בעיה סוררת
בעיה סוררת[א] (באנגלית: Wicked Problem) הוא מושג המתאר בעיה שלא ניתן לספק עבורה מענה באמצעות יישום פתרונות טכניים. זאת, מאחר שקשה להסכים על מהות הבעיה, וכאשר מנסים להחיל עליה פתרונות טכניים, מתגלות השפעות לא צפויות בעוד שבעיית השורש לא נעלמת. המונח 'נבזי' לא בא לתאר רוע, אלא את העמידות של הבעיה לניסיונות לפתור אותה. הסיבות לקושי יכולות להיות דרישות לא-שלמות, סותרות או משתנות, שלעיתים קרובות קשה לזהותן.
בעיות סוררות מופיעות בכל מקום שאנו מנסים לעצב ולהשפיע על מערכות מורכבות ובכלל זאת בתחומי הכלכלה, הסביבה והפוליטיקה. דוגמאות קונקרטיות לבעיות סוררות ניתן לראות במשבר האקלים, בהתפרצות של מגפות (דוגמת האיידס, שפעת אפידמית, מגפת הקורונה), פשיעה ועוד.
רקע והקשר
הפילוסוף האמריקאי צ'ארלס צ'רצ'מן פרסם את המושג לראשונה במאמר שנשא את הכותרת 'בעיה סוררת' בשנת 1967 ופורסם בכתב-העת "Management Science"[1], כאשר התייחס לסמינר שהעביר פרופסור הורסט ריטל בנושא זה. הורסט ריטל ומלווין וובר סיפקו תיאור פורמלי למושג בעיה סוררת בחיבור משנת 1973, שתיאר את הבעיות ה"סוררות" לעומת בעיות "מאולפות".[2] האחרונות מצויות במדע, בהנדסה, והם הדגימו את קיומן בתחומי המתמטיקה, והשחמט.
ריטל וובר טבעו את המושג כביקורת על תחומי ההנדסה החברתית שגרסו כי קביעה נכונה של יעדים, תכנון ויישום מקצועי יאפשר פתרון לאתגרי המדיניות. לטענתם, בתחומי המדיניות הציבורית לא ניתן ליישם גישה שהיא מדעית-רציונלית באופן טהור, בשל היעדר הגדרה ברורה של הבעיה, ובשל נקודות מבט שונות של בעלי העניין. במילים שלהם:
"החיפוש אחר בסיסים מדעיים להתמודדות עם בעיות של מדיניות חברתית מוכרח להיכשל, בשל טבען של הבעיות הללו... בעיות מדיניות אינן ניתנות לתיאור מוחלט. מעבר לכך, בחברה פלורליסטית אין דבר כזה, טובת הכלל שאין עליה עוררין; אין כל הגדרה אובייקטיבית של צדק; קווי מדיניות שונים, המגיבים לבעיות חברתיות, אינם יכולים להיות נכונים או שגויים באופן שיש לו משמעות; ואין כל הגיון בדיבור על 'פתרונות אופטימליים' לבעיות אלו... גרוע אף יותר מכך, לא קיימים כל פתרונות כלל, במובן של תשובות מוחלטות."[2]
לפיכך, בעיות סוררות מאופיינות בגורמים הבאים:
- הפתרון תלוי בהגדרת הבעיה, ולהפך (כלומר, הגדרת הבעיה תלויה בפתרון).
- לבעלי העניין יש השקפות עולם שונות בתכלית, ומסגרות שונות להבנת הבעיה.
- המגבלות שהבעיה כפופה להן והמשאבים הדרושים כדי לפתור אותה משתנים על-פני זמן.
- הבעיה לעולם אינה נפתרת באופן מוחלט.
למרות שריטל וובר מסגרו את המושג במונחים של מדיניות חברתית ותכנון חברתי, בעיות סוררות מופיעות בכל תחום המערב בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות ומציאות שמכילה מורכבות ודינמיות. בהכירם בכך, פיתחו ריטל וקונץ (Kunz) טכניקה הקרויה מערכת מידע מבוססת סוגיה (IBIS), אשר מאפשרת את תיעוד הרציונל שמאחורי החלטה קבוצתית באופן אובייקטיבי.
