ג'ורג' בולין, הוויקונט השני מרוצ'פורד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. ג'ורג' בוליין, הוויקונט השני מרוצ'פורד (באנגלית: George Boleyn, 2nd Viscount Rochford; 1503 או 1504 - 17 במאי 1536) היה אציל ופוליטיקאי אנגלי. דמות בולטת בפוליטיקה האנגלית בשנות ה-30 של המאה ה-16. היה אחיה של אן בוליין, גיסו של הנרי השמיני, מלך אנגליה ודוד של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. במהלך משפטה של אן, בוליין הואשם בגילוי עריות עם אחותו והוצא להורג.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
ג'ורג' היה בנם היחיד של השגריר סר תומאס בוליין ואשתו, ליידי אליזבת בוליין, הרוזנת מווילטשייר, בתו של הדוכס השני מנורפוק. היו לו שני אחים בשם הנרי ותומאס שלא הגיעו לבגרות. שתי אחיותיו שהגיעו לבגרות היו אן ומרי. ג'ורג' נולד ב-1504 אך יש המצביעים על 1503. ככל הנראה הוא היה צעיר ממרי, אך לא ברור האם אן הייתה מבוגרת ממנו או צעירה ממנו. ג'ורג' ואחיותיו נולדו בנורפוק, אולם ילדותם עברה עליהם בטירת היבר שבקנט.
כבר בגיל צעיר, קיווה אביו שג'ורג' יירש אותו כחצרן ופוליטיקאי. בשל כך, הוא קיבל חינוך מעולה. הוא למד אנגלית, צרפתית, לטינית ואיטלקית. לא ברור אם כמו אחיותיו, הוא השלים את חינוכו בצרפת, או שנותר באנגליה כל ימיו. יש הטוענים שהוא למד באוניברסיטת אוקספורד, אם כי הוא לא נזכר בשם רשימה של האוניברסיטה. על חייו הפרטיים ידוע מעט. ידוע הוא שהוא התחתן עם ג'יין פארקר מתישהו במהלך 1525. בינואר 1526 הם כבר נזכרים כנשואים. לא ידוע האם היו אלו נישואי אהבה או נישואים פוליטיים. כמו כן לא ידוע האם הם העמידו צאצאים. ככל הנראה שלא, כיוון שבמכתבה לתומאס קרומוול לאחר מותו של ג'ורג', לא מזכירה ג'יין שום ילד שהיא אחראית עליו. לג'ורג' היה מוניטין של רודף נשים. הוא היה כל חייו ביחסים קרובים עם אחותו אן, מה שחיזק לימים את השמועה על יחסי גילוי עריות ביניהם.
בחצר המלכות
בגיל צעיר הוא הוצג בפני הנרי השמיני, מלך אנגליה, ובשל שנינותו ופקחותו התחבב עליו עד מהרה. הוא בילה עם המלך במשחקים, ציד והימורים. ב-1519 החל המלך לנהל רומן עם אחותו של ג'ורג', מרי. רומן זה קידם מאד את מעמדם של הבוליינים בחצר המלוכה. ב-1525 מונה ג'ורג' לאחד מעוזריו האישיים של המלך. הוא הפסיד את התפקיד כעבור שישה חודשים, בעקבות פועלו הנמרץ של הקרדינל תומאס וולזי - אויבם המושבע של הבוליינים. ב-1526 החל המלך להתעניין באחותו השנייה של ג'ורג' - אן. ב-1527 הוא רצה להתחתן אתה. ג'ורג' פעל במרץ לקידום הנישואים וסייע למלך להתגרש מאשתו הראשונה קתרין מארגון ולחולל בכך את המשבר עם הכנסייה הקתולית. לאחר שהמלך נישא לאן, נסקה הקריירה של ג'ורג'. הוא קיבל מהמלך מענקים, תארים, ותפקידים חשובים. ב-1529 הוא נשלח למשימה מיוחדת מטעם מלך אנגליה בצרפת והוא בן 25 בלבד. הוא שימש כסנדק של אחייניתו אליזבת.
