בנו רוסו
 | |
| בנו רוסו (1947) | |
| לידה |
20 בינואר 1920 ביטולה,  ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 2006 (בגיל 86) סקופיה,  מקדוניה |
| כינוי | קיקי |
| השתייכות | הצבא העממי היוגוסלבי |
| תקופת הפעילות | 1941–1970 (כ־29 שנים) |
| דרגה | גנרל-מאיור |
| תפקידים בשירות | |
| קומיסר של קורפוס בצבא הפרטיזנים של טיטו | |
בנו איסָאק רוּסוֹ (בסרבו-קרואטית: Beno Isak Ruso, במקדונית: Бeно Исак Русо; 20 בינואר 1920, ביטולה, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים – 18 ביוני 2006, סקופיה, מקדוניה) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה וגנרל-מאיור בצבא העממי היוגוסלבי.
קורות חייו
בנו רוסו נולד בשנת 1920 במשפחה יהודית בעיר ביטולה שבממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (כיום במקדוניה). סב המשפחה נמלט משטחי האימפריה הרוסית ככל הנראה לאחר פרעות הסופות בנגב והגיע דרך חצי האי קרים לשטחים העות'מאניים בבלקן. אביו של בנו רוסו, יצחק נולד במונסטיר ב-1887. הם זכו לכינוי לוֹס רוּסוֹס (מלאדינו: הרוסים) וכך התקבע שם משפחתם.
בנו רוסו התחנך בעירו, הצטרף לקן תנועת הנוער השומר הצעיר[1] ובהמשך התגייס לצבא ממלכת יוגוסלביה (אנ'). באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. רוסו נפל בשבי הגרמנים, אך הצליח להימלט ממחנה המעצר שבו הוחזק. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה.
לאחר סיפוח מקדוניה לממלכת בולגריה החל רוסו לאגור כלי נשק ותחמושת בביתו לקראת התקוממות חמושה נגד השלטון הבולגרי.[2] הוא ארגן קבוצת לוחמים חמושים יהודים ולא-יהודים, והם מצאו מסתור בבתי בני הקהילה היהודית בביטולה.[3] ב-1942 הצטרפו רוסו ואנשיו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. הוא שירת במספר יחידות פרטיזנים. בהמשך מונה לקומיסר של גדוד והתקדם עד לתפקיד קומיסר של קורפוס פרטיזנים. לאחר המלחמה שירת בשורת תפקידים, וב-1960 הועלה לדרגת גנרל-מאיור. ב-1970 פרש משירותו הצבאי. כשנפטר מנהיג יוגוסלביה יוסיף ברוז טיטו ב-1980, היה רוסו אחד מנושאי ארונו במהלך הלווייתו.
משפחתו
רוסו היה נשוי לרוזה קָמחי, אחייניתו של רפאל קמחי. רוזה קמחי כיהנה כשרת המסחר והתעשייה של מקדוניה תחת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. אחיו הבכור של בנו רוסו, דוד דָריוֹ רוסו (1913 - 1985) שירת כטייס בצבא ממלכת יוגוסלביה ונפל בשבי הגרמנים. ב-1951 עלה לישראל והשתקע בכפר סירקין. אימו וידה ואחיו הצעיר אלברט בֶּרְטוֹ רוסו הוגלו למחנה לעבודות כפייה בבולגריה. בעת שהייתו במחנה העבודה הבריח ברטו נשק לכוחות הפרטיזנים. לאחר המלחמה שירת כקצין בצבא יוגוסלביה, השתחרר בדרגת קולונל ובהמשך השתקע בקרואטיה.
קישורים חיצוניים
- בנו רוסו - אוטוביוגרפיה, באתר centropa.org (באנגלית)
- סיפורם של בנו רוסו ורוזה קמחי, באתר centropa.org (באנגלית)
- ריאיון עם בנו רוסו, באתר collections.ushmm (במקדונית)
הערות שוליים
- ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, ירושלים: הספרייה הציונית, 2005, עמ' 117.
- ^ "הקהילה היהודית בביטולה", בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות: יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 54.
- ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, עמ' 105.
25770166בנו רוסו