הגט מוונציה
פרשת הגט מוונציה, או פרשת תמרי–ונטורוצו, הייתה מחלוקת הלכתית בדבר כשרותו של גט מעושה, בין חתן וכלה מאורסים, שהסעירה את העולם הרבני באירופה ואת גדולי הדור באמצע המאה ה-16. עיקר הדיון נסב סביב 3 שאלות: האם גט שנטען שניתן בעקבות חשש הפסד ממון או משום פחד מהשלטון, נחשב לאונס ופוסל את הגט משום גט מעושה; האם ביטול מודעה יועיל בו; וכיצד יש להתייחס לטענות כשמתברר שהטוען שיקר בחלק מטענותיו. הויכוח בין החכמים היה בין על העובדות ובין על הפרשנות ההלכתית שלהן. נטלו בו חלק מחכמי איטליה, טורקיה וארץ ישראל.
רקע
באייר ה'ש"כ בעיר ונציה התארסו שמואל בן ר' משה וינטורוצו מפירושה, ותמר בת ר' יוסף תמרי הכהן שהיה מנכבדי העיר וונציה. מועד החתונה נקבע לשלוש שנים אחר כך. כשלושה חודשים לאחר האירוסין פרץ ריב בין החתן לאבי הכלה על עניינים כספיים. הריב הוביל לכך שאבי הכלה דרש שהחתן יתן גט לבתו, וכערובה לכך לקח אביה את רכושו של החתן, כדי לאלצו לתת גט. בתגובה עזב החתן את ונציה. בשנים הבאות ניסה בית הדין של ונציה לפשר בין הצדדים ולהביא לידי מתן גט. בשנת ה'שכ"ד הוציא בית הדין בראשות מהר"ם פאדובה גזרת 'כנוס או פטור'[1], שמשמעותה שעל החתן להתחתן עם הכלה או לפוטרה בגט לאלתר. לאחר אי היענות מצד החתן, בית הדין מימש את האיום והחרים את החתן. בט' באלול ה'שכ"ה החתן הגיע לונציה וחתם על שטר בוררות אצל בית הדין. בית הדין קבע שעל החתן לתת גט לאלתר, ובמקביל אבי הכלה יידרש לשלם לחתן קנס כספי על סך 150 דוקאטים בנוסף להשבת הרכוש שלקח ממנו.
בח' בתשרי ה'שכ"ה קיים החתן את פסק הדין ונתן גט, לאחר שביטל את המודעות כמקובל[2].
הטענות לגט מעושה
כשלשה חודשים לאחר מתן הגט, הגיש החתן ערעור על כשרות הגט, וטען ל"גט מעושה". לדבריו, סירובו לשאת את הכלה מלכתחילה נבעה מאי קיום התחייבותיו של אביה כלפיו, ולא היה בכך עילה לכפות עליו גירושין[3]. לדבריו, לאחר שבית הדין אילצו אותו להתחתן או לגרש, מנעו ממנו קרובי משפחתה את האפשרות הראשונה.
עוד הוא טען, שהוא הסכים למתן הגט רק בעקבות לקיחת רכושו, ולא היה עושה זאת מרצונו החופשי. טענה נוספת טען, שחשש שאב הכלה יגרום למאסרו, בהיותו מקורב לשלטון, ומחמת כן נאלץ לתת גט. הוא הוסיף שלפני מתן הגט הוא מסר מודעה לפני שני עדים על כך שהוא "אנוס" והוא לא רוצה לתת את הגט.
בית הדין שהתכנס כדי לדון בטענותיו, דחה את ערעורו מכל וכל. הם הצליחו להוכיח שהוא לא היה אנוס, תוך שהם מסתמכים על עדים שהעידו שהחתן ניסה לשדלם להעיד עדות שקר על כך שהוא אנוס, מה שמוכיח כי אין יסוד לטענתו למסירת מודעה. בית הדין הוסיף והחרים אותו כדין 'מוציא שם רע על הגט'[4].
הפולמוס
החתן פנה לרבי משה פרובינצאלו ממנטובה ושטח בפניו את טענותיו על כשרות הגט. רבי משה שלח לחכמי ונציה שימנעו מהכלה מלהינשא עד לבירור הטענות או עד למתן גט שני. חכמי ונציה השיבו שיואיל רבי משה לשלוח אליהם את הטענות והראיות החדשות והם ידונו בכך, אך רבי משה השיב להם שהכלל הוא ש"זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד". חכמי ונציה טענו מנגד שכלל זה נאמר רק בדיני ממונות ולא בדיני איסור והיתר. הם הוסיפו שיתכן שרבי משה עצמו נתון בחרם כדין 'מוציא שם רע על הגט', אם כי בשל העובדה שערעורו נובע מטעות יתכן שאין החרם תקף, כיוון שחרם זה נאמר רק במקרים שבהם המוציא שם רע עושה זאת במכוון.
