גיליס בילט
 | |||||||||||||
| לידה |
16 באוקטובר 1820 גטבורג, שוודיה | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1894 (בגיל 74) סטוקהולם, שוודיה | ||||||||||||
| שם מלא | דידריק אנדרס גיליס בילט | ||||||||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||||||||
| מקום קבורה | סולנה, מחוז סטוקהולם, שוודיה | ||||||||||||
| מפלגה | שמרן עצמאי | ||||||||||||
| בת זוג | לוסלי רוזלי דופווה | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
הברון דידריק אנדרס גיליס בילט (בשוודית: Didrik Anders Gillis Bildt; 16 באוקטובר 1820 – 22 באוקטובר 1894) היה ברון, חבר פרלמנט וקצין צבא שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 1888 – 1889.
ראשית חייו
גיליס בילט נולד בגטבורג כבנם של לוטננט קולונל דניאל פרדריק בילט ושל כריסטינה אליזבת פרודינג. אביו מת כשגיליס בילט היה בן שבע, בשנת 1827 ואמו מתה בשנת 1858.
ב-1848 נשא בילט לאישה את לוסלי רוזלי דופווה ולזוג נולדו בת ושני בנים. בן-נינו, קרל בילדט, היה גם הוא ראש ממשלת שוודיה במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה ה-20.
קריירה צבאית
גיליס בילט עשה קריירה צבאית כקצין תותחנים והגיע לדרגת לוטננט גנרל. ב-1837 הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית המלכותית בסטוקהולם והצטרף לרגימנט התותחנים של יטאלנד. הוא השלים את לימודיו הגבוהים ב-1842 במריברג, שם הוא משך את תשומת לבו של נסיך הכתר אוסקר (לימים אוסקר הראשון, מלך שוודיה) בשל חריצותו וכישרונו. לאחר סיום לימודיו הוא עבד כמורה למתמטיקה במשך כמה שנים במקביל להמשך הקריירה הצבאית שלו וב-1847 הוא נבחר לריקסדאג (הפרלמנט השוודי).
ב-1851, בהיותו בדרגת לוטננט הוא מונה להיות שלישו האישי של המלך אוסקר הראשון. ב-1854 הוא הועלה לדרגת מייג'ור, ב-1856 לדרגת לוטננט קולונל וב-1858 לדרגת קולונל. ב-1859 הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ונבחר על ידי המלך קרל החמישה עשר להיות שלישו האישי הראשון. לבסוף, ב-1875 הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל.
מושל
בשנים 1858 – 1862 שימש בילט בתפקיד מושל יטאלנד ולאחר מכן ועד שנת 1874 כמושל העליון (Överståthållaren) של סטוקהולם.
נושא חשוב שהוא הוביל היא סוגיית הגנת מסילות הברזל, בייחוד אלה שהייתה להם חשיבות צבאית ומסחרית לסטוקהולם. הוא זכה לתמיכה בכל רחבי העיר, בריקסדאג, במועצת העיר, בבורסה לניירות ערך ובקרב התושבים. הוא גם היה בעל מניות וחבר מועצת המנהלים של החברה שהפעילה את קו הרכבת בין סטוקהולם לבין מכרות וסטמלנד.
נושא נוסף שהיה קרוב לליבו היה החקלאות. ב-1850 הוא כינה את החקלאות "האינטרס הכביר ביותר של ארצנו". הצהרתו משנת 1869 הייתה יותר דיפלומטית: אני מאמין שניתן לעשות הרבה כדי להפיק תועלת מהחקלאות שלנו, אך לא באמצעות הגדלת הוא הקטנת תקציבים ציבוריים. כי אלה שלא מסוגלים לוותר על הקצאותיהם, למרבה הצער לא יכולים להסתדר בלעדיהן
. ב-1864 הוענק לבילט התואר ברון (Friherre).
קריירה פרלמנטרית
בילט נבחר להיות חבר בריקסדאג (הפרלמנט השוודי) וכיהן בו בין השנים 1847 – 1874 ובין השנים 1887 – 1894. החל משנת 1867, כאשר הפך הריקסדאג להיות בית מחוקקים דו-בתי, ישב בילט בבית העליון (Första kammaren).
