מיי ג'מיסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיי ג'מיסון
לידה 17 באוקטובר 1956 (גיל: 68)
אלבמה, ארצות הברית
מידע כללי
בשירות אסטרונאוטית בשירות נאס"א
לאום ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת השירות 1987–1993 (כ־6 שנים)
זמן שהייה בחלל 190 שעות, 30 דקות 23 שניות
משימות
STS-47

מיי קרול ג'מיסון (באנגלית: Mae Carol Jemison, נולדה ב-17 באוקטובר 1956) היא אסטרונאוטית, מהנדסת ורופאה אמריקאית. היא האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שטסה בחלל.

ביוגרפיה

נולדה בדיקייטר, אלבמה, בארצות הברית ב-17 באוקטובר 1956. אביה היה מפקח על התחזוקה של ארגון צדקה, ואמה הייתה מורה למתמטיקה ואנגלית בבית ספר יסודי בשיקגו.[1]

כאשר ג'מיסון הייתה בת שלוש עברה המשפחה לשיקגו שבאילינוי. בראיון עימה אמרה שבילדותה תמיד הניחה שהיא תעבוד בחלל כשתגדל.[2]

בילדותה, התעניינה במדע והוריה תמיד עודדו את סקרנותה.[3] בראיון נוסף היא הסבירה שבעוד שהיא גדלה וההתלהבה מחלל בזמן תקופת אפולו היא מאוד התעצבנה שאין נשים אסטרונאוטיות, ואנשים בסביבתה היו מנסים להסביר לה למה זה לא קורה באותה תקופה.[2] ג'מיסון הושפעה בצעירותה מדבריו ומעשיו של מרטין לותר קינג.

ג'מיסון סיימה את לימודי התיכון בשנת 1973 והתקבלה לאוניברסיטת סטנפורד בגיל 16. היא סיימה תואר ראשון בהנדסה כימית ב-1977, ובמקביל השלימה את הדרישות לתואר ראשון בלימודים אפרו-אמריקאים.[1] במהלך לימודיה הייתה מעורבת בפעילויות קהילת הסטודנטים האפרו אמריקאים.[3] ונחשפה לאפליה מגדרית והתייחסויות גזעניות.

במהלך לימודי הרפואה נסעה לקובה, לקניה ולתאילנד כדי לספק טיפול רפואי לאנשים החיים שם.[4] ב-1981 השלימה תואר ברפואה באוניברסיטת קורנל. היא עשתה התמחות במרכז הרפואי בלוס אנג'לס ובהמשך עבדה כרופאה כללית עד דצמבר 1982[4] במקביל ללימודים המשיכה לקחת שיעורי מחול, ומאוחר יותר בנתה סטודיו למחול בביתה, והפיקה מספר מופעים של ג'אז מודרני ומחול אפריקני.[1]

ג'מיסון הצטרפה לחיל השלום בין השנים 1983–1985. במסגרת ההתנדבות הוצבה בליבריה ובסיירה לאון. שם דאגה לטיפול הרפואי וניהול הצוות הרפואי. היא פיתחה נהלים וחוברות הדרכה המשמשות לאימון מתנדבים. במהלך עבודתה שם עבדה בשיתוף עם המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) במחקרים למציאת חיסונים לכלבת ולהפטיטיס B.[4][5]

לאחר חזרתה, המשיכה לעסוק ברפואה ולמדה לתואר שני בהנדסה כאשר נבחרה להפוך לאסטרונאוטית.[4]

שירות בנאס"א

לאחר טיסתה של סאלי רייד לחלל (האישה האמריקאית הראשונה בחלל) ב-1983, הגישה ג'מיסון בקשה להצטרף לנאס"א. הגיוסים לנאס"א הוקפאו לאחר התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר ב-1986, אולם היא הגישה בקשה חוזרת בשנת 1987, והתקבלה, אחת מ-15 שנבחרו מתוך כ-2,000 מועמדים.[6]

במסגרת האימונים וההכנות לפני שיגורה לחלל היא עסקה גם בפעילויות צוות התמיכה הקרקעי במרכז החלל קנדי בפלורידה, ובאימות ובדיקה של תוכנות המעבורת במעבדת האינטרגציה של המעבורת (Shuttle Avionics Integration Laboratory) במרכז החלל ג'ונסון.[4][7]

ג'מיסון טסה לחלל ב-12 בספטמבר 1992, בתור מומחית משימה על טיסת STS-47. הטיסה, שהתקיימה בין ה-12 ל–20 בספטמבר, הייתה הטיסה ה-50 של מעבורות החלל, כמו גם שיתוף פעולה בין סוכנות החלל היפנית ונאס"א.

