בלה מריה

בלה מריה (במקור עד 1945 מילר, בהונגרת: Mária Béla; בודפשט, ארז'בטווארוש, 15 בפברואר 1903 – בודפשט, 10 באוגוסט 1975) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, נוירולוג ופסיכיאטר מפורסם, כמו כן גם משורר מחונן ומתרגם ספרותי. במשך 15 שנה עד לפרישתו ניהל את המכון הלאומי לנוירולוגיה ופסיכיאטריה כרופא ראשי.

קורות חייו

בלה מילר נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ מילר (1869–1942) מומחה לדפוס ושל אנטוניה איילר. את לימודיו התיכוניים השלים באויפשט ובשנת 1922 עבר את בחינת הבגרות. בתחילת שנות העשרים הוא השתלב בחיי הספרות של השמאל, השתייך לחוג העבודה של לאיוש קשאק. בשל החוק המפלה יהודים הראשון שנחקק בממלכת הונגריה בשנת 1920 הנומרוס קלאוזוס, הוא לא התקבל לאוניברסיטה הונגרית, אז הוא המשיך את לימודי באוניברסיטה בחו"ל. מ-1924 עבד באיטליה כעובד משלוחים, ולאחר מכן הפך לסטודנט לרפואה באוניברסיטת נאפולי. הוא הוסמך כדוקטור לרפואה ב-1930. בית החולים הפסיכיאטרי של פרופסור מרקו לוי ביאנקיני (איט') פעל ב-Nocera Inferiore (מחוז סאלרנו), לא הרחק מנאפולי, שם הוא עבד כמתמחה. הוא התמחה בפסיכיאטריה חמש עשרה שנה, שם גם ניהל תא קומוניסטי בלתי חוקי. ב-1939 גירשה אותו הממשלה הפשיסטית מאיטליה. הוא חזר להונגריה, שם, עם זאת, התעודה שלו לא אושרה בשל החוקים ה (אנטי)יהודיים, אז הוא לא קיבל עבודה כרופא ובסופו של דבר עבד כאקסטרני ללא שכר בבית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (כיום שמו המרכז הרפואי הלאומי) של הקהילה היהודית של פשט, במחלקה הנוירולוגית של הוגו ריכטר. את רוב שיריו כתב בתקופה זו. משנת 1939 השתלב בפעילות המפלגה הקומוניסטית הבלתי חוקית, הוא השתתף בארגון קבוצת הרפואה הקומוניסטית והיה חבר בבו ברובע 6 של בודפשט. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור נצבא ההונגרי) למחנות העונשין באוקראינה ולמחנה הריכוז בור. ב-1944 הצליח לברוח אל הפרטיזנים היוגוסלבים. עם השחרור המשיך בפעילות תרבותית בעיר סגד ולאחר מכן חזר לבודפשט.

פרסומיו המדעיים התפרסמו, בעיקר בנושא סכיזופרניה, על הקשר בין אלכוהוליזם לפסיכוזות אנדוגניות.

מ-1957 עד 1972, הוא ניהל את המכון הלאומי לנוירולוגיה ופסיכיאטריה כרופא ראשי.

מריה היה חבר בוועדה המקצועית הנוירו-פסיכיאטרית של "המועצה למדעי הבריאות". הוא היה פעיל בניהול האגודה הנוירופסיכיאטרית של התאחדות האגודות הרפואיות ההונגריות (MOTESZ). בטיפול בחולים ייחס חשיבות מיוחדת לטיפול השיקומי שלהם. בתקופת ניהולו הוקם במכון בית הבראה יום למטרות שיקום, שהיה הראשון בהונגריה. הוא היה נשיא החברה ההונגרית-סובייטית.

מ-1922, אך בעיקר לאחר פרישתו, הופיעו מאמריו ושיריו בכתבי העת:

• Magyar Írás
• נפסבה
• Munkás
• Korunk
• Új Idők
• Kortárs

הוא תרגם מספר רומנים איטלקיים להונגרית.

אשתו הייתה רוז'ה סבסטיאן (1903–1972), ילידת לושונץ, בתם של שאנדור סבסטיאן ופרנצישקה לנדייל, לה נישא ב-1928 בטרזווארוש, בודפשט.

עבודותיו וספריו

• יציאה החוצה (שירים, בודפשט, 1923)
• מה אתה מתיפיף מולי? (שירים, בודפשט, 1928)
• תן לתבונה לנצח (שירים ותרגומים, בודפשט, 1944)
• חייך מחייבים (שירים, בודפשט, 1948)
• קסם נדיר (שירים, בודפשט, 1971)

פרסומיו בנושאים רפואיים (חלקי מאוד):

• על חוק בריאות הנפש החדש (שבועון רפואי, 1967, 31)

פרסים והוקרה

• עיטור מסדר הצטיינות למדינה סוציאליסטית
• עיטור מסדר הכבוד של העמל דרג זהב (1963, 1968)
• רופא דגול (1966)

לקריאה נוספת

• Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
• Gergely András: Jeles magyar zsidó orvosok lexikona. Budapest, Makkabi, 2001. (אנדראש גרגיי:רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001)
• Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
• Magyar orvoséletrajzi lexikon. Összeáll. Kapronczay Károly–Közrem. Tóth Magda. Budapest: Mundus Magyar Egyetemi Kiadó. 2004. ISBN 963-950-132-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי של רופאים)
• Pollner György (1975-09-28). "Dr. Mária Béla (1903–1975)". Orvosi Hetilap. 116 (39): 2282. נבדק ב-2022-09-01.

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "בלה מריה".

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38186316בלה מריה