תומאס ג'ונתן ג'קסון
סטונוול ג'קסון, תמונה שצולמה שבוע לפני מותו | |
לידה |
21 בינואר 1824 קלארקסברג, וירג'יניה (כיום וירג'יניה המערבית) |
---|---|
נהרג | 10 במאי 1863 (בגיל 39) |
כינוי | סטונוול (Stonewall, "חומת אבן") |
השתייכות |
צבא ארצות הברית צבא הקונפדרציה של אמריקה |
תקופת הפעילות |
1846–1851 (צבא ארצות הברית) 1861 – 1863 (צבא הקונפדרציה של אמריקה) |
דרגה |
מייג'ור (צבא ארצות הברית) גנרל (צבא הקונפדרציה של אמריקה) |
תפקידים בשירות | |
מפקד בריגדת סטונוול מפקד הקורפוס השני, הארמייה של צפון וירג'יניה | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת ארצות הברית-מקסיקו מלחמת האזרחים האמריקנית |
תומאס ג'ונתן "סטונוול" ג'קסון (באנגלית: Thomas Jonathan "Stonewall" Jackson; 21 בינואר 1824–10 במאי 1863), היה גנרל ידוע בצבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, עימות אשר גבה את חייו. הוא נחשב לאחד המצביאים המחוננים בהיסטוריה האמריקנית, ומותו היווה מכשול חריף עבור כוחות הקונפדרציה.
ביוגרפיה
ילדות
תומאס ג'ונתן ג'קסון נולד ב-21 בינואר 1824, והיה בנם השלישי של ג'וליה ניל ג'קסון (1789–1831) וג'ונתן ג'קסון (1790–1826), פרקליט במקצועו. הוריו של ג'קסון היו ילידי וירג'יניה שהתגוררו בקלרקסבורג.
בשנת 1826, אחותו אליזבת' ואביו נפטרו מטיפוס הבטן. אמו של ג'קסון ילדה את אחותו, לורה אן, יום לאחר מות אביו. לפיכך ג'וליה התאלמנה בגיל 28 ועמדה בחובות כבדים אשר אילצו אותה למכור את כל רכוש המשפחה. היא סירבה לקבל צדקה ונאלצה לשכור בית קטן בן חדר אחד. האם תפרה ולימדה בבית הספר כדי לתמוך בשלושת ילדיה למשך כארבע שנים. בשנת 1830 היא התחתנה מחדש, אולם בעלה החדש לא חיבב את ילדיו החורגים, והבעיות הכלכליות המשיכו להטריד את המשפחה. לאחר שג'וליה ילדה את אחיו למחצה של ג'קסון, היא נפטרה מסיבוכים והותירה את ילדיה מיותמים. האם נקברה בקבר לא מסומן בעיר קטנה לגדות נהר הג'יימס וכביש קנווה במדינת פאייט, מערב וירג'יניה.
ג'קסון היה בן שבע עם מות אמו. הוא ואחותו התגוררו אצל דודם מצד אביהם, קומינס ג'קסון, שבבעלותו טחנת קמח בג'קסונס מיל (בסמוך לוסטון, מערב וירג’יניה). קומינס החמיר עם תומאס, שהתייחס אל דודו כאל מורה. אחיו הגדול של תומאס, וורן ג'קסון, נשלח לקרובים מצד אמו המנוחה, אך נפטר משחפת בשנת 1841 בגיל 20.
ג'קסון סייע לדודו במשק. הוא פיקח על הכבשים, הוביל קבוצות שוורים ועזר בקציר שדות החיטה והתירס. הוא לא זכה לחינוך רשמי בקלות, אך ניסה להשתתף בלימודים מדי פעם בפעם כאשר ניתנה לו ההזדמנות. את מרבית השכלתו רכש ג'קסון בזכות עצמו. לעיתים תכופות היה קורא בליל. לפי מעשיה אחת, ג'קסון לימד את אחד מעבדי דודו לקרוא בתמורה לעצים, אותם ניצל ג'קסון כדי להפיק אור עבור קריאתו. לימודו של עבד לקרוא או לכתוב היה לדבר עבירה במדינת וירג'יניה, אולם ג'קסון קיים את הבטחתו. את שנותיו האחרונות בג'קסונס מיל העביר תומאס בהוראה.
