ג'יימס ברוס, רוזן אלגין השמיני

ג'יימס ברוס, הרוזן אלגין השמיני
James Bruce, 8th Earl of Elgin
לידה	20 ביולי 1811; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	20 בנובמבר 1863 (בגיל 52); דורמסלה, הראג' הבריטי, האימפריה הבריטית
השכלה	אוניברסיטת אוקספורד
בת זוג	מארי לאמבטון
	1847–1854; (כ־7 שנים)
מונרך בתקופה	ויקטוריה
	→ צ'ארלס קת'קארט, הרוזן קת'קארט השני אדמונד וולקר האד ←
	21 במרץ 1862 – 20 בנובמבר 1863; (שנה ו־34 שבועות)
מונרך בתקופה	ויקטוריה
	→ צ'ארלס קנינג, רוזן קנינג הראשון רוברט נייפר (בפועל) ←
פרסים והוקרה
	מסדר הדרדר; המועצה המלכותית; מסדר האמבט; מסדר כוכב הודו;

ג'יימס ברוס, רוזן אלגין השמיני ורוזן קינכרדין השנים עשר (באנגלית: James Bruce, 8th Earl of Elgin and 12th Earl of Kincardine;‏ 20 ביולי 1811 – 20 בנובמבר 1863) היה איש צבא, מדינאי ודיפלומט בריטי. אלגין מונה בשנות החמישים של המאה ה-19 לנציב העליון מטעם בריטניה במזרח הרחוק ובמסגרת התפקיד היה עליו לפתח את הקשרים הכלכליים של בריטניה עם הקיסרות הסינית ושוגונות טוקוגאווה (יפן). אלגין פיקד על הכוחות הבריטיים שתקפו את בייג'ינג והעלו באש את ארמון הקיץ הקיסרי במהלך מלחמת האופיום השנייה. בהמשך כיהן במספר תפקידים מנהליים כגון מושל ג'מייקה, מושל מחוז קנדה הבריטית והמושל הכללי של הודו (הראג' הבריטי).

ביוגרפיה

ג'יימס ברוס אלגין נולד בלונדון ב-20 ביולי 1811, בנו הצעיר של תומאס, הרוזן השביעי מאלגין ואשתו השנייה אליזבת, בתו של ג. ט. אוסוולד. הוא סיים את לימודיו באיטון ובכרייסט צ'רץ' באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1840, לאחר מות אחיו הבכור, הוא הפך לבן המבוגר ביותר של הוריו ובכך היה ליורש הרוזנות. בשנת 1841, עם מות אביו, ירש את תואר האצולה השושלתי, והיה לרוזן אלגין השמיני. באותה שנה הוא נבחר לנציג מחוז סאות'המפטון בבית הנבחרים הבריטי, אך מינויים חדשים הובילו לסיום הקריירה הפרלמנטרית שלו. בשנת 1842 ננבחר במסגרת המועמדות למושלות ג'מייקה.

הוא נשאר בתפקיד מושל ג'מייקה עד 1847. ממשלו המוצלח בג'מייקה הוביל לכך שלאחר סיום התפקיד הוצע לו מינוי למושל הכללי של אמריקה הצפונית הבריטית (מושבת קנדה), אותו מילא בין השנים 1847–1854. בתקופתו שם, אלגין נקט בצעדים הראשונים להקמת "ממשלה אחראית" בקנדה. בשנת 1848 הצליחו המפלגות הרפורמיסטיות המתונות מקנדה המזרחית וקנדה המערבית, בראשות לואי-היפולטה לפונטיין ורוברט בולדווין, להשיג רוב על השמרנים. לורד אלגין ביקש ששתי המפלגות הללו יקימו ממשלה קואליציונית. לאחר הקמתה של ממשלה חדשה זו, לורד אלגין הפך למושל הראשון שהרחיק את עצמו מעיסוקי החקיקה, והשאיר את כוחה האמיתי של השלטון לנבחרי העם וסלל את הדרך לתפקיד הסמלי של המושל הכללי של קנדה שקיים היום. הוא חתם על מספר חקיקות שהוצעו על ידי לפונטיין ועברו הצבעות בפרלמנט שהעניקו חנינה לגולים פוליטיים רפובליקנים שהוגלו לארץ רופרט על כך שניסו להביא למהפכה רפובליקנית בקנדה.

נאמנים למלוכה נרתעו מחנינת הגולים, הפגינו במונטריאול והבעירו את בניין הפרלמנט בעיר. בשנת 1854 ניהל לורד אלגין משא ומתן על חוזה ההדדיות עם ארצות הברית בניסיון לעורר מחדש את הכלכלה הקנדית. בשנת 1857 הוא הפך לנציב העליון מטעם האימפריה הבריטית בקיסרות הסינית. בביקורו בסין וביפן (שוגונות טוקוגאווה) ב-1858 וב-1859, הוא פיקד על הכיבוש הבריטי של העיר האסורה בבייג'ינג במהלך מלחמת האופיום השנייה. תחילה היה אלגין סימפתי כלפי הסיניים והתנגד למלחמה אך לאחר ההתנקשות בשליחים הבריטיים הורה על פעולת תגמול שהייתה לשריפת ארמון הקיץ הקיסרי, מקום מושבו של שיאן-פנג, קיסר סין. לאחר מכן הוא מונה למנהל הדואר הכללי בממשל הנרי טמפל, הוויקונט השלישי מפלמרסטון. בשנת 1862 הוסב לתפקיד המושל הכללי של הודו (הראג' הבריטי). הוא נפטר בדורמסלה, הודו הבריטית, ב-20 בנובמבר 1863, בעודו מכהן בתפקיד, עקב התקף לב.