בתמיכת רבים מחכמי איטליה, הוציאו רבני ונציה פסק דין: "שלא ידון רמ"ף ולא יורה ג' שנים מהיום שבו יודה לדעתם של שאר הרבנים ויפסיק את ערעורו על הגט". אל חכמי איטליה הצטרף הרדב"ז, שהגדיל לפסוק: "ולא יקראוהו עוד בשם רב ויתנצלו את עדיו". לעומתם, רבי יוסף קארו יצא להגנתו של ר' משה. אמנם, ביטול ההכרה בסמכותו לא שינה את מעמדו בקרב בני קהילתו במנטובה, וכן המשיך להשיב תשובות לרחבי איטליה.
רבי משה מחד, וחכמי ונציה מאידך, פנו במכתבים לרבים מגדולי הדור ושטחו בפניהם את טענותיהם, והביאו למחלוקת עזה בין חכמי הדור, בהם: רבי שמואל יהודה קצנלבוגן, רבי אליעזר אשכנזי, רבי יצחק מלאטש, המהרשד"ם, המבי"ט, רבי יצחק אדרבי, רבי יהושע צונצין, הרדב"ז, רבי משה אלשיך, רבי משה גאלנטי, רבי משה נג'ארה, ועוד רבים. טענות המצדדים בחתן פורסמו בחוברות "אלה הדברים" ו"ביאור זה יצא ראשונה", ואילו טענות חכמי ונציה כונסו על ידי רבי ברוך חזקיטו, מחכמי וונציה, בחיבור בשם "הצעה על אודות הגט". החתן עצמו, שהיה ככל הנראה תלמיד חכם, כתב השגות על החיבור של רבי ברוך, וקרא לחיבורו "דברי שמואל הקטן".
סיום
לא ברור לגמרי כיצד הפולמוס הסתיים, אך יש מסמכים[5] המוכיחים שבאלול ה'של"ד הצליח רבי אליעזר אשכנזי שצידד בתחילה בעמדת רבני ונציה לשכנע את הרבנים האוסרים לסגת מעט מעמדתם, ובמקביל רבני ונציה הסירו את התנגדותם מרבנותו של ר' משה, וככל הנראה ניתן גט שני.
לקריאה נוספת
- יעקב בוקסנבוים, פרשיות מהווי יהודי איטליה במאה הט"ז, אוניברסיטת תל אביב ה'תשמ"ו[דרושה הבהרה].
- גט תמרי, שו"ת מהרשד"ם חלק ה', מכון זכרון אהרון, ירושלים תשע"ז.
קישורים חיצוניים
- חוברות הפולמוס
- חוברת הפולמוס, אלה הדברים, באתר אוצר החכמה
- רבי משה פרובינצאלו, ביאור זה יצא ראשונה, באתר אוצר החכמה
- רבי ברוך חזקיטו, הצעה על אודות הגט, באתר אוצר החכמה
- ווינטורוצו, שמואל בן משה, דברי שמואל הקטן, באתר אוצר החכמה
- על הפרשה
- יצחק יודלוב, הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-ונטורוצו, עלי ספר ב', ה'תשל"ו.
- אפרים קופפר, הרמת "כתר תורה מעל ראשו" של ר' משה פרובינצאלו ונוסח הבדלה שלו, סיני סג, ה'תשכ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- שלמה סימונסון, שערורית הגט תמרי-ונטורצו, תרביץ, שנה כח (ה'תשי"ט), עמ' 375-388, באתר JSTOR
- שלמה סימונסון, פרשת תמרי-ונטורוצו, בתוך "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה" - ב, עמ' ירושלים תשכ"ה, 367-364, באתר אוצר החכמה
- אפרים קופפר, הבהרות נוספות ל"שערורית הגט תמרי-ונטורוצו, תרביץ, לח חוברת א, (ה'תשכ"ט) עמ' 54-60, באתר JSTOR.
- ראובן בונפיל, זוטות לפרשת הגט תמרי-ונטורוצו, ספר יובל לשלמה סימונסון, (ה'תשנ"ג), עמ' יט-כח, באתר אוצר החכמה
- הרב צבי גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו, מוריה, קפג-קפד (שנה טז ג-ד), עמ' ט-יח, באתר אוצר החכמה
- בורנשטיין - מקובצקי, לאה, מפתח לשאלות ותשובות ר' שמואל די מדינה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- הרב חיים אליעזר אשכנזי, חקר ועיון בספרי האחרונים, ישורון, לט, עמ' א'מב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ט עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קל"ד, סעיף א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ח עמוד ב', שולחן ערוך, אבן העזר, סימן נ"ב, סעיף א'.
- ^ שו"ת מהרי"ק, שורש לז.”ומכל מקום דבר פשוט הוא דלעניין החרם שלא להוציא לעז על הגט שכבר תקנה רבנו תם והסכימו עמו גדולי הדור והיה בה משום מגדר מילתא ותקנתא ודאי דממילא חיילא ולכל הפחות די בגילוי מילתא בעלמא...”
- ^ צ. גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו: גילויים חדשים מבית מדרשו של מרן הבית יוסף, מוריה שנה טז, אייר ה'תשמ"ח, עמ' ט ואילך.