ארכאונים

ארכאונים
מיון מדעי
על־ממלכה:	ארכאונים
שם מדעי
Archaea

ארכאונים (שם מדעי: Archaea, נקראים בעברית בשם "חיידקים קדמונים") הם יצורים המהווים את אחת משלוש העל-ממלכות הטקסונומיות בביולוגיה (לצד איקריוטים וחיידקים).

הארכאונים הם מיקרואורגניזמים פרוקריוטיים (חסרי גרעין ואברונים). ביולוגים החלו להפריד אותם במיון הטקסונומי מהחיידקים רק בשנות ה-70 של המאה ה-20; הרכבם ותנאי החיים הייחודיים של חלק מהם מעוררים עניין רב במחקר הביולוגי. הארכאונים "אלמוניים" יחסית לחיידקים, וזאת משלוש סיבות:

• מספר המינים המוכרים של הארכאונים מצומצם בהרבה מזה של החיידקים;
• בניגוד לחיידקים, הגורמים למספר רב של מחלות, לא נתגלו עדיין ארכאונים הגורמים למחלה כלשהי;
• חלק מהארכאונים חיים בסביבות קיצוניות הנמצאות הרחק מסביבת האדם.

בין הארכאונים והחיידקים קיימים הבדלים ניכרים ומהותיים בהרכב התא (ובמיוחד בהרכב הממברנה) ובחומר התורשתי. בעבר ראו בארכאונים קבוצה של חיידקים והם נקראו archaebacteria, אולם הבדלים גנטיים (ב-RNA הריבוזומי) הביאו לפיצול החיידקים לשתי על-ממלכות, וכן להסקת מסקנה מרחיקת לכת (שיש כאלה החולקים עליה): הארכאונים קרובים יותר מבחינה אבולוציונית אל האיקריוטים (ובכללם האדם) מאשר לחיידקים. הפרדת החיידקים לשתי על-ממלכות יצרה את החלוקה המקובלת היום של שלוש על-ממלכות שאותה הציע לראשונה קרל ווז : ארכאונים, איקריוטיים וחיידקים.

מיון

מושבות ארכאונים תרמופיליים צבעוניים בפארק ילוסטון

קיימות מספר מערכות (לעיתים מסווג כממלכות) של ארכאונים:

• Crenarchaeota
• Euryarchaeota
• Korarchaeota
• Nanoarchaeota
• Thaumarchaeota

ניתן לחלק את הארכאונים גם על פי סוג סביבת המחיה שלהם. ארכאונים רבים חיים בסביבות קיצוניות. חלקם תרמופיליים וחיים במעיינות מים חמים ובאזורים געשיים במעמקי האוקיינוסים. אחרים הם הלופיליים (אוהבי מלח) וחיים בימות מלוחות. ויש החיים בסביבה חומצית.

המגוון הגנטי של הארכאונים לא ידוע במלואו ולא ניתן להעריך את המספר הכולל של מיני ארכאונים ברמת דיוק כלשהי. הערכות למספר המינים נעות בין 18 ל-23, מתוכן רק 8 מינים מופו וזוהו בוודאות.

מורפולוגיה

ארכאונים שונים בגודלם, וקוטרם נע מ-0.1 מיקרומטר (μm) ועד 15 מיקרומטר. הם מופיעים במגוון צורות שהנפוצות שבהן הן נקדים (ספרות), מתגים וספירלות, אולם ייתכנו גם צורות אחרות בהן ריבועים כבמין Haloquadra walsbyi, או מתגים מלבניים כבסוג Thermoproteus או Pyrobaculum. הצורות המיוחדות מוחזקות ככל הנראה על ידי דופן התא הפרוקריוטי. חלבונים הקשורים למרכיבי שלד התא באורגניזמים אחרים מופיעים גם בארכאונים, ובתוך התאים נוצרים סיבים, אך בשונה מאורגניזמים אחרים מבנים תאיים אלו לא מובנים היטב למדע בארכאונים.

מינים מסוימים של ארכאונים מתאגדים יחדיו לגושים או סיבים של תאים היכולים להגיע לאורך של 200μm, ואלו יכולים להיות חלק המרכיב ביופילם. דוגמה לכך הוא המין Thermococcus coalescens, שפרטים ממין זה יכולים להתמזג יחד בתרבית וליצור תאים ענקיים בודדים. דוגמה נוספת להתקבצות של ארכאונים היא בסוג Pyrodictium, שארכאונים השייכים אליו יכולים ליצור מעיין צינורות חלולים ארוכים ודקים הידועים כ-cannulae העשויים מתאים שנדבקו יחד. תפקידה של צורת ה-cannulae איננו ברור, אולם ייתכן שבצורה זו יכולים התאים לשתף חומרי מזון עם התאים השכנים. נצפו התקבצויות של ארכאונים גם ממינים שונים.

