ג'ון אלכסנדר קוק
 | |
| לידה |
1772 מחוז נוטוואי, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1854 (בגיל 82 בערך) רטלדג', טנסי, ארצות הברית .svg){kind=small} |
| מדינה | ארצות הברית |
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית  המפלגה הדמוקרטית |
ג'ון אלכסנדר קוק (באנגלית: John Alexander Cocke; 28 בדצמבר 1772 – 16 בפברואר 1854) היה פוליטיקאי וחייל אמריקאי שייצג את המחוז השני של טנסי בבית הנבחרים של ארצות הברית בין השנים 1819 ל-1827. הוא גם כיהן כמה קדנציות בסנאט של טנסי ובבית הנבחרים של טנסי, והיה יושב ראש בית הנבחרים של טנסי במשך שני מושבים (1811 – 1813 ו-1837 – 1839). במהלך מלחמת קריק פיקד קוק על הדיוויזיה המזרחית של המיליציה של טנסי.
ביוגרפיה
ראשית חייו
קוק נולד בברונסוויק שבמחוז נוטוואי במושבת וירג'יניה ב-1772, והיה בנם הבכור של הסנאטור לעתיד, ויליאם קוק, ואשתו מרי (מקלין) קוק. בעודו ילד צעיר, הוא עבר עם הוריו מעבר להרי האפלצ'ים למה שהוא כיום טנסי, שם אביו היה פעיל בתנועת מדינת פרנקלין. המשפחה התיישבה במה שהוא כיום מחוז גריינג'ר, אך הייתה אז חלק ממחוז הוקינס. קוק הצעיר למד משפטים, והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1793.[1]
קוק נבחר לסנאט הראשון של טנסי בשנת 1796, וכיהן עד 1801. ב-1807, הוא נבחר לבית הנבחרים של טנסי, ומונה ליושב ראש הבית ב-1811.[1] ב-26 באפריל 1808 קוק ירה ופצע אנושות את הסוחר מנוקסוויל תומאס דרדיס בדו-קרב. בנובמבר 1811, במהלך השנה הראשונה של כהונתו של קוק, בית הנבחרים הצביע בעד הדחת אביו, ויליאם, אז שופט בית המשפט העליון במדינה.
מלחמת קריק
עם פרוץ מלחמת 1812, קוק היה מייג'ור גנרל של הדיוויזיה המזרחית של המיליציה של טנסי, בעוד אנדרו ג'קסון היה מייג'ור גנרל של הדיוויזיה המערבית. בתגובה לבקשתו של הנשיא ג'יימס מדיסון לקבל חיילים, הורה המושל וילי בלאנט לג'קסון והדיוויזיה המערבית לרדת דרומה לנאצ'ז בתחילת 1813. למרות שצבאו של ג'קסון הוחזר תוך מספר שבועות, חברי הדיוויזיה המזרחית הפכו חסרי מנוחה, ורצו להצטרף למלחמה. קוק ומספר גברים (כולל אביו בן ה-65, ויליאם) הצטרפו לקולונל ג'ון ויליאמס בפשיטה לתוך מדינת סמינול בפלורידה בפברואר 1813.
לאחר הטבח בפורט מימס באוגוסט 1813, הורה המושל בלאנט גם לג'קסון וגם לקוקי לפלוש לאלבמה ולהכניע את שבט נחל האדום הסטיק העוין. מכיוון שג'קסון קיבל את המינוי שלו מוקדם יותר מקוק, הוא היה המפקד הבכיר. בתכנון לצעוד נגד טלדגה בנובמבר 1813, חיכה ג'קסון בקוצר רוח לבואו של קוק לפורט סטרותר. קוק, לעומת זאת, עצר לפני שהגיע למבצר, ובמקום זאת שלח את ג'יימס וייט לתקוף את הילבי קרייקס, מבלי לדעת שג'קסון כבר עשה איתם שלום. וייט הרס כמה כפרים בהילבי והרג עשרות מבני השבט. ההילאבים הזועמים חידשו במהירות את פעולות האיבה.
ג'קסון האמין שקוק ניסה לעכב את הפעולה. קוק, לעומת זאת, הציע שהשלום של ג'קסון עם ההילבי הוא מתיחה, ושהניצחון שלו על ההילבי היה יותר מדי מכדי ש"הנשמה האצילה של ג'קסון תוכל לשאת". עד שהגיע קוק לפורט סטרותר בדצמבר 1813, רבים מאנשיו של ג'קסון, שהאמינו שהגיוסים שלהם הסתיימו, הלכו הביתה. כשהבין שהגיוסים של אנשיו של קוק כמעט הסתיימו, שלח אותם ג'קסון בחזרה למזרח טנסי, והורה לקוקי לגייס חיילים נוספים כדי לעזור לו לשים קץ להתנגדות קריק.
