גוסטב לוון
גוסטב לוון (בצרפתית: Gustave Leven) (7 במרץ 1914 – 29 ביולי 2008) היה יהודי צרפתי, אשר היה מעשירי צרפת ועמד בראש חברת פרייה, מותג המים המינרליים הצרפתי, ולאחר רכישת החברה בידי נסטלה המשיך לכהן כנשיא כבוד של Source Perrier. לוון היה מן התורמים הגדולים ביותר למדינת ישראל לאורך עשרות שנים, אולם הקפיד תמיד כי תרומותיו יעשו בעילום שם, או באמצעות קרן רש"י אותה הקים.
מקור הונו
לוון נולד בפריז למשפחה יהודית מבוססת. סבו היה נרסיס לוון. אביו ז'ורז' היה סוחר בבורסה ועם התבגרותו הוא הצטרף לחברת הברוקרים שניהל אביו[1]. בתחילת שנת 1946 ביקשו אביו למצוא קונה למעיין קטן בדרום צרפת, אשר בעליו הבריטי ביקש למוכרו. לוון פנה לידיד המשפחה סמואל ברונפמן, אשר עמד בראש ענקית המשקאות סיגראם, ובירר האם הוא מעוניין ברכישת המעיין. כאשר ברונפמן הודיע כי יגיע לצרפת רק בסתיו והוא מבקש לחכות עם העסקה עד אז, נסע לוון בעצמו למעיין בעיר ורג'ז (Vergeze) ומצא במקום מפעל ביקבוק ישן מוזנח ולא ממוכן. הוא החליט מיד לרכוש את המפעל בעצמו ודאג למודרניזציה של שיטות העבודה והכנסת מכונות מתקדמות לעבודת הביקבוק. בעוד שבשנת 1946 מכר המפעל 10 מיליון בקבוקי מים מינרליים בשנה, עד לשנת 1952 עלו המכירות ל-150 מיליון בקבוקים בשנה. לוון הפך את פרייה למותג מוכר ואהוד בצרפת ובאמצע שנות ה-70 כבר שלט במחצית משוק המים המינרליים במדינה. בשנת 1974 הקים לוון מפעל ענק בסמוך למעיין פרייה, בהשקעה של 160 מיליון דולר, בסוף שנות ה-80 ייצר המפעל 1.2 מיליארד בקבוקי מים מינרליים בשנה. בשנת 1976 הוא החל משווק את פרייה בארצות הברית וממכירות של 3 מיליון בקבוקים בשנה הראשונה, הגיע ל-200 מיליון בקבוקים בתוך שלוש שנים[2]. בתנופת הפיתוח הוא רכש מספר חברות מים מינרליים גדולות בארצות הברית, אשר אף אותן הפך להצלחה כלכלית. בשנת 1989 מכרה פרייה יותר מים מינרליים בארצות הברית מכל חברה אחרת והכנסותיה הגיעו ליותר מ-2 מיליארד דולר בשנה. בשנת 1992 נרכשה חברת פרייה על ידי תאגיד המזון נסטלה.
תרומותיו של לוון לישראל
לוון היה מן התורמים הגדולים למדינת ישראל מאז הקמתה. למשפחתו מסורת ארוכה של פעילות נדבנית למען העם היהודי. סבו היה אחד ממייסדי רשת החינוך כל ישראל חברים. רגשי הזדהותו של לוון עם העם היהודי התעוררו בעת שנרדף, עם יתר יהודי צרפת, בעת שלטון וישי בימי מלחמת העולם השנייה.
לוון הרים תרומות בתחומים רבים ומגוונים, ביניהן בלטו תרומותיו בתחומי הביטחון, החינוך והבריאות בישראל. במשך עשרות שנים תרם מכספו למוסדות לילדים ולבני נוער בישראל ובזכותו זכו ילדים רבים ביישובי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית ליום לימודים ארוך ולארוחה חמה. תמיד עמד על כך שתרומותיו יהיו בגדר "מתן בסתר", מבלי לציין את מקור התרומה ומבלי לקרוא על שמו את המוסדות להם תרם. פעם אחת בלבד הסכים שאחת ממפעלותיו, מחלקה בבית חולים בישראל, תשא את שם אמו. גוסטב לוון עמד על כך שהוא ותרומותיו לא יהיו קשורים בכל צורה שהיא עם תורמים אחרים שעשו את הונם בעסקים ביבשת אפריקה וזאת ככל הנראה משום שבעיניו עשיית רווחים באפריקה על חשבון מצוקתם המשוועת של אוכלוסייה הייתה פסולה.
תרומה מכרעת לביטחון ישראל הייתה תרומתו בסך 30 מיליון שקל להקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה בראשית שנות השישים. שגריר ישראל בצרפת לשעבר, אשר בן נתן סיפר בראיון ליומן השבוע של הערוץ הראשון כי בהזדמנות אחת תרם לוון חצי מיליון דולר במזומן לצורך בניית הכור הגרעיני, בעת שבן נתן היה נציג משרד הביטחון בפריז בשנות ה-50[3].
קרן רש"י אותה הקים והעמיד בראשה את אחיינו הוברט לוואן, היא בין הקרנות הפרטיות הגדולות בישראל. היא פועלת בעיקר בתחומי החינוך והרווחה ומשקיעה בתחומים אלה יחד עם שותפיה מאות מיליוני ש"ח בשנה. גוסטב לוון הסדיר עוד בחייו כי מרבית ההון שצבר בעסקיו השונים יעמוד לרשות הקרן וימשיך לתרום לחברה הישראלית עוד שנים רבות.
כהוקרה על תרומותיו למוסדות חינוך בישראל קיבל לוון תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בשנת 1991 הוענק לו תואר דוקטור מן הטכניון, בטקס פרטי לפי בקשתו[4]. ב-21 בנובמבר 2001 העניקה לו אוניברסיטת בן-גוריון את התואר, בטקס בו הוענק תואר זה לאנשים אחדים וביניהם אברהם סרוסי, מנכ"ל הקריה למחקר גרעיני בגמלאות, שגם לו יד בכינון עוצמת ההרתעה המדעית-ביטחונית של מדינת ישראל וכן ראש ממשלת ישראל אריאל שרון. אך בטקס הענקת התארים לא צוינו תרומותיו הכספיות והוא תואר בו כ-"איש החינוך והמחקר המדעי, חלוץ בשדה הידע ומעמיד תלמידים לדורות הבאים"[5].
גוסטב לוון היה בבחינת אלמוני בתודעה הישראלית ורק לאחר מותו בשנת 2008, כאשר הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית שידר כתבה אודותיו, נודע לציבור בישראל לראשונה על גודל תרומתו למדינה.
לקריאה נוספת
- יאיר שלג, רש"י נוגס בש"ס, באתר הארץ. 6.12.2001.
- גוסטב לוואן, באתר קרן רש"י.
- The History of Perrier, באתר חברת פרייה.
הערות שוליים
- ^ Décès de Gustave Leven, ancien PDG de Perrier. Le Parisien, 9.8.2008.
- ^ Steven Greenhouse, Perrier's New American Assault. The New York Times, October 30, 1988.
- ^ שודר בשידור חוזר ב"יומן השבוע" בערוץ הראשון, 3.10.2008.
- ^ Honorary Degrees and Awards
- ^ סמדר שמואלי, שרון: השביתות והעיצומים חייבים להיפסק מיד, באתר ynet, 21 בנובמבר 2001