על המעבורת היו 43 ניסויים. ג'מיסון הייתה מעורבת בשני ניסויים לחקר תאי העצם במיקרו כבידה. כמו כן בוצעו ניסויים לבחון את השפעת מיקרו כבידה ומחלת נסיעה על כל שבעת משתתפי הטיסה. את משמרותיה הייתה מתחילה בקריאה "ערוצי התקשורת פתוחים" ("Hailing frequencies open") כמחווה לסדרה "מסע בין כוכבים" - משפט אותו נהגה לאמר ניוטה אוהורה, שהייתה קצינת התקשורת בסדרה.[8]

ג'מיסון לקחה עימה לטיסה פוסטר של תיאטרון המחול אלווין איילי כדי לציין את אהבתה לריקוד. כמו כן היא הביאה עימה מספר קטן של חפצי אמנות ממדינות אפריקה המערבית כדי לסמל שהחלל שייך לכל העמים,[1] ולקחה לחלל תמונה של בסי קולמן, שהייתה הטייסת האפרו-אמריקאית הראשונה.

בסך הכול שהתה ג'מיסון בחלל במשך 190 שעות, 30 דקות ו-23 שניות.

בחודש מרץ 1993, הודיעה על פרישתה מנאס"א כדי לראות "איך ניתן לשלב בין טכנולוגיות מתקדמות ומדעי החברה".[9] מצד נאס"א, יש שהביעו צער על פרישתה גם מכיוון שג'מיסון מילאה נישה של ייצוג מיעוטים.

לאחר נאס"א

בין השנים 1995–2002 לימדה כפרופסור ללימודי הסביבה בדארטמות' קולג'.

כיום משמשת כפרופסור באוניברסיטת קורנל.

ב-1993 ייסדה את קבוצת ג'מיסון אשר חוקרת ומפתחת מוצרי מדע וטכנולוגיה לשימוש יום יומי. כמו כן ייסדה את קרן דורות'י ג'מיסון למצוינות על שם אמה.[9] אחד הפרויקטים שהקרן תומכת בהם הוא מחנה קיץ בינלאומי למדע לגילאי 12–16, הנקרא TEWS (ראשי תיבות של The Earth We Share) לעודד חינוך למדע ומעורבות חברתית.[10]

בשנת 1999 ייסדה ג'מיסון את חברת "ביוסנשין" (BioSentient Corp), הפועלת לפתח מכשיר נייד אשר יוכל לנתר פעילויות לא רצוניות של מערכת העצבים. לחברה אישור לפתח מסחרית טכנולוגיה של נאס"א בשם אימון משוב אוטוגני (Autogenic Feedback Training Exercise או AFTE), אשר משמש בטיפול אוטוגני וביופידבק כדי לאפשר לחולים לשלוט ולפקח על מצבם. זאת כחלק מטיפול אפשרי בהפרעות של חרדה ומתח. ביוסנשיין בוחנת אפשרויות טיפול נגד חרדה, בחילות, כאב כרוני והפרעות חרדה.[11]

ב-2006 ייסדה את "Reality Leads Fantasy" כדי לשמר ולתעד מורשת נשים שאינן לבנות (Women of color) בתחומי האווירונאוטיקה והחלל, במציאות ובתרבות.[12]

בשנת 2012 זכתה קרן ג'מיסון ב-500,000 דולר במסגרת מכרז חללית ה-100 שנים (Year starship 100) של DARPA. דרישות המכרז, הן הצורך להעריך מה התשתית הטכנולוגית והארגונית, ומפת הדרכים הנדרשת, כדי להגיע לפרויקט לחללית המסוגלת לבצע מסע בין כוכבי. לאחר המכרז הראשון, הוקם גוף הנקרא "חללית ה-100 שנים" אשר, נכון ל-2016, נוהל על ידי ג'מיסון.[13]

הופעות בטלוויזיה

ג'מיסון הופיעה מספר פעמים בטלוויזיה. ב-1993 הופיעה בפרק של "מסע בין כוכבים: הדור הבא" בפרק "הזדמנות שנייה". היא האסטרונאוטית האמיתית הראשונה שהופיעה ב"מסע בין כוכבים".[8] לימים הופיעה גם בסרטים התיעודיים "מסע בין כוכבים - 30 שנה" (1996) ו"איך ויליאם שטנר שינה את העולם" (2005).

