בסי קולמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בסי קולמן
Bessie Coleman
לידה 26 בינואר 1892
אטלנטה, טקסס ארצות הברית
פטירה 30 באפריל 1926 (בגיל 34)
ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות לינקולן
כינויים נוספים המלכה בסי
מקצוע טייסת
אתר האינטרנט לזכרה של בסי קולמן

אליזבת' (בסי) קולמן (באנגלית: Elizabeth (Bessie) Coleman ‏; 26 בינואר 1892, טקסס - 30 באפריל 1926, ג'קסונוויל, פלורידה) הייתה טייסת אפרו-אמריקאית. קולמן הייתה האישה השחורה הראשונה להחזיק ברישיון טיס בארצות הברית, והאדם השחור הראשון להחזיק ברישיון טיס בינלאומי. נהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 34.

ביוגרפיה

קולמן נולדה באטלנטה, טקסס שבארצות הברית למשפחה ענייה. הבת העשירית מבין 13 ילדים לג'ורג' קולמן שהיה חצי צ'רוקי וחצי אפרו-אמריקאי ולסוזן קולמן שהייתה אפרו-אמריקאית. כשהייתה בת שנתיים עברה משפחתה לוואקסהאצ'י שבטקסס, שם התגוררה עד גיל 23. בתקופת שהותה בבית הוריה עבדה ככובסת וקטפה כותנה. את לימודיה החלה בגיל שש, ובכל יום נאלצה ללכת ברגל לבית הספר שנמצא במרחק 6.5 קילומטרים מביתה. בית הספר פעל לפי המדיניות של הפרדה גזעית והיה בו רק חדר לימוד אחד. קולמן למדה לקרוא והצטיינה בלימודי מתמטיקה. אמה סוזן דאגה שהם יכירו דמויות היסטוריות אפרו-אמריקאיות חשובות כמו הארייט טאבמן ובוקר טי. וושינגטון.

בשנת 1901, בהיותה בת תשע, עזב אביה את המשפחה, ואמה נותרה לגדל לבד את כל 13 הילדים. בגיל 12 התקבלה קולמן לכנסייה בפטיסטית מיסיונרית. קולמן עבדה ככובסת ובכסף שחסכה נרשמה בשנת 1910, בגיל 18, לאוניברסיטת לנגסטון שבזמנו הייתה מופרדת גזעית ונקראה Oklahoma Colored Agricultural and Normal University. היא הצליחה לסיים סמסטר אחד עד שכספה אזל ואז שבה לביתה ועבדה שוב ככובסת.

תחילת דרכה המקצועית

בשנת 1915, בגיל 23, עברה קולמן לשיקגו, בה התגוררה עם אחיה הגדולים וולטר וג'ון. היא עבדה כמניקוריסטית במספרה ובה שמעה סיפורים על טייסים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה. בזמן מלחמת העולם הראשונה וולטר וג'ון שירתו בצבא הבריטי בצרפת. ג'ון התגרה באחותו בסי כשסיפר לה כי בצרפת מצבן של הנשים הרבה יותר טוב ממצבן של הנשים האפרו-אמריקאיות וכי בצרפת ישנן נשים טייסות. היא החליטה שהיא רוצה להיות טייסת והחלה לעבוד בעבודה נוספת כמלצרית כדי לחסוך כסף להגשמת מטרתה.

קולמן סבלה מיחס גזעני ומפלה כאשר בתי ספר לטיסה (Flight training) בארצות הברית סירבו לקבל אל שורותיהם נשים או שחורים, ואף טייס אמריקאי שחור לא הסכים לאמן אותה. רוברט אבוט (Robert S. Abbott), המו"ל של העיתון "The Chicago Defender" (אנ'), הוקסם מהרעיון של טייסת שחורה ועודד אותה ללמוד טיסה בחו"ל. בתמיכתם הכספית של אבוט ושל איש העסקים ג'סי בינגה (Jesse Binga) החלה קולמן ללמוד צרפתית בברליץ בשיקגו, וב-20 בנובמבר 1920 הפליגה מניו יורק לפריז שבצרפת על מנת ללמוד תעופה. בית הספר לטיסה הראשון אליו פנתה סירב לקבל אותה משום ששתי טייסות מתלמדות נהרגו בתאונת מטוס. היא הצליחה להתקבל לבית הספר לטיסה 'École de pilotage Caudron du Crotoy' (בו למדה גם אדריאן בולאנד) והתאמנה על מטוס ניופורט (אנ') מדגם 82 biplane. קולמן צעדה בכל יום 14.5 קילומטר ממקום מגוריה לבית הספר לטיסה, ודבקה בלימודיה על אף שראתה את חברה ללימודים נפצע קשה בתאונת אימונים (תחום התעופה היה רווי סכנות ואבדות בנפש באותה התקופה). ב-15 ביוני 1921 הפכה קולמן לאישה השחורה הראשונה ולאישה האינדיאנית הראשונה שהחזיקה ברישיון טיס, וכן לאדם האפרו-אמריקאי והאדם האינדיאני הראשון שהחזיק ברישיון טיס בינלאומי מטעם הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה.

