ג'וסלין בל ברנל
| לידה | 15 ביולי 1943 (גיל: 81) |
|---|---|
| ענף מדעי | אסטרופיזיקה |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הפולסרים הראשונים | |
דיים סוזן ג'וסלין בל ברנל (באנגלית: Susan Jocelyn Bell Burnell; נולדה ב-15 ביולי 1943) היא אסטרופיזיקאית מצפון אירלנד. בעת לימודי הדוקטורט שלה, אותם הנחה אנטוני יואיש, היא גילתה את פולסרי הרדיו הראשונים. עבור הגילוי זכה יואיש בפרס נובל לפיזיקה יחד עם האסטרונום מרטין רייל, אך בל ברנל לא נכללה בין הזוכים, על אף שהיא הייתה הראשונה להבחין ולנתח את הפולסרים. אסטרונומים חשובים רבים, ביניהם סר פרד הויל, ביקרו את ההשמטה הזו.
לאורך הקריירה שלה שימשה בל ברנל, בין היתר, כנשיאת האגודה המלכותית לאסטרונומיה, נשיאת המכון לפיזיקה וסגנית הנשיא של אוניברסיטת דבלין. היא אף הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לשמש כנשיאת האגודה המלכותית של אדינבורו.
ב-2018, ברנל זכתה באחד הפרסים היוקרתיים, Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics, שמלווה בסכום של $3 מיליון, אותם תרמה ברנל למכון לפיזיקה, לשם הקמת קרן מלגות לנשים, פליטים, וסטודנטים מאוכלוסיות מיעוט מוחלשות אחרות, כדי לאפשר להם ללכת בעקבותיה ולהיות לחוקרי פיזיקה.[1]
ילדותה
סוזן ג'וסלין בל נולדה בבלפסט שבצפון אירלנד למרגרט אליסון וג'ורג' פיליפ בל. אביה הוא אדריכל שעזר לעצב את הפלנטריום של העיר ארמה, ובצעירותה גילתה ג'וסלין את האסטרונומיה דרך ספריו.
בגיל 11 היא נכשלה בבחינת ה-"11 פלוס" שאמורה לקבוע האם הילד ימשיך ללימודים אקדמיים או ילך לבית ספר מקצועי, אך הוריה הצליחו להשאיר אותה בבית הספר האקדמי. עם זאת, בבית הספר הזה בנים למדו מדעים כמו פיזיקה וביולוגיה, בעוד שבנות למדו "מדעי הבית": בישול ורקמה. בל, יחד עם עוד שתי בנות, החליטה לעבור לכיתת המדעים בה למדו הבנים[2], שם היא הצטיינה במהרה.
בגיל 13 הוריה שלחו אותה לפנימיה לבנות קווייקריות ביורק. בפנימיה היא התרשמה מאוד מהמורה לפיזיקה, הנרי טילוט, עליו היא אמרה: "הוא היה מורה טוב באמת, והוא הראה לי, למעשה, כמה קלה הייתה פיזיקה, ואני חושבת שזה היה המפתח. כי אחרת ודאי הייתי הולכת בכיוון אחר"[3].
קריירה אקדמית
היא למדה לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת גלאזגו, אותו היא סיימה ב-1965, וב-1969 קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת קייברידג'. בקיימברידג' היא עבדה עם מנחה התזה שלה, אנטוני יואיש, על בניית רדיו-טלסקופ שישמש אותם כדי ללמוד על קוואזרים, אותם גילו מעט לפני כן.
ביולי 1967, כאשר בחנה את הקלטות הרדיו-טלסקופ, היא הבחינה באות שנראה שונה מאותות רדיו-אסטרונומיים רגילים. האות פעם במרווחים קבועים, של בערך פעימה אחת לשנייה. המקור לאות זכה באופן זמני לכינוי "אנשים ירוקים קטנים 1", בגלל סברה שמדובר בשידור של חוצנים אינטליגנטיים. לאחר כמה שנים החוקרים זיהו שהאות נוצר על ידי כוכב נייטרונים שמסתובב במהירות.
התגלית הזו זיכתה את יואיש בפרס נובל לפיזיקה ב-1974. הזכייה עוררה מחלוקת בקרב הקהילה המדעית על כך שהפרס הוענק למנחה התזה במקום לזו שגילתה את התופעה, רק משום שהייתה סטודנטית או אישה.
לאחר שסיימה את הלימודים עבדה בל באוניברסיטת סאות'המפטון, בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ובמצפה המלכותי של אדינבורו, לפני שהפכה לפרופסורית לפיזיקה באוניברסיטה הפתוחה באנגליה. מאוחר יותר היא שימשה גם כפרופסורית אורחת באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית וכדיקנית המדע באוניברסיטת באת'.