כמו כן הופיעה כמנחה ויועצת טכנית של סדרת "עולם של פלא" בערוץ דיסקברי.[14]

ג'מיסון מרבה להופיע בציבור כדי לעודד אנשים צעירים להתקדם בתחומי המדע והטכנולוגיה.

פרסים והוקרה

על שמה נקראו מספר מוסדות ובתי ספר ברחבי ארצות הברית, ולה תשעה תוארי ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות.

בשנת 2017, הונצחה דמותה על ידי חברת לגו בסרט "נשות נאס"א", יחד עם סאלי רייד, מרגרט המילטון, קתרין ג'ונסון וננסי גרייס רומן.[15]

מספריה

  • "למצוא לאן הרוח נושבת: רגעים מחיי" (2001) באנגלית: Find where the wind goes. הוצאת Scholastic. זיהוי מסת"ב  978-0-439-13196-4[16]
  • "S.E.E.ing the Future: Science, Engineering and Education. Commentary from the Scientific Grassroots. A White Paper on the Issues and Need for Public Funding of Basic Science and Engineering Research." משנת 2001 - דוח סדנה שנערכה במכללת דארטמות'.[17]
  • סדרת ספרי True Books: Dr. Mae Jemison and 100 Year Starship, משנת 2013, נכתב במשותף עם דנה מיצ'ן ראו.[16] הוצאת Scholastic:
  • במסגרת האנתולוגיה אחוות נשים לנצח: אנתולוגיית נשים לכבוד המילניום החדש, שנערכה על ידי רובין מורגן, היא כתבה את הפרק "Outer Space: The Worldly Frontier" בשנת 2003.[18]

ראו גם

  • בסי קולמן - האישה האפרו-אמריקאית הראשונה והאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיי ג'מיסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Woman in the News; A Determined Breaker of Boundaries - Mae Carol Jemison ניו יורק טיימס, וורן לירי, מתאריך 13 בספטמבר 1992
  2. ^ 2.0 2.1 ראיון עם מיי ג'מיסון באתר makers.com
  3. ^ 3.0 3.1 "Mae C. Jemison", Bio.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 ביוגרפיה של מיי ג'מיסון באתר נאס"א
  5. ^ כתבות על ג'מיסון באתר חיל השלום
  6. ^ "Mae C. Jemison", Bio.
  7. ^ "The Dorothy F. Jemison Foundation".
  8. ^ 8.0 8.1 אודות מיי ג'מיסון באתר המעריצים memory alpha
  9. ^ 9.0 9.1 Stanford alumna and astronaut Mae Jemison talks about the universe רובין וונדר עיתון סטנפורד, דצמבר 2014
  10. ^ אתר קרן ג'מיסון, אודות TEWS
  11. ^ "NASA Contributes to Improving Health" מגזין innovation של נאס"א, גיליון 11.2 קיץ 2003
  12. ^ אתר Reality Leads Fantasy
  13. ^ אתר 100 year starship
  14. ^ אודות מיי ג'מיסון באתר קרן דורות'י ג'מיסון
  15. ^ A new LEGO set honors the women of NASA—and it looks pretty awesome, אריק ברגר, אתר arstechnica, מתאריך 18 באוקטובר 2017
  16. ^ 16.0 16.1 ספרים שנכתבו על ידי מיי ג'מיסון, באתר אמזון
  17. ^ זמין באתר משרד החינוך האמריקאי - מוסד Eric, institute of educational sciences
  18. ^ Sisterhood is forever : the women's anthology for a new millennium תוכן עניינים מלא באתר ספריית אוניברסיטת אילנוי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מיי ג'מיסון29485871

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מיי_ג%27מיסון&oldid=2772058"