השפעה חברתית

קולמן חזרה לארצות הברית בסתיו 1921, והפכה מיד לסנסציה תקשורתית. עבור כלי התקשורת שהיו בבעלות של לבנים והופנו לציבור הלבן - קולמן תוארה ונתפסה כאישה השחורה הראשונה שקיבלה רישיון טיס. עבור כלי התקשורת שהיו בבעלות של שחורים והופנו לציבור השחור - קולמן הייתה לא רק האישה השחורה הראשונה לקבל רישיון טיס, אלא היא היוותה ציון דרך פוליטי וחברתי וגרמה לחלק בחברה האפרו-אמריקאית לבחון מחדש את יחסם למטוסים: במאי 1921, מספר חודשים לפני שקולמן חזרה מצרפת לארצות הברית, נערך טבח בטלסה (Tulsa race riot), במסגרתו המון לבן טבח בכ-300 בני אדם שחורים. הרשויות השתמשו במטוסים על מנת לפקח ולדאוג שאף אזרח שחור לא יצא מגבולות המצור, ושחורים דיווחו כי המטוסים הפילו על אזורי המגורים שלהם מכלי דלק ופצצות. חלק מהקהילה השחורה ראתה במטוסים כלי נשק מסוכן שעלול להביא להשמדתם. מרקוס גארבי, מייסד תנועת החזרה לאפריקה, טען כי השחורים לא יכולים להילחם בטכנולוגיה של הלבנים עם מקלות ואבנים, ולכן חייבים ללמוד ולאמץ את הטכנולוגיה הזו. גישה זו קיבלה בברכה את הישגה של קולמן, וראתה בו צעד נוסף לקראת הניצחון. כלי התקשורת הלבנים תארו תדיר את האפרו-אמריקאים כעצלנים, כטיפשים וכעבריינים, וקולמן היוותה תגובה נגדית חיה לסטריאוטיפים הגזעניים הללו, לפיהם לשחורים אין את האומץ והאינטליגנציה הדרושים על מנת להטיס מטוס. בראיונות עיתונאיים טענה קולמן כי ההישג שלה הוא מגדלור עבור הקהילה האפרו-אמריקאית כולה.

קריירת טיסה

בשנות העשרים של המאה ה-20 התגוררה קולמן באורלנדו אצל כומר ואשתו שלקחו אותה תחת חסותם והתייחסו אליה כבתם. היא החלה לעבוד בחנות יופי על מנת להרוויח כסף כדי לרכוש מטוס משלה. היא רצתה להיות טייסת אזרחית ולהשתלב בטיסות מסחריות, אולם הייתה צעירה מדי לשם כך, והבינה כי תחילה עליה להיות טייסת פעלולים בירידים. כדי להצליח בתחום זה, היה עליה להשלים קורסים נוספים ולצבור ניסיון. היא חזרה לשיקגו אך לא מצאה שם אף אחד שהסכים ללמד אותה, ולכן בשנת 1922 שבה לצרפת בה השלימה קורסים מתקדמים במשך חודשיים. לאחר מכן נסעה להולנד כדי לפגוש את אנתוני פוקר (Anthony Fokker), ממעצבי המטוסים הבולטים של אותה התקופה, ולאחר מכן נסעה לגרמניה לאימונים נוספים בתאגיד פוקר. היא שבה לארצות הברית עם הניסיון והביטחון הדרושים על מנת לפצוח בקריירת אווירובטיקה.

קולמן החלה להופיע כטייסת פעלולים ונודעה בשם 'המלכה בס'. את טיסת הראווה הראשונה שלה ביצעה ב-3 בספטמבר 1922, במסגרת טקס הוקרה לחיילי גדוד חי"ר 369 (גדוד שהורכב בעיקר מחיילים אפרו-אמריקאים) (אנ') על שירותם במלחמת העולם הראשונה. הטקס נערך בשדה תעופה שבלונג איילנד בחסות אבוט. טקס זה ביסס את מעמדה של קולמן כאחת הטייסות הטובות בעולם. לאחר מספר שבועות הוזמנה לשיקגו לטיסת ראווה נוספת בה הציגה פעלולים הכוללים תמרונים נועזים (לופים, שמיניות וצלילות עמוקות אל עבר הקרקע) – כל זאת מול קהל נרגש, ובכך צברה מוניטין כטייסת מנוסה ורבת כישורים שלא נרתעת מפעלול מסובך. במשך חמש שנים היא הוזמנה לאירועים חשובים, כלי התקשורת ראיינו אותה באופן תדיר והיא זכתה להערצה מצד שחורים ולבנים כאחד. ב-22 בפברואר 1923 שברה רגל ושלוש צלעות כאשר המטוס שלה התרסק בלוס אנג'לס. למרות ההצלחה הרבה לה זכתה, טיסות הראווה (Air show) והערצת הקהל היוו רק חלק מחלומה והיא רצתה לפתוח בית ספר לתעופה לצעירים ולצעירות שחורים.