נושא חוזר בספרות החקר ובתעשייה הוא הקשר שבין בעיות סוררות לבין עיצוב (לא במובנים הגרפיים, אלא בהיבטים של עיצוב אסטרטגי). בעיות עיצוב הן לרוב סוררות משום שהן לעיתים קרובות לא-מוגדרות היטב (אין דרך מוגדרת מראש להתקדמות), הן מערבות בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות, ואין להן אף פתרון "נכון" או "אופטימלי". לפיכך לא ניתן לפתור בעיות סוררות באמצעות היישום של שיטות סטנדרטיות או ידועות; הן מחייבות פתרונות יצירתיים.
הגדרות
הניסוח של ריטל וובר משנת 1973 לבעיות סוררות בתכנון מדיניות חברתית ציין עשרה מאפיינים:
- לא קיים כל ניסוח מוחלט לבעיה סוררת (ההגדרה של בעיות סוררות היא בעצמה בעיה סוררת).
- לבעיות סוררות לא קיים זמן עצירה.
- פתרונות לבעיות סוררות אינם מהצורה "אמת או שקר", כי אם טוב יותר או גרוע יותר.
- לא קיים כל מבחן מיידי וגם לא מבחן סופי לפתרון של בעיה סוררת.
- כל פתרון של בעיה סוררת הוא "פעולה חד-פעמית"; מאחר שלא קיימת הזדמנות ללמוד בדרך של ניסוי וטעייה, כל ניסיון הוא בעל משמעות כבדה.
- לבעיות סוררות אין קבוצה ניתנת למנייה (או ניתנת לתיאור מקיף) של פתרונות אפשריים, ולא קיימת קבוצה מוגדרת היטב של פעולות מותרות, שניתן לשלב בתוכנית.
- כל בעיה סוררת היא בעיקרה ייחודית.
- כל בעיה סוררת ניתנת להצגה כתסמין של בעיה אחרת.
- הקיום של אי-התאמה, המייצגת בעיה סוררת, ניתן להסבר במספר רב של דרכים. הבחירה בהסבר מסוים קובעת את האופי של פתרון הבעיה.
- אין למתכנן כל זכות לטעות (המתכננים יידרשו לשאת באחריות להשלכות הפעולות שהם יוצרים).
קונקלין[3] הכליל מאוחר יותר, את מושג הסוררות של בעיות לתחומים אחרים, מלבד תכנון ומדיניות. המאפיינים המגדירים הם:
- הבעיה אינה מובנת עד לאחר שלב הניסוח של פתרון.
- לבעיות סוררות לא קיים כלל עצירה.
- פתרונות לבעיות סוררות אינם נכונים או שגויים.
- כל בעיה סוררת היא בעיקרה חדשה וייחודית.
- כל פתרון לבעיה סוררת הוא 'פעולה חד-פעמית'.
- לבעיות סוררות אין פתרונות חלופיים נתונים.
אסטרטגיות לטיפול בבעיות סוררות
במאמר שפורסם בשנת 2000,[4] מציעה הסופרת ננסי רוברטס את האסטרטגיות הבאות להתמודדות עם בעיות סוררות:
סמכותנית
אסטרטגיות אלו מבקשות לאלף בעיות סוררות על ידי האצלת האחריות לפתרון הבעיות על מספר קטן של אנשים. הצמצום במספר בעלי העניין מצמצם את מורכבות הבעיה, מאחר שנקודות מבט מתחרות רבות מתבטלות עוד בנקודת הפתיחה. החסרון הוא שעלולה להיות חסרה לרשויות ולמומחים המופקדים על פתרון הבעיה הערכה של כל נקודות המבט הנדרשות לשם טיפול בבעיה.