גנטיקה

ערכים מורחבים – גנום, פלסמיד

לארכאונים יש לרוב כרומוזום מעגלי יחיד. הכרומוזום עשוי להגיע בגודלו עד ל-5,751,492 זוגות בסיסים במין Methanosarcina acetivorans, שהגנום שלו הוא הארוך ביותר שרוצף בין הארכאונים. כעשירית מאורך זה הוא אורכו של הגנום של Nanoarchaeum equitans, שאורכו 490,885 זוגות בסיסים בלבד, והוא הגנום הארכאוני הקטן ביותר שרוצף; מוערך כי בגנום זה יש רק 537 גנים המקודדים לחלבונים. חתיכות קטנות יותר של DNA, הנקראות פלסמידים, מופיעות גם כן בארכאונים. פלסמידים יכולים לעבור בין תאים שונים במגע פיזי, בתהליך הדומה לקוניוגציה בחיידקים.

ארכאון Sulfolobus שהודבק בנגיף DNA דו גדילי, STSV1

ארכאונים יכולים להידבק בנגיפי DNA דו גדילי, השונים משאר הנגיפים ויכולים להופיע במגוון צורות. עיקר המחקר של נגיפים אלו נעשה בנגיפים הפוגעים בארכאונים תרמופילים, ובפרט בסדרות Sulfolobales ו-Thermoproteales. לארכאונים מנגנוני הגנה נגד נגיפים אלו, בהם RNAi.

מבחינה גנטית, השונות בין הארכאונים לאיקריוטיים, מתבטאת ב-15% של חלבונים המקודדים בגנום של כל ארכאון שהם ייחודיים לארכאונים, אף על פי שלא ידוע תפקידם של חלבונים אלו. מבין הגנים הייחודים לארכאונים שתפקידם ידוע, רובם קשורים למתאנוגנזה (ייצור מתאן). הגנים המשותפים לארכאונים ואיקריוטיים אחראיים לעיקר התפקוד של התא, ובהם גנים הקשורים לשעתוק ותרגום. מאפיינים נוספים של הגנום הארכאוני הם ארגון הגנים הקשורים לתפקיד מסוים באופרונים (כדוגמת אנזימים המזרזים שלבים שונים באותו מסלול מטבולי), ושינויים רבים בגנים של tRNA ובאנזימי האמינו-אציל tRNA סינתתאזות. הקשר האבולוציוני בין ארכאונים לאיקריוטים לא ברור במלואו. מלבד הדמיון במבנה התא ותפקודו הפונקציונלי, יש הרבה מן המשותף מבחינה גנטית.

שעתוק ותרגום בארכאונים דומים יותר לתהליכים המקבילים באיקריוטיים מאשר בחיידקים, וה-RNA פולימראז והריבוזומים של הארכאונים קרובים מאוד לאלו של האיקריוטים. אף על פי שלארכאונים סוג אחד בלבד של RNA פולימראז, מבנהו ותפקידו דומים לRNA פולימראז II האיקריוטי, עם הרכבים דומים של חלבונים (פקטורי שעתוק כללים; general transcription factors) המנחים את קשירת ה-RNA פולימראז לפרומוטור. פקטורי שעתוק אחרים של ארכאונים דומים יותר לאלו של חיידקים. מודפיקציה אחר שעתוק פשוטה יותר מזו של איקריוטים, מאחר שמרבית הגנים חסרי אינטרונים, אולם בגנים של tRNA ושל rRNA יש אינטרונים רבים, ואינטרונים מופיעים גם במספר גנים אחרים המקודדים לחלבונים.

מטבוליזם ופליטת מתאן

ארכאונים רבים מפיקים אנרגיה במסלולים ייחודיים; בחלק מהמקרים מדובר בנשימה תאית בה קולט האלקטרונים הסופי אינו חמצן (כפי שמתרחש ביצורים אווירניים).

קבוצה מיוחדת של ארכאונים אל-אווירניים, שאינם שורדים באטמוספירה המכילה חמצן, מכונים ארכאונים מתאנוגניים. הם משתמשים במימן מולקולרי, H₂, לחיזור מקור פחמן, למשל פחמן דו-חמצני (CO₂) או חומצה אצטית (CH₃COOH). תוצר החיזור הוא הגז מתאן (CH₄). והתהליך בכללותו מכונה מתאנוגנזה (methanogenesis).

CO₂ + 4H₂ ⇒ CH₄ + 2H₂O

2CH₃COOH + 2H₂ ⇒ 2CH₄ + 2CO₂

המרבצים התת-קרקעיים של מתאן, אותם מנצל האדם להפקת גז טבעי, נוצרו כתוצאה מפירוק בן אלפי שנים של יצורים שמתו, וכל זאת על ידי הארכאונים המתאנוגנים.

ראו גם

• חיידקים
• איקריוטים
• היסטוריה אבולוציונית של החיים
• ביולוגיה אבולוציונית

קישורים חיצוניים

• ים המוות? לא בדיוק חיידקים מסוג ארכאונים התגלו בים המלח - מאתר הידען

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31536405ארכאונים