בנוסף לקריירה הפוליטית שלו, ג'ורג' גם נודע כמשורר, בלשן ומתרגם מוכשר. הוא תמך ברפורמות הדתיות שהעביר המלך הנרי במדינה, וסייע בתרגום טקסטים דתיים. הוא ואחותו שימשו כצוות מושלם ובדרך כלל הצליחו להשיג מהמלך כל מה שרצו. הוא היה מעורב במשפטו של תומאס מור ובהוצאות להורג של נזירים קתוליים שבאו בעקבותיו. ביוני 1534 העניק לו המלך את התואר לורד חמשת הנמלים ומנהל טירת דובר - שניים מהתפקידים החשובים והמכובדים ביותר בחצר המלוכה. נפילתם של הבוליינים החלה ב-29 בינואר 1536, כאשר אן הפילה את העובר בן 15 השבועות שנשאה בקרבה. המלך השתוקק לבן זכר, והתייאש מהרעיון שאן תוכל להוליד לו כזה. בו בזמן הוא הכיר וחשק בג'יין סיימור - אחת מנשות חצרה של אן. הנפילה החלה להיות ממשית כאשר ג'ורג' לא התקבל למסדר הבירית ובמקומו התקבל ניקולס קרו - אויב מושבע של הבוליינים. ב-2 במאי של אותה שנה נעצרו אן וג'ורג'. אן הואשמה בניאוף, ותחת עינויים, הצליחו החוקרים להוציא הודאות מארבעה מבני לווייתה כי הם היו הנואפים. כמו כן הואשמו ג'ורג' ואחותו אן בגילוי עריות.
ההוצאה להורג
אן נשפטה לפני ג'ורג', ונמצאה אשמה בכל הסעיפים. ג'ורג' נשפט לאחר מכן רק על גילוי עריות. המהלך נעשה בחכמה, כיוון שלאחר שאחותו כבר הואשמה לא ניתן היה לזכות אותו. אסטאס שאפווי, שגריר האימפריה הרומית ה"קדושה" בלונדון, ציין שג'ורג' הקים חומת הגנה מפוארת, ומרבית הנוכחים באולם בית המשפט האמינו שהוא יזוכה. לא נמצאו שום ראיות לגילוי עריות פרט לכך שפעם הוא בילה זמן רב מדי עם אחותו. ההימורים היו שג'ורג' יזוכה, אלא שלמרבה ההפתעה הוא נמצא אשם ונגזר עליו למות בתלייה. מאוחר יותר הומתק גזר הדין לעריפת ראש בגרזן. נכסיו הוחרמו, אולם הוא ביקש שחובותיו ישולמו מהם, כיוון שהוא לא רוצה שאף אחד יסבול ממותו. ג'ורג', יחד עם ארבעה גברים אחרים שהואשמו בניאוף עם אן, נלקחו לגבעת מצודת לונדון בבוקר ה-17 במאי 1536. ג'ורג' נשא נאום ארוך מאד בו ביקש את סליחת כל מי שפגע בו, ולאחר מכן הגיש את ראשו בשלווה תחת הגרזן. ראשה של אן נערף יומיים לאחר מכן. מותם סימן את קץ השפעתה של משפחת בוליין באנגליה.
אילן יוחסין
| ג'ופרי בוליין | אן האו | תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי | אן האנקפורד | ג'ון הווארד, דוכס נורפוק הראשון | קתרין מוליינס | פרדריק טילני | אליזבת צ'ייני | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ויליאם בוליין | מרגרט באטלר | תומאס הווארד, דוכס נורפוק השני | אליזבת טילני | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תומאס בוליין, רוזן וילטשייר הראשון | אליזבת בוליין, הרוזנת מווילטשייר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ג'ורג' בוליין, הוויקונט השני מרוצ'פורד | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
- Antonia Fraser, "The Six Wives of Henry VIII", 1992.
- Eric Ives, "The Life and Death of Anne Boleyn", 2004.
- Marie-Louise Bruce, "Anne Boleyn", 1972.
- Kelly Hart, "The Mistresses of Henry VIII".
- Alison Weir, "Henry VIII: The King and His Court".
- Karen Lindsey, "Divorced, Beheaded, Survived: A Feminist Reinterpretation of the Wived of Henry VIII", 1995.
- Bruce, Marie-Louise: Anne Boleyn, 1972
- Denny, Joanna: Anne Boleyn: A New Life of England's Tragic Queen, 2004
- Fraser, Antonia: The Wives of Henry VIII, 1992
- Hart, Kelly: The Mistresses of Henry VIII The History Press, 2009
- Ives, Eric: The Life and Death of Anne Boleyn, 2004
- Lindsey, Karen: Divorced Beheaded Survived: A Feminist Reinterpretation of the Wives of Henry VIII, 1995
- Lofts, Norah: Anne Boleyn, 1979
- Weir, Alison: The Six Wives of Henry VIII, 1991