תחרותית
אסטרטגיות אלו מנסות לפתור בעיות סוררות על ידי שילוחן של נקודות מבט מנוגדות זו כנגד זו, כך שהצדדים המחזיקים בהשקפות אלו נדרשים להפיק את הפתרונות המועדפים עליהם. היתרון של גישה זו הוא שניתן לשקול פתרונות שונים האחד למול השני ולבחור בפתרון הטוב ביותר. החיסרון הוא שגישה יריבית זו יוצרת סביבה עימותית, שבה אין עידוד לשיתוף בידע. כתוצאה מכך חסר לצדדים המעורבים תמריץ להפיק את הפתרון הטוב ביותר האפשרי מצידם.
שיתופית
אסטרטגיות אלו מבקשות לערב את כל בעלי העניין כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר האפשרי עבור כל בעלי העניין. באופן טיפוסי גישות אלו כוללות פגישות בהן נדונים סוגיות ורעיונות, ומנוסחת גישה משותפת ומוסכמת.
במאמר שלו משנת 1972[5] רמז ריטל לגישה שיתופית; כזו המנסה "...להפוך את אותם האנשים המושפעים מהבעיה למשתתפים בתהליך התכנון. לא רק שואלים אותם לדעתם, כי אם מערבים אותם באופן פעיל בתהליך התכנון..." חיסרון של גישה זו הוא שהשגת הבנה ומחויבות משותפות לפתרונה של בעיה סוררת היא תהליך בזבזני מבחינת זמן. מחקר שנערך בשני העשורים האחרונים הראה את ערכן של שיטות טיעון בסיוע מחשב בשיפור היעילות של תקשורת בין בעלי עניין. לאחרונה נעשה שימוש בטכניקה של מיפוי דיאלוג לשם טיפול בבעיות סוררות בארגונים העושים שימוש בגישה שיתופית.
מושגים קשורים
בלגן חברתי
ראסל אקוף תיאר בעיה מורכבת כבלגן. במאמר משנת 1974 הוא כתב: "כל בעיה משפיעה הדדית על בעיות אחרות, ולפיכך היא חלק ממערכת של בעיות קשורות הדדית, מערכת של בעיות... אני בוחר לקרוא למערכת כזו בלגן". בהרחיבו על דבריו של אקוף, אומר רוברט הורן כי "בלגן חברתי הוא מערכת של בעיות קשורות הדדית, ושל בלגנים אחרים. מורכבות – מערכות של מערכות – היא בין הגורמים שהופכים בלגנים חברתיים לעמידים כל-כך בפני ניתוח, ועוד יותר חשוב מכך, בפני פתרון."[6]
על-פי הורן, המאפיינים המגדירים של בלגן חברתי הם:
- אין ראייה ייחודית "נכונה" של הבעיה.
- השקפות שונות לגבי הבעיה ופתרונות סותרים.
- רוב הבעיות קשורות לבעיות אחרות.
- הנתונים הם לעיתים קרובות לא-וודאיים או חסרים.
- ריבוי התנגשויות בין ערכים.
- מגבלות אידאולוגיות ותרבותיות.
- מגבלות פוליטיות.
- מגבלות כלכליות.
- לעיתים קרובות, חשיבה א-לוגית, אי-לוגית או מרובת ערכים.
- מספר רב של נקודות התערבות אפשריות.
- השלכות שקשה לדמיין.
- מידה רבה של חוסר ודאות ושל עמימות.
- עמידות רבה בפני שינוי.
- פותרי הבעיה אינם בקשר עם הבעיות ועם פתרונות אפשריים.
בעיות סוררות בפיתוח תוכנה
ב-1990 הציגו פיטר דה-גרייס ולסלי הולט סטהל את המושג "בעיה סוררת" בתחום פיתוח התוכנה.[7] בעשורים האחרונים הצביעו מדעני מחשב אחרים על כך שפיתוח תוכנה מכיל תכונות רבות אחרות, המשותפות לו ולתהליכי עיצוב אחרים, וכללו את המושגים של ריטל במתודולוגיות שלהם לעיצוב תוכנה. העיצוב והאינטגרציה של שירותי תוכנה מורכבים ברשת הם רבי פירושים ונוגעים במערכות מורכבות ועל הופכים לבעיה סוררת.
