בסאראב הזקן לאיוטה
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים, תרגמת, שימוש בתרגום גוגל אוטומטי.
| ||
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים, תרגמת, שימוש בתרגום גוגל אוטומטי. |
בסאראב הזקן לאיוטה, בציור קיר במנזר הורז | |||||||
לידה | טרנסילבניה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
דצמבר 1480 טרנסילבניה | ||||||
מדינה | ולאכיה | ||||||
שושלת בית דנשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
בסאראב הזקן לאיוטה, המכונה לפעמים על ידי היסטוריונים רומנים בסאראב השלישי (ברומנית: Basarab cel Batrân Laiotă, או Basarab al Treilea, ? - דצמבר 1480 בטרנסילבניה) היה חמש פעמים שליט ולאכיה במחצית השנייה של המאה ה-15: בין נובמבר לדצמבר 1473, באביב 1474,[1] בין ספטמבר לאוקטובר 1474,[2] בין ינואר 1475 לנובמבר 1476, ובין דצמבר 1476 לנובמבר 1477. היה נציג הענף "דנשט" (Dăneşti, כלומר צאצאי דן) של שושלת בסאראב. אחרי שהגיע שלוש פעמים לשלטון בעזרת שטפן הגדול, שליט מולדובה, בהמשך הפך לכלי שרת של האימפריה העות'מאנית.[3] הודח סופית על ידי בסאראב הצעיר צפלוש שניצח אותו בקרב ב"שדה הלחם" ב-1479. מת בגלות טרנסילבניה.
רקע משפחתי
בסאראב לאיוטה היה בן של דן השני, שליט ולאכיה, כפי שהעיד בעצמו במכתב שכתב ל"בורגראף", ראש העיר בראשוב ב-11 ביולי 1475.[4]
הכינוי
לכינוי "לאיוטה" יש אולי משמעות של "שחור". קיימת ברומנית המילה "לאי" Lai שמובנה "שחור", ביחס לצבע הצמר של אריגי הצמר.[5]
מלוכתו הראשונה - סוף 1473
שמו צוין לראשונה בשנת 1472 כשנמצא במולדובה, בחצרו של שטפאן הגדול כטוען לכתר וולאכיה, בזמן ההכנות למתקפה נגד שליט ולאכיה הפרו-עות'מאני ראדו היפה. המערכה בוולאכיה שניזומה על ידי שטפאן הגדול התחילה ב-8 בנובמבר 1473 על ידי חציית הנחל מילקוב שהיווה את הגבול בין מולדובה ובין ולאכיה. במסע הצבאי השתתפו הצבא המולדבי של שטפאן הגדול ולצדו כוח שכירי חרב שגויסו על ידי לאיוטה. ראדו היפה יצא לקראת הפולשים על יד הנחל וודנאו, יובל של פרחובה, ככל הנראה בקרבת היישוב גֶרגיצָה ב, שם התנהל בין 18 ל-20 בנובמבר 1473 הקרב הידוע כ"הקרב קורסול אפיי", (הקרב שעל זרם המים). השליט הוולאכי הובס ונמלט לבוקרשט. אחרי מצור סוער, כשראה כי אין לו שום תמיכה מבחוץ, ברח ראדו היפה מן העיר בליל 23 בנובמבר אל המצודת ג'ורג'ו, ראיה טורקית שעל גדת הדנובה. כעבור ימים ספורים, ב-28 בנובמבר חזר משם עם צבא של 13,000 טורקים ו-6,000 ולאכים, אך נחל תבוסה נוספת מידי שטפאן הגדול ובן בריתו, בסאראב לאיוטה, שהוכתר בינתיים לשליט ולאכיה ב-24 בנובמבר 1473. מלוכתו הייתה קצרה מאוד מפני שבסוף דצמבר, ב-23 לחודש, חצה ראדו היפה את הדנובה צפונה, בראש כוח צבאי עו'תמני של כ-30,000 לוחמים. ללא עזרתו של שטפאן הגדול, נאלץ בסאראב לאיוטה לברוח למולדובה, כשהצבא הטורקי רדף אחריו עד ברלאד. שם שטפאן הצליח לחסום ולהביס את בכוח הטורקי.[6]