התקופה הגזענית בה קולמן פעלה השפיעה על ההזדמנויות שלה. בעוד טייסות לבנות כמו אמיליה ארהארט קיבלו קמפיינים פרסומיים ונהנו מחסויות, קולמן לא זכתה להצעות כאלו. בנוסף, טייסות לבנות היו מקורבות לקהילת התעופה והצליחו באמצעותם הקשרים הללו לזכות בעבודות ובהזדמנויות עסקיות שונות. לא פעם נאלצה קולמן לבטל את השתתפותה במופע רק משום שלא הצליחה לשאול או לשכור מטוס מבעליו.

בהמשך דרכה קיבלה קולמן הצעה לשחק בסרט באורך מלא שנקרא 'Shadow and Sunshine'. היא הסכימה להצעה בתקווה שהחשיפה הפומבית תעזור לה לקדם את הקריירה שלה ולפתוח בית ספר לתעופה, אולם לאחר שקראה את התסריט וגילתה כי באחת הסצנות היא אמורה להופיע בבגדים מרופטים, עם מקל הליכה ועם תיק על גבה – היא סירבה להשתתף בסרט. דוריס ריץ' כתבה כי לקולמן לא הייתה שום כוונה לגלם את התפקיד הסטריאוטיפי של האדם השחור כפי שהוא נראה לאדם הלבן.

מותה

ב-30 באפריל 1926, בהיותה בת 34, שהתה קולמן בג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית. היא רכשה מטוס Curtiss JN-4 בדאלאס. ויליאם וילס, המכונאי ואיש יחסי הציבור שלה, הטיס את המטוס מדאלאס לג'קסונוויל, אולם נאלץ בדרך לבצע שתי נחיתות חירום עקב תקלות במטוס. חבריה ובני משפחתה של קולמן חששו שהמטוס אינו בטיחותי והפצירו בקולמן להימנע מלטוס בו. חרף הפצרותיהם, יצאה קולמן לטיסת תרגול, בה ישב וילס מאחורי ההגה. מטרת הטיסה הייתה לבחון פעלול צניחה, שקולמן רצתה לבצע בטיסות ראווה. במהלך הטיסה לא הייתה חגורה קולמן בחגורת בטיחות, על מנת שתוכל לאתר מקום מתאים לצניחה. כ-10 דקות לאחר תחילת הטיסה, החל המטוס לצלול. קולמן הבלתי-חגורה נפלה מהמטוס מגובה של 610 מטר, ונהרגה מיד עם פגיעתה בקרקע. וילס איבד את השליטה במטוס, ונהרג גם הוא לכשהתרסק. אלפי בני אדם הגיעו לטקס האשכבה של קולמן, ועמדו בתור כדי לחלוף מול ארונה שבכנסייה.

עקב מותה בטרם עת, לא הגשימה קולמן את חלומה לפתוח בית ספר לתעופה, אולם הישגיה החלוציים היוו מקור השראה וגאווה לדורות של גברים ונשים אפרו-אמריקאים. ויליאם פוואל (William J. Powell) כתב עליה בשנת 1934: "בזכות בסי קולמן, התגברנו על חסמים גרועים יותר מחסמים גזעיים – התגברנו על החסמים בתוכנו, והעזנו לחלום".

ג'יימס בנינג (James Banning), הטייס האפרו-אמריקאי הראשון שקיבל רישיון טיס ממחלקת המסחר של ארצות הברית, ציין את קולמן כמקור השראה עבורו.

ידעתי שאין לנו טייסים, לא גברים ולא נשים, וידעתי שהגזע שלנו צריך ייצוג בתחום חשוב זה, ולכן חשבתי שזו חובתי לסכן את חיי, ללמוד תעופה ולעודד גברים ונשים מהגזע שלנו להטיס מטוסים.

— בסי קולמן, 1921[1]

אותות הוקרה וכבוד

שרבוט גוגל לציון יום הולדתה ה-125 של בסי קולמן - 26 בינואר 2017[2].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בסי קולמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Kim Creasman, Black Birds in the Sky: The Legacies of Bessie Coleman and Dr. Mae Jemison, The Journal of Negro History, 1997
  2. ^ 2.0 2.1 Bessie Coleman’s 125th Birthday, באתר שרבוטי גוגל
  3. ^ Doc McStuffins - Itty Bitty Bess - Disney Junior UK
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31366610בסי קולמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בסי_קולמן&oldid=2072230"