כיום היא משמשת כנשיאת האגודה המלכותית של אדינבורו, כפרופסורית אורחת לאסטרופיזיקה באוניברסיטת אוקספורד, וכסגנית הנשיא של אוניברסיטת דבלין.
פרס נובל
העובדה שבל לא זכתה בהכרה בהענקת פרס נובל לפיזיקה ב-1974 היא נושא שנוי במחלוקת מאז ועד היום ודוגמה לאפקט מטילדה. היא עזרה לבנות את הרדיו-טלסקופ שבאמצעותו התגלו הפולסארים, והיא הייתה הראשונה להבחין באנומליה שהם גרמו, כתוצאה מסריקה של כמויות עצומות של מידע מדי לילה. בל ציינה מאוחר יותר שבדיווחיה על האנומליה היא נאלצה להתמודד עם סקפטיות מצד יואיש, שהתעקש שמדובר בהפרעה מעשה אדם. ב-1977 בל הגיבה על הנושא:
מחלוקות בין מנחה לבין סטודנט לגבי גבולות הם תמיד קשים, ולעתים אך בלתי אפשריים לפתירה. שנית, זהו המנחה שעליו מוטלת האחריות הסופית להצלחת או כישלון הפרויקט. אנו שומעים על מקרים בהם מנחה מאשים את הסטודנט בכישלון, אבל אנו יודעים שזו במידה רבה אשמת המנחה. זה נראה לי אך הוגן שהוא ירוויח גם מההצלחה. שלישית, אני מאמינה שזה יפחית מערכם של פרסי נובל אם הם יוענקו לתלמידים, מלבד במקרים מיוחדים מאוד, ואני לא חושבת שזה אחד מהם. לסיום, אני לא מוטרדת מזה בעצמי - אחרי הכל, אני בחברה טובה, לא?
פרסים
הפרס לפיזיקה יסודית
בספטמבר 2018 הוענק לבל הפרס לפיזיקה יסודית עבור "תרומה בסיסית לגילוי של פולסרים, ותקופת חיים של מנהיגות מעוררת השראה בקהיליה המדעית".[4] בל תרמה את הפרס הכספי שהוענק לה, 2.3 מיליון לירות שטרלינג, לסיוע לסטודנטיות, סטודנטים המשתייכים למיעוטים אתניים ולסטודנטים מבקשי מקלט להפוך לחוקרים וחוקרות בתחום הפיזיקה.[5]
חייה מחוץ לאקדמיה
אמונה ופעילות בקהילת הקווייקרים
בל, שגדלה כקווייקרית, פעילה בקהילה הקווייקרית מצעירותה. היא מרצה בכנסים של הקהילה ברחבי העולם, ובשנת 2013 פורסמה אחת מהרצאותיה בספר בשם "אסטרונומית קווייקרית מהרהרת: האם מדענים יכולים להיות גם דתיים?". בהרצאה היא מדברת על הדרך שבה ידע קוסמולוגי מתקשר לתנ"ך, לקווייקריזם ולאמונה הנוצרית.
נישואין
בשנת 1968, מעט לאחר התגלית שלה, בל ברנל נישאה למרטין ברנל, שהיה עובד ממשלה. הקריירה שלו דרשה מהם לעבור בין אזורים שונים באנגליה כל כמה שנים, וכתוצאה מכך הקריירה של בל ברנל נזנחה מעט. בשנת 1993 הם התגרשו. לזוג בן אחד, גאווין ברנל, פרופסור לפיזיקה של חומר מעובה באוניברסיטת לידס[6].
קישורים חיצוניים
- איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הכוכב המוזר והמדענית שקופחה, באתר ynet, 28 בנובמבר 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Scientist Whose Male Boss Won Nobel For Her Work Is Giving New $3 Million Prize Away, Carol Kuruvilla, HuffPost, Sep 14, 2018
- ^ https://www.aip.org/history-programs/niels-bohr-library/oral-histories/31792
- ^ http://weatheralltech.com/bell/index.html
- ^ אילן גטניו, ניב ליליאן, באיחור של 50 שנה: מגלת הפולסרים תקבל את פרס פריצת הדרך לפיזיקה בסיסית, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2018
- ^ Sarah Kaplan, Antonia Noori Farzan ,She made the discovery, but a man got the Nobel. A half-century later, she’s won a $3 million prize., באתר וושינגטון פוסט, 8 בספטמבר 2018 (באנגלית)
- ^ http://www.stoner.leeds.ac.uk/people/gb
30000873ג'וסלין בל ברנל