בשנת 1842 התקבל ג'קסון לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בוסט פוינט, ניו יורק. הוא התקשה לעבור את מבחני הכניסה עקב השכלתו החלקית. כתלמיד הוא נאלץ לעבוד קשה יותר מרוב הצוערים כדי להבין את תוכן השיעורים. אף על פי כן, בנחישותו העיקשת אשר אפיינה את חייו הפך ג'קסון לאחד הצוערים הפעילים באקדמיה. ג'קסון סיים את לימודיו בשנת 1846 כתלמיד השבעה עשר מכיתה של 59 איש.
צבא ארצות הברית ומלחמת מקסיקו
ג'קסון החל את הקריירה הצבאית שלו בחטיבת הארטילריה הראשונה של צבא ארצות הברית. הוא נשלח להלחם במלחמת מקסיקו (1846–1848). אופיו הייחודי התגלה במלחמה כאשר סירב למה שחשב שהייתה "פקודה רעה" - להסיג את כוחותיו. הוא התעמת עם אחד הממונים עליו והסביר לו את נימוקו לסירוב. ג'קסון טען שעם 50 חיילים נוספים בלבד, הוא יוכל לנצח. שיקולו הוכח כנכון, והוא זכה לקידום זמני לדרגת רב־סרן. הוא שירת בוראקרוס, קונטררס, צ'פולטפק ומקסיקו סיטי. בשירותו זכה לשני קידומים וכן פגש לראשונה את רוברט אדוארד לי.
המכון הצבאי של וירג’יניה
באביב של שנת 1851 הוצע לג'קסון תפקיד הוראה חדשני, במכון הצבאי של וירג'יניה (VMI), בלקסינגטון, וירג'יניה. הוא הפך לפרופסור לפילוסופיה טבעית ונסיונית ומדריך בנושאי ארטילריה. לימודיו של ג'קסון עמדו על משמעת, קלות תנועה, הערכת כוח וכוונות האויב תוך החבאת אלו שלך, ויעילות הארטילריה בשילוב עם חיל הרגלים. למרות טיב עבודתו ג'קסון לא היה מורה אהוד. תלמידיו לעגו להופעתו הקפדנית, לאופיו הדתי ולתכונותיו התימהוניות.
ג'קסון לא היה ידוע בקרב הלבנים בלקסינגטון, אולם עבדיה רחשו לו כבוד רב, והוא סייע בהקמת מסגרת חינוכית לשחורים, עבדים או משוחררים, בימי ראשון בכנסייה מקומית. בזמן הקרירה שלו ב־VMI, בשנת 1853, נשא ג'קסון לאישה את אלינור "אלי" ג'נקין שהייתה ביתו של נשיא אוניברסיטת וושינגטון. לזוג נולד בן, אולם אלינור נפטרה בזמן הלידה והולד נפטר תוך זמן קצר. לאחר טיול באירופה בשנת 1857, ג'קסון נישא מחדש, הפעם למרי אנה מוריסון מצפון קרוליינה. לזוג נולדה בת בשם מרי גרהם ב־30 באפריל 1858, אך התינוקת נפטרה לאחר פחות מחודש. בת נוספת נולדה לזוג בשנת 1862, זמן קצר לפני מות אביה. בני המשפחה קראו לה ג'וליה לורה, על שם אמו ואחותו של ג'קסון.