מלוכתו השנייה והשלישית
חזרתו של ראדו היפה לשלטון בוולאכיה לא מצא חן בעיני שטפאן הגדול, שחידש במרץ 1474 את המאמצים להחזיר את לאיוטה לכס המלכות. מסע צבאי ראשון שבזמנו הצבא המולדבי זרע הרס רב על ידי הצתות לאורך כל דרכו,[7] לא הניב את הפירות הצפויים. לאיוטה הועלה לשלטון לימים קצרים בלבד ושוב הוברח. על כן התארגן מסע שני של המולדבים בוולאכיה באוגוסט 1474. כעבור חודש בסראב לאיוטה ראה שוב את עצמו על כס ולאכיה. מעמדו לא היה בטוח ולכן פנה לעזרה לוויבוד של טרנסילבניה, אישטוואן באטורי אצ'די.[8] משום כך הפסיק שטפאן הגדול לתמוך בו וביקש להחליפו באחיינו, בסאראב הצעיר, שיוודע גם בכינוי "צפלוש". הצבא הטרנסילבני אכן הגיע לוולאכיה, אך לא כדי לתמוך בלאיוטה, אלא כדי להמליך את בסאראב הצעיר. ב-5 באוקטובר 1474 התנהל קרב בין השניים, שהסתיים בניצחון של לאיוטה בסאראב. בו זמנית צבאו של שטפאן הגדול הטיל מצור על מבצר טליאז'ן שהיה עדיין בידי חסידיו של ראדו היפה. כעבור כמה ימים, ב-1 באוקטובר 1474 חיל המצב המורכב מבויארים נחל אבדות קשות והמבצר הועלה באש על ידי המולדבים. אולם בקרב נוסף במהלך חודש אוקטובר הובס לאיוטה על ידי הצבא הטרנסילבני. בסאראב הצעיר "צפלוש" לא הצליח לנצל את ההזדמנות מפני שראדו היפה (!) חזר לוולאכיה ב-20 באוקטובר בראש צבא עות'מאני חזק וגרש אותו ואת יריבו, בסראב לאיוטה גם יחד.[9][10] הצבא הטורקי עשה בינתיים הכנות לפלישה גדולה למולדובה. בסופו של דבר המסע העות'מאני במולדובה הסתיים בניצחון המפורסם של שטפאן הגדול על הטורקים בקרב וסלוי או פודול אינאלט. ("בגשר הגבוה") ב-10 בינואר 1475. לדברי ג'ורסקו (1976)[11] כבר בקרב זה השתתף לאיוטה נגד שטפאן, לצד הטורקים. אולם בספרו "ההיסטוריה של בוקרשט" במהדורתו החדשה, תיקן ג'ורסקו באומרו שראדו היפה היה בשלטון עד שנת 1475, עד אחרי הקרב וסלוי.[12]
מלוכתו הרביעית 1476-1475
לפי ספרים אחדים, בעקבות ניצחונו של שטפאן על הטורקים הוחזר בסאראב לאיוטה בהתחלת 1475 לכס המלכות של ולאכיה. היו שסיפרו[דרוש מקור] שבראש לוחמיו הצליח בעצמו לחסל כוח טורקי של 8000 חיילים שנסוגו ממולדובה ובידו ערף את ראשו של הפאשה שפיקד אותו, וכי זה היה מאבקו האחרון של בסאראב לאיוטה נגד הטורקים, מפני שמיד עם הכתרתו לשליט ולאכיה, הוא פנה ישירות לסולטאן עם בקשה לשלום, כפי שהעיד באיגרת ששלח לתושבי בראשוב. אולם תאריך האיגרת, 26 ביוני 1474, מצביע על שינוי פרו-עות'מאני במדיניותו עוד באמצע שנת 1474, מה שמעורר תהיות לגבי תמיכתו של שטפאן בו בתחילת שנת 1475.