בעיות סופר-סוררות
קלי לוין ואחרים הכניסו לשימוש את ההבחנה בין בעיות "סוררות" ובעיות "סופר-סוררות" בדיון שלהם אודות שינויי אקלים עולמיים,[8] שתוקן ופורסם ב-2012 "התגברות על הטרגדיה של בעיות סופר-סוררות: הגבלת העצמי-העתידי שלנו על-מנת למתן את שינויי האקלים העולמיים". בכתב-העת 'מדעי המדיניות' (Policy Sciences). הם מגדירים בעיות סופר-סוררות כבעלות המאפיינים הנוספים הבאים:
- הזמן הולך ואוזל.
- היעדר רשות מרכזית.
- אלו המבקשים לפתור את הבעיה הם גם הגורמים לה.
- קווי המדיניות מפחיתים מחשיבותו של העתיד באופן לא-רציונלי.
בעוד הפריטים אשר מגדירים בעיה סוררת מתייחסים לבעיה עצמה, הפריטים אשר מגדירים בעיה סופר-סוררת מתייחסים לסוכן המנסה לפתור אותה. התייחסות אל ההתחממות הגלובלית בתור בעיה סופר-סוררת והצורך להתערב כדי לדאוג לאינטרסים שלנו לטווח הארוך יותר אומצה גם על ידי אחרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'ון סילבסטר, גרנדה נוטן ואחרים, עוני ומחלות נפש: כווני פעולה לטיפול בבעיה סוררת, 2018, תקציר מתורגם של המאמר באתר האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי
- אל"ם קמחי, קצב התמרון הרב ממדי – בדרך להשגת קצב מבצעים במערכה, בין הקטבים - מאמר הדן בבעיית התמרון בצה״ל כבעיה סוררת
- אסף עמית, חדשנות במערכת החינוך בישראל — הקמת גוף חדשנות מרכזי במערכת החינוך, מכון מילקן 2014 - מאמר הדן באתגרי מערכת החינוך בישראל כבבעיה סוררת
- בעיה סוררת (Wicked Problem) - מאגר הידע של דואלוג
ביאורים
- ^ מתורגם לעיתים גם כבעיה ״נבזית״ או ״מרושעת״
הערות שוליים
- ^ "Management Science" כרך 14, מס' 4, דצמבר 1967.
- ^ 2.0 2.1 Horst W. J. Rittel, Melvin M. Webber, Dilemmas in a general theory of planning, Policy Sciences 4, 1973-06, עמ' 155–169 doi: 10.1007/BF01405730
- ^ E. Jeffrey Conklin, Dialogue mapping : building shared understanding of wicked problems, Chichester, England: Wiley, 2006, מסת"ב 0-470-01768-6
- ^ Roberts, N.C., Wicked Problems and Network Approaches to Resolution, International Public Management, 2000
- ^ H. Rittel, On the Planning Crisis: Systems Analysis of the First and Second Generations, Bedriftskonomen 8, 1972
- ^ Russell Ackoff, The Social Engagement of Social Science, Volume 3, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, מסת"ב 978-1-5128-1906-9
- ^ Joseph Kasser, Yang-Yang Zhao, Wicked problems: Wicked solutions, 2016 11th System of Systems Engineering Conference (SoSE), IEEE, 2016-06 doi: 10.1109/sysose.2016.7542904
- ^ K Levin, B Cashore, Steven Bernstein, G Auld, Playing it forward: Path dependency, progressive incrementalism, and the "Super Wicked" problem of global climate change, IOP Conference Series: Earth and Environmental Science 6, 2009-02-01, עמ' 502002 doi: 10.1088/1755-1307/6/50/502002
37784571בעיה סוררת