליים ברובע נמנים ארמון המושל מ-1893 (כיום מוזיאון התלבושות), בית הדואר והמכס מ-1894 (כיום מרכז תרבות), בית המשפט מ-1911 ובית האוצר המשמש כיום כארמון הבישוף. מבנים נוספים ראויים לציון הם בית העירייה ובית הממשל האזורי (Prefecture), הכנסייה ומספר מבנים ששימשו חברות מסחריות.
- הרובע המסחרי (מפה - 1) הוא העתיק מבין שלושת הרבעים האירופיים, והקמתו החלה במחצית השנייה של המאה ה-19. הרובע משתרע על-פני שטח של 0.15 קמ"ר בלבד והוא מתאפיין בחלקות רבועות ובמבנים גדולים, אשר מהם נוהלה פעילות הסחר בחוף השנהב משך שנים רבות, עד הקמת הרבעים החדשים יותר ממערב לו. בקומה הראשונה במבני הרובע שכנו מחסנים ומעליהם קומה בודדת או שתי קומות אשר שימשו למגורים. עם זאת, המבנים המרשימים ברובע הוקמו ברובם בשנות ה-20 של המאה ה-20. כיום שוב אין הרובע משמש לייעודו המקורי, אלא כשכונת מגורים לבני המעמד הבינוני או לשכבות אוכלוסייה חלשות. הבנייה בו צפופה יחסית לרבעים השכנים ואין בו שטחים ירוקים, למעט רצועת שיחים לאורך חוף האוקיינוס שבדרומו.
- כפר הנזמה שוכן בקצה המזרחי של העיר ההיסטורית והוא משתרע על-פני שטח של 0.1 קמ"ר. אזור זה קדם להגעת האירופים לגראן-בסאם, וב-1908, לאחר שהרובע המסחרי שממערב לו הוקם, נבנה הכפר מחדש והורחב, והוא שימש למגורי כוח העבודה המקומי. הכפר מחולק לחלקות קטנות והוא בנוי בצפיפות; ורק במערבו הותרה כיכר עירונית פתוחה (Place de l’Abyssa) אשר שימשה את בני הנזמה לעריכת טקסים מסורתיים ולפסטיבל ריקודים. בקצהו המזרחי של הכפר, סמוך לשפכו החסום של נהר קומואה, שוכן החורש המקודש של הנזמה, ולידו אזור ששימש למגורי דייגים ולעישון דגים. מבני הכפר בנויים בסגנון מסורתי והם עשויים מעץ ומחומרים צמחיים. בחלקם הם נחלקים לביתו של בעל הבית, בית נשותיו, אזור לתפילה, וחצר שבה באר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