בנובמבר 1859, לבקשת מושל וירג'יניה, רב־סרן ויליאם גילהם הוביל מספר מצוערי ה־VMI לצ'ארלס טאון, במערב וירג'יניה, כדי לספק נוכחות צבאית נוספת בהוצאתו להורג בתלייה של ג'ון בראון בעקבות פשיטתו על מחסן הנשק הפדרלי בהרפרס פרי, במערב וירג'יניה. רב סרן ג'קסון הופקד על הארטילריה אשר הורכבה מצמד תותחי הוביצר המאוישים על ידי 21 צוערים.
מלחמת האזרחים האמריקנית
בשנת 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ג'קסון הפך למדריך אימונים לחלק ממגויסי צבא הקונפדרציה. ב־27 באפריל של אותה השנה הורה מושל וירג'יניה, ג'ון לצ'ר, לאלוף-משנה ג'קסון לקחת את הפיקוד בהרפרס פרי, בה יקים ויפקד על "חטיבת סטונוול" (חומת אבן) במהלך קרב הרפרס פרי. בעקבות הקרב, כאות הערכה לגבורתו בקרב זה, הועלה ג'קסון לדרגת תת-אלוף.
חשיבותו של ג'קסון גברה והוא זכה לכינויו המפורסם לאחר קרב בול ראן הראשון ביולי 1861, כאשר תת-אלוף ברנרד אי בי פנה לחייליו וצעק: ”הנה ג'קסון ניצב שם, כחומת אבן! התקבצו מאחורי בני וירג'יניה אלה!”. ג'קסון הועלה בדרגתו לפיקוד אוגדתי, והוענק לו הפיקוד על עמק שננדואה, שם הביס ג'קסון את כוחות האיחוד הודות להבנתו ולניצולו של השטח, כמו גם ליכולתו להמריץ את אנשיו לצעידה וללחימה. עם פחות מ־17,000 איש, הביס ג'קסון 60,000 מחיילי האיחוד בסדרה של צעדות מהירות וקרבות מבריקים. מהירות כוחותיו העניקה להם את הכינוי "פרשי רגלים".
באביב 1862, ארמיית הפוטומק של ג'ורג' מקללן הובילה את מערכת חצי האי, וכוחותיו של אירווין מקדואל מוקמו מצפון לריצ'מונד. לאחר סיום מערכת שננדואה, נקראו ג'קסון וחיילו לריצ'מונד. ג'קסון הפיק תועלת ממנהרות רכבת תחת הרי הרכס הכחול, אשר נבנו על ידי מייסד ה־VMI קלאודיוס קרוזט, והעביר את חייליו אל מחוז הנובר, דרך רשת מסילות הברזל המרכזית של וירג'יניה. ג'קסון וכוחותיו הופיעו, לתדהמת מקללן, במצ'ניקסויל, אל מול כוחות האיחוד. דיווחים קודמים מיקמו את ג'קסון בעמק, ולכן נוכחותו בסמוך לריצ'מונד תרמה להערכתו המוגזמת של מקללן לגודל צבא הקונפדרציה והובילה להחלטתו לסגת לנהר הג'יימס.
ג'קסון מונה למפקד גיס תחת רוברט א. לי, ובקרב בול ראן השני סייע ג'קסון להנחיל תבוסה נוספת לאיחוד. כאשר לי החליט לפלוש לצפון, ג'קסון כבש את הרפרס פרי ומיהר להצטרף לצבא בשרפסבורג, מרילנד. שם נערך קרב אנטיאטם בו נאבק צבא הפדרציה בכוחו של מקללן. כוחות הפדרציה שמרו על עמדתם, אולם הקרב היה עקוב מדם עבור שני הצדדים; לי נסוג עם צבא צפון וירג'יניה, אל מעבר לנהר הפוטומק, וסיים את הפלישה.