המצב הפוליטי הסתבך אחרי שבתחילת שנת 1476 שטפאן הגדול, שכעס על מדיניותו הפרו-עות'מאנית של בסאראב לאיוטה, התחיל להשתדל אצל מלך הונגריה מתיאש קורבינוס, לטובת שחרורו מן הכלא של ולאד צפש, שהוחזק במאסר בטרנסילבניה, ולשם החזרתו לכס המלכות בוולאכיה. אבל באותה תקופה חלה הטבה ביחסים של לאיוטה ובין המלך ההונגרי, על רקע הסכם השלום שין הונגריה ובין פולין בשנת 1474. בעוד עקב מקרוב אחרי התנהגותו של לאיוטה, המלך מתיאש לא הדיח אותו בינתיים, אך שחרר את ולאד המשפד מן הכלא. באיגרת אל העיר בראשוב ב-10 בינואר 1476 דרש המלך מנכבדיה לעזור לשליט לשעבר, אבל בו זמנית לשמור על יחסים טובים גם עם השליט בתפקיד, בסאראב לאיוטה.
ההחלטה לאפשר לוולאד צפש החזקת חיל מצב משלו בדרום טרנסילבניה הכעיסה את לאיוטה, שכתב להנהגת הסקסונים בסיביו (22 בפברואר 1476) שלא יוכל להיות ידידם אם הם תומכים באויבו. מחאה דומה שלח לאיוטה גם למנהיגי בראשוב כשהוא טוען שהוא מגן עליהם מפני פלישות טורקיות. אחת התלונות העיקריות שלו הייתה לגבי הענקת מקלט בבראשוב לסקלרים שנהגו להסתנן ולצאת לפשיטות לוולאכיה משטח מולדובה. הוא פנה גם לשליט טרנסילבניה עם בקשה שיעניש את אותם הסקלרים.
נכבדי בראשוב, בתמיכתם של שטפאן הגדול ושל המלך מתיאש, סירבו להיענות לבקשותיו של לאיוטה. בקיץ 1476 השליט הוולאכי, שהשתכנע כי קיימת קנוניה נגדו בין הסקסונים הטרנסילבנים ובין שטפאן הגדול, עבר ללא סייג למחנה העות'מאני, כפי שהצביעו נכבדי סיביו בדו"ח מ-25 ביוני. משערים כי הידוק הקשרים בין לאיוטה בסאראב ובין הסולטאן מהמט השני היה חלק מההכנות למתקפת הענק של הסולטאן בקיץ 1476 נגד מולדובה, שנועדה לספח נסיכות זו לאימפריה העו'תמנית. לאיוטה הצטרף למסע הצבאי של הסולטאן במולדובה עם 12,000 לוחמים.[13][14] מהמט השני נחל ב-26 ביולי ניצחון על שטפאן הגדול בקרב ואליה אלבה או פראול אלב ("העמק הלבן" או "הנחל הלבן"), שייוודע בעתיד כ"קרב רזבויין" Războieni, אבל למרות חודשיים של שוד והרס ברחבי מולדובה, לא הצליח הסולטאן לכבוש אף אחד מהמבצרים החשובים המולדביים, כולל סוצ'אבה, שבה התבצר שטפאן הגדול. הטורקים סבלו מחוסר מזון ומגפת דבר ונפוצו שמועות כי ההונגרים השכנים עושים הכנות למלחמה. בנסיבות אלה הורה הסולטאן על נסיגה מהירה, בלי להשיג את היעדים שקבע לעצמו.[15]
הסיום הפתאומי של המסע של מהמט השני במולדובה בקיץ 1476 והישארותו בשלטון של שטפאן הגדול בישרה רעות ללאיוטה בסאראב. בסוף יולי 1476 נפגשו במדיאש ולאד צפש, בסאראב הצעיר צפלוש ושליט טרנסילבניה, אישטוואן באטורי אצ'די, כדי לתכנן מתקפה על ולאכיה במטרת הדחתו של לאיוטה. המתקפה המשולבת של צבא מולדובה (שטפאן הגדול בראש 15,000 חיילים) יחד עם כוחותיו של אישטוואן בטאורי אצ'די ולאד צפש, התחילה בהתחלת נובמבר. בראש צבא של 18,000 חיילים, לאיוטה ניסה להתנגד על יד טרגובישטה, אבל