כנציג ב"בית האצולה" (Riddarhuset), שהיה רם המעלה ביותר בריקסדאג עד 1886, היה בילט חלק מ"מפלגת היונקרים" (Junkerpartiet), קבוצת אצילים שמרנים תומכי מדיניות הסחר החופשי.
בילט נהג לדבר על סוגיות מדיניות חברתית. אחת מהן הייתה פיתוחן של שירותי הבריאות. סוגיה אחרת נגעה להשכלה הלקויה שנתנה לנשים. "זוהי עובדה מבוססת", הוא הכריז בנאום שנשא ב-1859, "שפיתוחה של אומתנו תלוי בחינוכן של הנשים".
הוא היה תומך נלהב בחוק שינוי שיטת בבחירות של לואיס ירד דה יר שחוקק ב-1863 ובהנהגת זכות בחירה כללית. בילט היה נואם מוכשר שהכיר בטיעונים הלגיטימיים כנגד הרפורמה. הוא שאף ליצור קונצנזוס והתנגד לפוליטיקה מפלגת. בסופו של דבר, בתמיכתן של שתים מתוך ארבע אספות הריקסדאג ובתמיכה ציבורית רחבה, הוא התגבר על התנגדותם של חברי בית האצולה להחלטה על פיזורו. על בסיס התמיכה הציבורית לרפורמה, הוא החזיק, בתוקף תפקידו כמושל סטוקהולם, כוחות צבאיים כדי לשמור על הסדר בבירה, במקרה שהצעת החוק תידחה. אך המתח הפך לצהלה כאשר החוק התקבל ובסופו של דבר קיבל את ההסכמה המלכותית מידי המלך קרל החמישה עשר ב-22 בינואר 1866. בית המחוקקים החד-בתי, שייצג את ארבע האספות, הוחלף בפרלמנט דו-בתי, שכלל את הבית העליון (Första kammaren) שחבריו היו ממונים ואת הבית התחתון (Andra kammaren) הגדול יותר במספר חבריו, שנבחרו בבחירות. להגדרת נוהלי העבודה של הריקסדאג החדש הוקמה ועדה ובילט נבחר לכהן בוועדה זו עם מספר קולות רב יותר ממועמדים אחרים.
בילט היה גם פעיל בריקסדאג החדש החל משנת 1867. בוועדת הביטחון ובמליאה הוא פעל לשמור על האיזון ההכרחי ועל מוכנותם של יחידות הצבא. בילט גם המשיך בעבודתו למען צדק חברתי, ותמך במתן אזרחות למי שלא נמנה עם קהל המאמינים של הכנסייה השוודית ולמתן זכויות משפטיות לנשים נשואות בענייניהן האישיים.
בשנים 1874 – 1886 כיהן בילט כשגריר שוודיה בברלין. לאחר סיום תפקידו זה הוא מונה להיות "מרשל הממלכה" (Riksmarskalken).
בחירתו מחדש ב-1887 לבית העליון על ידי הנציגים הפרוטקציוניסטים של מועצת העיר סטוקהולם הייתה בניגוד לרצונו של המלך אוסקר השני. המלך לא רצה שידיד קרוב של משפחת המלוכה יהיה מעורב בפוליטיקה מפלגתית ויהווה אופוזיציה לממשלה שכיהנה אז ותמכה במדיניות הסחר החופשי. בילט הבטיח למלך לא לייצג אף מפלגה פוליטית ונותר שמרן עצמאי. עם זאת, הוא כן השתתף בפגישות של קבוצת הפרוטקציוניסטים של הבית. בילט עצמו היה פרוטקציוניסט מתון.
שגריר
כמי שכיהן כשגריר בגרמניה בין השנים 1874 – 1886, חיזק בילט את הקשרים בין שוודיה לבין הקיסרות הגרמנית שהוקמה אז וניהל משא ומתן על הסכמים דו-צדדיים בסוגיות כמו דואר, טלגרף, הסכמי הסגרה וספנים.
