בנק ולירו
בנק ולירו ושות' נוסד בשנת 1848 על ידי יעקב ולירו, חיים אמזלג ואיש העסקים הארמני, יעקב פאסקאל, והיה הבנק הראשון בארץ ישראל. על פי נחום דוד פריימן ב"ספר הזיכרון הירושלמי" (1913) הון היסוד של הבנק עמד על 3,000,000 פרנקים שהיו שווי ערך ל- 120,000 ליש"ט.
היסטוריה
הסניף הראשי של הבנק היה בתוך העיר העתיקה סמוך לשער יפו, בדירה בת 2 חדרים. עם התרחבות פעילות הבנק נפתחו שני סניפים נוספים, האחד בעיר יפו שנוהל על ידי בנו הבכור של יעקב, משה יוסף (1837–1879), והשני בעיר הראשית של האזור, דמשק.
חיים אהרן, בנו הצעיר של יעקב ולירו, החל לעבוד בבנק שניהל אביו בגיל 15. בשנת 1875 התמנה למנהל סניף הבנק בירושלים, ובשנת 1880, לאחר מות אחיו יוסף, התמנה למנהל הכללי של הבנק.
בתחילת פעילותו עסק הבנק במתן שירותים פיננסיים לאוכלוסייה המקומית, כגון פיקדונות, הלוואות והעברת כספים. עם הרחבת פעילותו, החל לעסוק גם במתן שירותים פיננסיים לממשלה העות'מאנית, לקונסוליות הזרות, ולמוסדות המסונפים לכנסיות ולאגודות צדקה.
לבנק היה מעמד חשוב בהתפתחות החברה היהודית בארץ ישראל. דרך הבנק הועברו מאירופה כספים לארגונים, למוסדות ולתושבים יהודיים. בין השאר הועברו באמצעות הבנק חלק מכספי החלוקה שהגיעו לירושלים מאירופה. החלוקה הייתה גורם משמעותי בכלכלת העיר. מקבליה נחלקו לשני סוגים: מקבלי "החלוקה הקטנה", שקיבלו מזומנים, ומקבלי "החלוקה הגדולה" שהיו מקבלים שטרות לפירעון במועד עתידי ולווים כנגדם מזומנים מהבנק.
במחצית השנייה של המאה ה-19 וכחלק מתהליך הרחבת פעילותו, החל הבנק לעסוק בהעברת כספים ובאספקת שירותים בנקאיים לצליינים הרוסים הרבים שהגיעו לירושלים בעקבות רכישת הקרקעות של השטח העתיד להיקרא מגרש הרוסים. בנוסף לכך עסק הבנק גם במימון הבנייה של מתחם מוקף חומה ובו כנסייה, בית חולים, אכסניות לעולי רגל ובית מגורים לקונסול הרוסי.
השותף המיסד, הארמני פאסקאל, שימש בין היתר גם כמתורגמן של הקונסוליה האוסטרית בירושלים. באמצעות קשריו השפיע על הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף לפעול בניהול ענייניו הכספיים הנרחבים בארץ באמצעות בנק ולירו. הקיסרות האוסטרו-הונגרית הייתה בעלת אינטרסים רבים בארץ, והקימה בירושלים בית דואר ששירת את התושבים וכן את מבנה האכסניה האוסטרית שהוקמה כמוסד דתי אך נמצאה בחסות הקונסוליה האוסטרית בעיר.
בנק ולירו סיפק שירותים שונים לעסקיו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בווינה, בלונדון ובפריז. משהחל הברון להשקיע כספים בארץ ישראל הוא נעזר בשירותי הבנק לצורך העברת הכספים והפקדתם. כך למשל, בשנת 1854 הקימה משפחת רוטשילד את בית החולים היהודי הראשון בירושלים, בית החולים מאיר רוטשילד. הכספים שהועברו לצורכי מימון הבנייה הועברו באמצעות בנק ולירו. בשנת 1883 הודיע הברון למנהל מקוה ישראל על פתיחת חשבון אשראי של עשרת אלפים פרנק בבנק ולירו בירושלים לסיוע להתיישבות העברית.
במהלך שנות פעילות הבנק התפתח עיסוקו בתחום הנדל"ן, הבנק רכש בעלות על קרקעות בעיקר בדרך של רישום משכנתאות כנגד הענקת הלוואות וממימושן.
לאחר שנים של פעילות פיננסית ענפה כאחד הבנקים היחידים בארץ ישראל, נסגר הבנק סופית בשנת 1915, כפועל יוצא מתוצאות מלחמת העולם הראשונה, תהליכי המודרניזציה והחילון, ופנייתו של הדור הצעיר במשפחה למקצועות אחרים.
קישורים חיצוניים