הובס על ידי הצבא ההונגרי בקרב עקוב מדם. עם שארית כוחותיו נמלט לאיוטה למצודת בוקרשט. ב-8 בנובמבר 1476 הכריז ולאד צפש בשמחה בעיר הבירה טרגובישטה (במכתב אל נכבדי בראשוב): "הדחנו את אויבנו לאיוטה". גם אישטוואן באטורי הודיע תוך כדי המצור על בוקרשט (ב-11 בנובמבר) כי ולאכיה נכבשה כמעט כולה ושכבר הוכתר השליט החדש (ולאד המשפד). ואכן ב-16 בנובמבר 1476 נפלה בוקרשט אחרי מצור של 15 יום.[16]
סופו של ולאד צפש. מלוכתו החמישית של בסאראב הזקן 1476-1477
בסאראב לאיוטה נמלט אל השטחים העות'מאנים מעבר לדנובה תוך ציפייה לזמנים מיטיבים יותר, מבחינתו, כפי שהתבטא מלך הונגריה במכתב אל דוכס סקסוניה. אותם הזמנים אכן הגיעו מיד אחרי נסיגת הצבאות שתמכו בוולאד צפש. בדצמבר 1476 התקדם לאיוטה בראש יחידה עות'מאנית אל עבר בוקרשט. בינתיים, אי-שם, בין ג'ורג'ו ובין בוקרשט הפתיע את ולאד צפש מלווה ביחידה צבאית קטנה או. ולאד צפש נהרג יחד עם רוב החיילים המולדבים של משמרו האישי. מתוך 200 אנשים ניצלו עשרה.[17] גם לאיוטה לא החזיק זמן רב מדי על כס המלכות, מפני שבנובמבר 1477 פלש שטפאן הגדול פעם נוספת לוולאכיה והביס אותו בקרב. כתר המלכות נמסר לבסאראב הצעיר צפלוש. לאיוטה נמלט לטרנסילבניה. ב-28 בינואר 1478 ביקש שליט טרנסילבניה לנכבדי בראשוב לקבל את פמלייתו של השליט הוולאכי המודח. ב-13 באוקטובר 1479 מוצאים אותו לצידם של אישטוואן באטורי, פאל קיניז'י ווק ברנקוביץ' בקרב "שדה הלחם" בדרום טרנסילבניה, נגד הטורקים ובני בריתם החדש, השליט בסאראב הצעיר צפלוש. הקרב הסתיים בתבוסתם של הטורקים ושל צפלוש. בחורף 1480 ניסה שוב את מזלו וארגן לאיוטה פשיטה לוולאכיה. הצליח לחטוף את בני משפחתו של השליט צפלוש ואת אוצרו אך לא צלח להדיח את השליט עצמו. נפטר באותה שנה במקום גלותו בטרנסילבניה. מקום קבורתו אינו ידוע.
מורשתו
בסאראב הזקן לאיוטה היה השליט הוולאכי האחרון שהטביע מטבעות עצמיים. הדוקטים של לאיוטה בסאראב, בדומה לאלו של ראדו היפה, הפכו בימינו לנדירים ביותר בשוק הנומיסמטי. מימי מלוכתו נשאר אחד התיעודים הראשונים על העיר קראיובה (1475).[18]
נשותיו וצאצאיו
בסאראב לאיוטה היה נשוי ואב לפחות לבת אחת.
- אשתו השנייה הייתה בת של הבויאר "סינאנדין" ושמה אינו ידוע.[19]
לקריאה נוספת
- A.D. Xenopol, Istoria românilor din Dacia Traiană, vol.II, Bucureşti, 1986;
- Constantin Rezachevici, Unde a fost mormântul lui Vlad Tepeş? în "Magazin Istoric", nr.3, 2002.
- J. Demel: Historia Rumunii. Wrocław – Warszawa – Kraków: Zakład Narodowy im. Ossolińskich – Wydawnictwo, 1970, ss. 131–133.
- J. Rajman: Encyklopedia średniowiecza. Kraków: Wydawnictwo Zielona Sowa, 2006, s. 98. מסת"ב 83-7435-263-9.
קישורים חיצוניים
- Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti (1976).