חייליו של ג'קסון הדפו מתקפה של כוחות האיחוד בפרדירקסבורג, וירג'יניה. בקרב צ'נסלורויל, כוחו של ג'קסון איגף את צבא האיחוד בקרב קשה בעומקי היערות הסבוכים והניס אותם מקוויהם. עם רדת הלילה נפסקה המתקפה. בלילה ג'קסון ופמלייתו נחשבו בשוגג לפרשי האיחוד, וחיילי הקונפדרציה ירו לעברם; בג'קסון פגעו שלושה כדורים. ידו השמאלית נכרתה על ידי המנתח האנטר מקגואיר, והוא נפטר כעבור שבוע מדלקת ריאות. מילותיו האחרונות של ג'קסון היו: "לא, לא, בואו נעבור את הנהר וננוח בצל העצים"[1].
כאשר נודע ללי על מות ג'קסון הוא התאבל על האובדן של חבר ומפקד נאמן. בלילה בו מת ג'קסון, אמר לי לטבחו: "ויליאם, איבדתי את יד ימיני" (בכוונה מנגד ליד השמאלית של ג'קסון) ו"אני מדמם בליבי".
מורשתו
ג'קסון נחשב לאחת הדמויות החשובות במלחמת האזרחים. אופיו היה דתי עמוק והוא היה דיאקון בכנסייה הפרסביטרית. ג'קסון סלד מלהילחם בימי ראשון, אולם לא נמנע מכך. הוא אהב את אשתו עמוקות ונהג לכתוב לה מכתבים רבים. בפיקודו היה ג'קסון חשאי לגבי תוכניותיו וקפדן בכל הקשור למשמעת הצבאית. הוא לבש לרוב בגדים ישנים ובלויים, במקום מדים מהודרים. הוא נודע בשל מנהגו ללעוס לימונים באופן קבוע בזמן צעידות, מנהג בו החל בתקופת שירותו במקסיקו. במשך כל חייו האמין כי אחת מידיו הייתה ארוכה מהשנייה, ונהג להרים את ידו "הארוכה" כדי להשוות את מחזור הדם שלו. הוא תואר כ"אלוף השינה" ולעיתים אף נרדם כשהאוכל עדיין בפיו.
הדרום התאבל על מותו ורבים שיערו כי אם ג'קסון עוד היה בחיים, רוברט לי היה מנצח בקרב גטיסבורג. ג'קסון קבור בלקסינגטון ליד המכון הצבאי בווירגיניה. מצבות נוספות לזכרו נמצאות בהר סטון שבג'ורג'יה, בשדרת מונומנט בריצ'מונד ובאתרים נוספים.
לאחר המלחמה, אשתו ובתו הצעירה ג'וליה עברו מלקסינגטון לצפון קרוליינה. מרי אנה ג'קסון כתבה שני ספרים אודות חיי בעלה אשר כוללים חלק ממכתביו. היא מעולם לא נישאה מחדש ונודעה כ"אלמנת הקונפדרציה". היא נפטרה בשנת 1915. ג'וליה התחתנה וילדה מספר ילדים, אך נפטרה מקדחת בגיל 26. סרן תומאס רנסון, חייל הקונפדרציה לשעבר שהעריץ את ג'קסון, הקים מצבה על קברה הבלתי מסומן של ג'וליה ניל ג'קסון, לבל יאבד לעולם.
בסמוך לגן הלאומי על שם סטונוול ג'קסון במערב וירג'יניה נמצאת הטחנה של קומינס ג'קסון. במקום נמצא מרכז ג'קסונס מיל ללמידה אשר משמש כקמפוס מיוחד לאוניברסיטת מערב וירג'יניה. צוללת חיל הים האמריקני יו.ס.ס סטונוול ג'קסון, נקראה על שמו. המילים "כוח – קלות תנועה" אשר נלקחו ממכתביו, קישטו את דגל כלי השיט.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תומאס ג'ונתן ג'קסון |
- על ג'קסון, באתר המכון הצבאי של וירג'יניה
- תמונות של ג'קסון
הערות שוליים
- ^ ארנסט המינגוויי, "מעבר לנהר ואל בין העצים", ידיעות ספרים, 2013, עמוד 295.
23059885תומאס ג'ונתן ג'קסון