בתחילת 1814, ג'קסון התעצבן מכך שקוק לא הגיע עם תגבורת. כאשר צבאו החדש של קוק עבר לבסוף דרומה במרץ 1814, הוא נעצר ב-Lookout Mountain, ליד צ'טנוגה המודרנית, כאשר המתגייסים החדשים הסתכסכו עם קצינים על משך הגיוס שלהם. כמה קצינים דיווחו לג'קסון שקוק מפיץ שמועות על ג'קסון בין הגברים, ואמר להם שהם גויסו באופן לא חוקי, או שג'קסון יתעלם מתנאי הגיוס שלהם ויצווה עליהם להישאר ככל שירצה. ג'קסון הכועס, עצר את קוק. הוא הועמד לדין צבאי בדצמבר 1814, אך הוא זוכה.
כהונה בקונגרס
לאחר מותו של ג'ון סווייר ב-1815, קוק התמודד על מושבו הפנוי בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך הובס בדוחק על ידי ויליאם גריינג'ר בלאנט, 1,583 קולות מול 1,355. הוא התמודד נגד בלאנט ב-1817, אך שוב הובס בדוחק, 3,627 קולות מול 3,429. בשנת 1819, בלאנט החליט לא להתמודד לבחירה מחדש, וקוק הצליח לבסוף לזכות במושב, והקדים את ג'יימס פורטר, 3,792 קולות מול 3,434. הוא התמודד ונבחר מחדש ב-1821 וב-1823. ב-1825, הפוליטיקאי העולה נגד ג'קסון תומאס ד. ארנולד קרא לו תיגר להיבחר מחדש, אבל קוק ניצח בהצבעה של 4,770 מול 3,343. קוק, דמוקרטי-רפובליקני, כיהן בקונגרסים ה-16, ה-17, ה-18 וה-19. במהלך הקונגרסים ה-18 וה-19 (1823 – 1827), קוק היה יושב ראש ועדת הבית לענייני האינדיאנים. [2]
כחבר קונגרס, קוק התנגד בדרך כלל למעורבות פדרלית בפרויקטים של שיפור פנימי. הוא אמנם הצביע בעד הצעת חוק שהייתה מספקת הקצבות לתיקון כביש קמברלנד ב-1822, אבל הוא התנגד נמרצות לחקיקה שהייתה מסמיכה את הנשיא לקבוע פרויקטי שיפור מסוימים כבעלי "ערך לאומי", ובכך זכאים לאישור פדרלי. מימון. בשנת 1823, הוא הצביע נגד הקצאות פדרליות עבור פרויקטי שיפורים רבים, כולל שיפורים בנהרות מיסיסיפי ואוהיו, הרחבה של כביש קמברלנד ורכישת מניות בחברת תעלת צ'ספיק ודלאוור.
קוק לא ביקש להיבחר מחדש ב-1827, וחזר לטנסי, שם עסק בעיסוקים חקלאיים. בשנת 1837, הוא נבחר שוב לבית הנבחרים של טנסי, וכיהן כיושב ראש במושב 1837 – 1839. בשנת 1843, הוא נבחר שוב לסנאט של טנסי, וכיהן קדנציה אחת. ב-1844 הוא הציג חקיקה המקימה את בית הספר לחירשים בטנסי בנוקסוויל.
קוק מת ברטלדג', טנסי, ב-16 בפברואר 1854, בגיל 81 שנים. הוא נקבר בבית הקברות של הכנסייה המתודיסטית של רוטלדג'. [3]
משפחתו
אביו של קוק, ויליאם, מילא תפקיד בולט בהקמת טנסי בסוף המאה ה-18, ושימש לצד ויליאם בלאנט כאחד מהסנאטורים האמריקנים הראשונים של המדינה. אחיינו של קוק, ויליאם מייקל קוק, שירת בקונגרס בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19. קוק התחתן עם בת דודתו הראשונה, שרה סטראטון קוק.[1] בתם, אליזה, נישאה לתעשיין מנוקסוויל מרקוס דה לאפייט בירדן (1793 – 1854) ב-1821. בת נוספת, שרה, הייתה נשואה לשופט ויליאם ב. ריס, שלימים הפך לשופט של בית המשפט העליון של טנסי, וכיהן כנשיא אוניברסיטת איסט טנסי (המבשר של אוניברסיטת טנסי) בשנות ה-50 של המאה ה-19. צאצאיו הבולטים של קוק כוללים את האדמירל אלן גודריץ' קירק, שפיקד על נחיתות נורמנדי ב-1944, אספן האמנות פרנסיס הנרי טיילור והסנאטור לוק לי.
קישורים חיצוניים
- ג'ון אלכסנדר קוק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון אלכסנדר קוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Harriet Chappell Owsley, John Cocke Papers (finding aid) (אורכב 12.07.2013 בארכיון Wayback Machine), Tennessee State Library and Archives, 1967. Retrieved: February 21, 2013.
- ^ "John Alexander Cocke". Govtrack US Congress. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "John Alexander Cocke". The Political Graveyard. נבדק ב-15 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
ג'ון אלכסנדר קוק40304566Q1601785