(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - תולדות הרומנים, כרך ב', 1352 - 1606) (ברומנית)
- אנציקלופדיה של רומניה ברשת (ברומנית)
- , Marcel D. Popa, Horia C.Matei - Mică Enciclopedie de Istorie Universală, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti, 1983 (ברומנית)
(מרצ'ל ד. פופה, והוריה מאטיי - אנציקלופדיה קטנה להיסטוריה עולמית, בוקרשט 1983)
- Alexandru Simon - Crusading between the Adriatic and the Black Sea:Hungary, Venice and the Ottoman Empire after the fall of Negroponte, Radovi - Zavod za hrvatsku povijest, vol.42, Zagreb 2002
(אלכסנדרו סימון - מבעי צלב בין הים האדריאטי ובין הים השחור:הונגריה, ונציה והאימפריה העות'מאנית אחרי נפילת נגרופומטה, ב"מאמרים" המכון להיסטוריה קרואטית, כרך 42, 2002
הערות שוליים
- ^ ראו: ק.ג'ורסקו ע' 196 וגם מ. פופה, ה. מאטיי ע' 314. מלוכה שנייה זו ממוקמת בספרים אחרים בתקופה - לפני 10 באוגוסט 1474 ועד אחרי 4 בספטמבר ב"אנציקלופדיה של רומניה".
- ^ מ. פופה, ה. מאטיי - לפני 4 בספטמבר - ועד אוקטובר 1474; לעומת זאת - ב"אנציקלופדיה של רומניה": בין 1 - 4 או 5 באוקטובר ועד 20 באוקטובר 1474.
- ^ הכרוניקה של הסטולניק קונסטנטין קנטקוזינו - ויקיטקסט
- ^ יש טוענים שהיה בנו של דנצ'ו ונכד של דן השני - ראו הערך ב"אנציקלופדיה של רומניה".
- ^ Iorgu Iordan - Dicţionarul numelor de familie româneşti ,Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1983 יורגו יורדאן - מילון שמות המשפחה הרומניים, בוקרשט 1983 ע' 272
- ^ ק.ג'ורסקו ע' 160, ע' 196
- ^ אל. סימון ע' 204
- ^ בעוד בספרים אחדים (ראו למשל מ. פופה, ה. מאטיי, גם כן אל. סימון ע' 211) מציינים שראדו היפה מלך עדיין עד תחילת שנת 1475, בספרם של ק.ג'ורסקו, ד. ג'ורסקו מציינים שהוא לא הצליח לתפוס שוב את כס המלכות בוולאכיה ומת בטרנסילבניה בשנת 1474.
ג'ורסקו מציינים כי לאיוטה כבר ביוני 1474 בגד בשטפאן הגדול והתקרב לסולטאן. לדבריהם ב-10 באוגוסט 1474 הוא כתב לנכבדי בראשוב באלו המילים:
"הלכתי לטורקים, לקיסר הגדול, ועשיתי שלום, וטוב השתדלתי לטובתכם. שתשמחו איפוא גם אתם..."
- ^ ג'ורסקו מציין כי זה היה שטפאן הגדול שניצח את לאיוטה ב-20 באוקטובר 1474 ושהכוח העות'מאני בראשותו של סולימאן האדים בא לעזרתו של לאיוטה ולא של ראדו היפה.
- ^ ג'ורסקו ע' 160
- ^ ק.ג'ורס'ו ע' 196
- ^ ק. ג'ורסקו - 2001 ע' 118
- ^ א.דצ'יי - ע' 122
- ^ ק.ג'ורסקו - ע' 166
- ^ שם
- ^ ק. ג'ורסקו ע' 197
- ^ ק. ג'ורסקו ע' 167
- ^ אתר של הספרייה העירונית "אמאן" על ההיסטוריה של קראיובה
- ^ ג'ורסקו ע' 197
הקודם: ראדו היפה |
שליט ולאכיה התחלפו שלוש פעמים בשנים 1473 - 1474 |
הבא: ראדו היפה |
הקודם: ראדו היפה |
שליט ולאכיה 1475 - 1476 |
הבא: ולאד השלישי (המשפד) |
הקודם: ולאד השלישי (המשפד) |
שליט ולאכיה 1476 - 1477 |
הבא: בסאראב הצעיר צפלוש |
28590497בסאראב הזקן לאיוטה