גדעון דבורצקי
| לידה |
25 בפברואר 1952 כ"ט בשבט תשי"ב |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 1973 (בגיל 21) כ"ה בתשרי תשל"ד |
| מקום קבורה | בית העלמין בהר הרצל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סרן |
| תפקידים בשירות | |
| מ"מ ביחידת חרמש | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
גדעון דבורצקי (25 בפברואר 1952 - 21 באוקטובר 1973) היה קצין ומפקד ביחידת חרמש של חיל השריון שזכה בעיטור העוז במלחמת יום כיפור.[1]
ביוגרפיה
דבורצקי נולד בירושלים, בן לשרה דבורצקי, מתרגמת ישראלית ואריה דבורצקי פרופסור למתמטיקה, נשיא מכון ויצמן למדע. למד במגמה הריאלית בגימנסיה רחביה שבירושלים. דבורצקי התגייס לצה"ל בפברואר 1970.
אחרי שנדחה במבדקים לקורס טיס בשל עיוורון-צבעים חלקי, הוצב בחיל השריון ונשלח ליחידת חרמ"ש. אחרי כשנה נשלח לקורס מ"כים חרמ"ש וסיים קורס זה כחניך מצטיין. באמצע שנת 1971 נשלח לקורס קצינים ואף אותו סיים בציון גבוה ומונה מ"מ בחרמ"ש. בתקופת שירותו הסדיר חלתה אמו וזמן קצר לפני שסיים את השירות, נפטרה.
בסוף שנת 1972 השתחרר דבורצקי מהשירות הסדיר והחל ללמוד מתמטיקה (מסלול מואץ) ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הצטיין בלימודים ובלט במקוריותו.
מלחמת יום הכיפורים
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, דבורצקי נשלח לסיני כמ"מ בפלוגת חרמ"ש בגדוד אהוד. השתתף בקרבות הבלימה ובמערכה להחזקת ראש הגשר. כשנפגע מפקד הפלוגה, קיבל את הפיקוד עליה.
עיטור העוז - תיאור המעשה
ביום 17 באוקטובר 1973 בצהריים, בגזרת החווה הסינית, בציר טרטור, כשלושים מטר מן הקו הקדמי של המצרים נותרה קבוצה של עשרים צנחנים וטנקיסטים, רבים מהם פצועים. הם נשארו ללא תחמושת, בשעה שנורתה עליהם אש האויב.[2]
בניסיון חילוץ ראשון נפגע הכוח מטילים, למרות זאת התנדב סרן גדעון דבורצקי לחלץ אותם בנגמ"ש שלו.
דבורצקי הוריד את כל אנשי הצוות ונשאר עם רק עם שלושה מתנדבים, יהודה חדד, הנהג רב"ט אופיר בית-אריה וסגן גיורא שוהם.
"החילוץ התבצע באור יום לקראת חשיכה כאשר דיוויזיה 16 המצרית יורה עליו ועלינו אש תופת כפי שהיה בחווה הסינית" מדבריו של סג"ם חזי דחבש.[3]
מבין ארבע המחלצים רק יהודה חדד נותר בחיים. שלושת האחרים נהרגו לאחר ימים אחדים מפגיעה ישירה של טיל מצרי ממערב לתעלת סואץ.
אהוד ברק פיקד על פעולות החילוץ שאותן הובילה פלוגת החרמ"ש של הגדוד. הוא התפעל מגבורתם של קציני החרמ"ש, גדעון דבורצקי וגיורא שוהם, שניהם בנים לפרופסורים ידועים, והם זכו ממנו למחמאות אישיות על גבורתם בקרב והבטחה להיפגש ולשוחח עמם על המחקרים שלהם אחרי המלחמה. שניהם לא זכו.[4]
קישורים חיצוניים
- בעוז רוחם
- אתר הגבורה
- בקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר מאת חזי דחבש.
הערות שוליים
- ^ אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- ^ בקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר - סיפורו של חזי דחבש - שהשתתף כמפקד מחלקת החוד, באתר www.kippurim.co.il
- ^ חזי דחבש, הדרמה בוואינט, Ynet
- ^ מכתבים למערכת, באתר Haaretz הארץ
