גיהוק

גִּהוּק או גיסוּי (בלשון הדיבור נקרא גם גְרֶפְּס או גרפץ, נכתב גם ״גרעפץ״) הוא שחרור גז האגור בקיבה ובוושט דרך הפה, המלווה בקול אופייני.

פיזיולוגיה

גיהוק נגרם בדרך-כלל על ידי אכילה או שתייה מהירה מדי, הגורמים לבליעת אוויר (אירופגיה) ולשחרורו בזמן מאוחר יותר. גיהוק עלול להיגרם גם על ידי צריכה של משקאות מוגזים כמו בירה, משקאות קלים מוגזים ושמפניה, שמשחררים לאחר שתייתם גז פחמן דו-חמצני. רפלוקס קיבתי-ושטי עלול אף הוא לגרום לגיהוק בלתי רצוני. מחלות והפרעות שונות במערכת העיכול יכולות לגרום לגיהוק עם ריח אופייני. קול הגיהוק נגרם על ידי רטט בסוגר הוושט העליון כשהגז עובר דרכו.

גיהוק אצל תינוקות

תינוקות נוטים לצבור גז בקיבה בעודם מואכלים, וצבירה זו עלולה לגרום לאי נעימות ניכרת לתינוק אלא אם כן הוא מוגהק. פעולת הגהקת התינוק כוללת הצבת התינוק בתנוחה הנוטה לגרום לשחרור הגז, למשל על כתף ההורה, או כשבטן התינוק מונחת על חזה ההורה. לעיתים טפיחה בעדינות על הגב התחתון מעודדת את הגיהוק.

כיוון שגיהוק עלול להיות מלווה בפליטת חלק מהמזון, "מטלית פליטה" (חיתול בד) לעיתים מונחת על כתף ההורה על מנת להגן על בגדיו.

דיבור ושטי

ניתן להניע גיהוק בצורה רצונית על ידי בליעת אוויר ואז שחרורו, ועל ידי תפעול מערכת הקול ניתן להפיק דיבור ושטי. בעוד שלעיתים קרובות הדיבור הוושטי מבוצע על ידי ילדים כאמצעי לבידור או לתחרות, זה יכול גם לשמש בתור אמצעי חלופי לדיבור עבור אנשים שעברו ניתוח כריתת בית הדיבור, כשגיהוק מחליף את הוצאת הקול מבית הדיבור כאשר הרטט של חלקו העליון של הוושט מחליף את הרטט של מיתרי הקול.

גיהוק אצל בעלי חיים

יונקים נוספים כגון פרות, כלבים וכבשים מגהקים גם הם. במקרים אלו, הגז המשוחרר הוא מתאן, תוצר לוואי מתהליך העיכול בגופם. גורמים לכך יצורים אל-אווירנים במערכת העיכול, כגון אי קולי וחיידקים קדמונים מייצרי מתאן.

פליטת המתאן היומית של פרה מוערכת בכ-300-350 גרם או כ-20 גרם לקילוגרם מזון יבש, מתוכם כ-95% בגיהוקים.

דגים מסוימים ידועים גם כפולטים אוויר מהזימים שלהם. כאן הגיהוק מיוצר על ידי גז המשוחרר משלפוחית אוויר.

בעלי חיים אחרים, כגון סוסים ועכברושים, חסרים לגמרי את היכולת לגהק.

ראו גם

• שיהוק

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33832705גיהוק