בתי סיידוף
 | |
| הקצה המזרחי של בתי סיידוף ומגדל סיידוף, 2014 |
בתי סיידוף הוא מתחם מגורים ומסחר ברחוב יפו 153–157 בירושלים.
היסטוריה
המבנה הראשי במקום הוקם בשנת 1911 על ידי יצחק סיידוף, יהודי אמיד מבוכרה, כמתחם מגורים ומסחר לאורך דרך יפו.
המבנה נבנה כמבנה דו-קומתי טורי בסגנון שכונות חצר כאשר החזית שפונה לרחוב יפו היא מסחרית ומתעקלת לפי תוואי הדרך ושתי זרועות נוספות נשלחות אל מאחרי המבנה. שני פתחי כניסה בחזית רחוב יפו מובילים לחצר הפנימית שבה נכרו שני בורות מים וגרם מדרגות מתוכה מוביל אל מרפסת לאורך הקומה העליונה שדרכה נכנסו לבתים.
עם השנים הוזנח המתחם ומצבו הידרדר, רוב החנויות בחזיתו שימשו כבתי מלאכה ובחצרו הוקמו בתי מלאכה, מחסנים ומבנים מאולתרים מחומרי בנייה ירודים. גם כמה מהדירות במתחם הפכו עם השנים למחסנים ומשרדים. על הווי החיים בשכונה סיפרו בזיכרונותיהם הסופרים והמשוררים הרצל ובלפור חקק, שגדלו בשכונה עד גיל 12:[1]
באותן שנים בשנות החמישים כולם היו עניים. בשכונה גרו רק בני עדות המזרח וספרדים. השכונה הייתה מקום מגורים למשפחות עניות. בשום בית לא היה מקרר או תנור. האמבטיה שלנו הייתה פיילה (גיגית). את שיעורי הבית הכנו על אדן החלון, כיוון שלא היה לנו שולחן כתיבה, ובלילה היה הבית כולו חסום במיטות (במשך היום היו המיטות מקופלות , כמובן). גרנו כולנו: זוג הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות בדירת חדר. במרכז החדר היה שולחן אחד והוא שימש לכל הצרכים: גם שולחן בישול עבור אמא, גם שולחן אוכל משפחתי, ולפעמים גם שולחן משחקים וכתיבה. בבוקר היה מגיע החלבן ומוזג לאמא לסירים את החלב, לפי המידה שרצינו. אחר כך היה רושם בעיפרון קופי בפנקס, ואמא שילמה בהקפה בסוף החודש. כך היו מגיעים לשכונה בעלי מקצוע שונים: משחיז הסכינים, מלבין הכלים (וייסן קסלאך), הזגג, מנפץ הכותנה וכיוצא בזה.
לאחר מגעים שנמשכו כמה שנים הצליחו יורשי משפחת סיידוף, בעלי הנכסים במתחם, להגיע להסכמות וגיבשו תוכנית לשיקום המבנה ובניית גורד שחקים בחצרו. בשנת 2008 החלו העבודות במתחם, המבנה המרכזי שומר ושופץ מן היסוד תוך החלפת הדלתות, החלונות, הגג, שימור ושחזור פרטי ברזל[2] ובניית קומת גג (שלא בולטת משטח הגג המקורי). קומת הקרקע משמשת לחנויות, בתי קפה ובית כנסת והקומות שמעליה משמשות למגורים. בחלקו המערבי של המבנה פועל מרכז ביתא ירושלים.
בחצר המבנה הוקם גורד שחקים בן 24 קומות בתכנון האדריכל זאב שיינברג. הדירות במתחם, שנבנו כדירות יוקרה, נמכרו ברובם לתושבי חוץ.[3] בשאר שטח החצר הוכשרה רחבה מרוצפת, ניטעו עצים והוקמה מזרקה.
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, רחוב יפו ירושלים, ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, ירושלים: כתר, 2005, עמ' 313, מסת"ב 9650713808
קישורים חיצוניים
סרטון של חברת אשטרום על בניית המגדל החדש, סרטון באתר יוטיוב- תאומים בירושלים (אורכב 26.03.2016 בארכיון Wayback Machine), זכרונות האחים הרצל ובלפור חקק על ילדותם בבתי סיידוף.
הערות שוליים
- ^ http://www.hakak-twins.com/articles/bikur3.asp
- ^ דיווח על עבודות שימור הברזל במתחם באתר 'אדיר - מפעל לעבודות ברזל'
- ^ קובי ישעיהו, ירושלים רותחת: דירת 4 חדרים בעיר נמכרה בכ-6.3 מיליון שקל, באתר גלובס, 17 באוגוסט 2010
33290739בתי סיידוף