בעת שהותו בגרמניה היה בילט עד להנהגתה של המערכת הפרוטקציוניסטית החקלאית על ידי אוטו פון ביסמרק. באותה תקופה הוקמה בשוודיה המפלגה הפרוטקציוניסטית שצברה את כוחה בשנים 1885 – 1886 עקב הלחץ להורדת מחירי היבולים בשוודיה, במיוחד שעורה. לדרישות להטלת מכסים על ייבוא יבולים כדי להטיב עם החקלאים השוודים הייתה התנגדות מצדו של ראש הממשלה חסיד מדיניות הסחר החופשי, רוברט תמפטנדר. האירועים קיבלו תפנית מכוון בלתי צפוי. פסילתם של 22 הנציגים חסידי מדיניות הסחר החופשי של מחוז הבחירה של סטוקהולם שנבחרו באופן דמוקרטי לבית התחתון על רקע שיקולים טכניים (אחד מחברי הסיעה (אחד מהנציגים לא שילם מיסים בסכום של 11.58 קרונות כמה שנים קודם לכן) והמינוי במקומם של 22 תומכי הפרוטקציוניזם, היטו את מאזן הכוחות והובילו להתפטרותו של תמפטנדר. כך נסללה דרכו של בילט לראשות הממשלה.
ראש ממשלה
ב-6 בפברואר 1888 מונה גיליס בילט לתפקיד ראש ממשלת שוודיה על ידי המלך אוסקר השני. עקב היכרותו עם המערכת האגררית הפרוטקציוניסטית החדשה של גרמניה ועקב אהדתו לגישה הפרוטקציוניסטית הוא נחשב כיורש מועדף לתפקיד. הארכיבישוף אנטון ניקלס סנדברג, לשעבר יושב הראש של שני בתי הריקסדאג, קיבל ככל הנראה הצעה לכהן בתפקיד, אך הוא דחה אותה.
כעת, כאשר היה לפרוטקציוניסטים שליטה בבית התחתון ורוב בכלל המושבים בשני הבתים, היה הכיוון הפוליטי של שוודיה ברור. לטובת שלום בית הטיל המלך על בילט את המשימה להובלת שינוי הדרגתי ממדיניות הליברליזם הכלכלי של לואיס ירד דה יר אל השיטה הפרוטקציוניסטית שנעשתה בהדרגה אהודה יותר בכל רחבי אירופה.
הקבינט של בילט היה מזיגה של שרים מהמחנה שדגל בסחר החופשי עם כאלו שהיו חסידי הפרוטקציוניזם. שינויים באיוש הקבינט שבוצעו לאחר מכן העבירו את נקודת האיזון לטובתם של הפרוטקציוניסטים. בעוד שמשמעות המיסים החדשים הייתה שהאזרחים ישלמו יותר עבור מזונותיהם, השתפר מצבה הכלכלי של שוודיה, כמו במקומות אחרים באירופה. בשוודיה שימשו כספים אלו להפחתת הגרעון התקציבי, לבנות מסילות ברזל ולשפר את הגנתה הצבאית של המדינה.
הישגיו של בילט בראשית כהונתו כראש הממשלה בלטו יותר מאלו שבתקופות מאוחרות יותר. לאחר שנים רבות מחוץ לגבולות שוודיה, נחשב בילט המבוגר כמי שמנותק מהמומנטום הפוליטי של אותה תקופה. ב-12 באוקטובר 1889, אחרי 20 חודשים כראש הממשלה, התפטר בילט מתפקידו. הסיבות להתפטרותו היו ככל הנראה שתיים. הסיבה הראשונה הייתה שהמערכת הפרוטקציונטסטית כבר קרמה עור וגידים והסיבה השנייה הייתה שהוא התקשה יותר ויותר להגשים את מטרתו, שהוצגה בנאומו בפתיחת הפרלמנט על "חברה החיה בנוח עם עצמה".
גיליס בילט מת ב-22 באוקטובר 1894 בארמון המלכותי שבסטוקהולם בגיל 74. את תואר האצולה שלו ירש בנו הבכור קרל.
קישורים חיצוניים
