בלה ויהאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. בלה ויהאר (במקור וייס, בהונגרית: Vihar Béla; היידוננש, 23 במאי 1908[1] – בודפשט, 24 בנובמבר 1978) היה משורר, עיתונאי, מורה יהודי-הונגרי, חתן פרס אטילה יוז'ף (1966) שהוא הפרס הספרותי הגבוה ביותר בהונגריה.
ביוגרפיה
בלה וייס נולד במשפחה יהודית בעיר קטנה בת כ-17,000 תושבים ולמד בבודפשט. בתום לימודיו לימד בערים היידושאמשון ומישקולץ.
שירי המשורר, השייך לדור השלישי של כותבי כתב העת הספרותי החשוב ניוגט, פורסמו לראשונה בשנת 1921, ומשנת 1924 בכתב העת "כתיבה הונגרית" (Magyar Írás). כחבר במפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית (זו הייתה מפלגת פועלים מהפכנית חוקית שנוסדה ב-1925, שהוקמה בעיקר על ידי קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים שמאלנים. למעשה, המפלגה פעלה ככיסוי למפלגת הקומוניסטים של הונגריה שהוצאה אל מחוץ לחוק). המשטרה ביצע חיפוש בדירתו מספר פעמים והוא השתתף בהרצאות פוליטיות חשאיות. במלחמת העולם השנייה, ניסה להציל את חבריו היהודים והקומוניסטים על ידי הכנת ניירות מזויפים. לבסוף כיהודי נלקח לאוקראינה לחזית המזרחית לשרות העבודה ב-1942 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי), ולאחר ששרד, מתוך החוויות הללו, נולד ב-1963 השיר "חייל צועד בשלג" (Egy katona megy a hóban), שהפך אותו למפורסם וזכה לפופולריות ברחבי העולם בהקראתו של השחקן המפורסם אימרה שינקוביץ (אנ').
בתום מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1945–1948, היה מנהל בית הספר, ובין השנים 1949–1954 היה הכתב לתרבות האתנית במשרד החינוך הלאומי ההונגרי. לאחר מכן נאלץ להתפרנס ממכירת ספרים לזמן מה. בין השנים 1956–1959 היה עורך הסגנון של כתבי העת "סטודיו" (Műterem), ובמשך עשר השנים הבאות של "חיים ומדע" (Élet és Tudomány). לשמו קשור אוסף המסמכים האנטי-פשיסטיים בשם "הספר הצהוב" (סאו פאולו, 1945). ויהאר היה הראשון בעולם שכתב בספר זה על הזוועות ועל קורבנות השואה.
הכרך הראשון של שירי משורר האוונגרד, החל משנות ה-20 של המאה ה-20, ראה אור ב-1933 בשם "דרך מעצמך" (Út önmagadtól), אך שירתו קפצה לתודעה ממש רק ב-1958, אז פורסם כרך השירים "הולדת האהבה" (A szerelem születése) שגם שאנדור וורש (המשורר והסופר ההונגרי שהיה מועמד לפרס נובל) בירך בשיר. מכאן ואילך יצאו ספריו לאור כל שנתיים עד שלוש, עד למותו ב-1978, שעליהם פורסמו מספר ביקורות. הוא כתב מצוין בשני ז'אנרים של שירה: האפיגרמה (מכתם) הקצרה והשירים הסיפוריים (השיר הסיפורי הוא ז'אנר אפי פואטי שהוא רחב יותר מבלדה, בדרך כלל קצר יותר מאפוס). בשיריו הפילוסופיים, המקראיים, הוא האמין ביופי ובטוהר. גם דרמות הרדיו (תסכיתים) שלו כמו: הנוסע, רחוב התחנה, גשר הפיה הכחולה זכו להצלחה גדולה. יש שלושה לוחות זיכרון שמנציחים אותו, אחד בבודפשט, ברובע 7 ברחוב דמיאניץ' 26/ (Damjanich utca) שבו התגורר רוב חייו, השני בעיר הולדתו, בהיידוננש והשלישי בעיר סצ'ן, שבה גדל.
משפחתו
הוריו היו החזן שמואל וייס וטרז גליקליך.[2] אשתו הייתה בתם של מגדה וידר, בתם של הצייר פליקס בודוג וידר ושל יוז'ה קלמן. פליקס וידר נולד בארד כבנם השני של דוד וידר (1840–1906) ושל נינה נאגל (1849–1920). היו לו חמישה אחים, אחד מהם מת לאחר שנולד. לפליקס וידר ולאשתו, יוז'ה קלמן, נולדו שני ילדים: מגדה וידר, אמה של היסטוריונית ומתרגמת ספרותית, יהודית ויהאר (1915–2002) וגאבור וידר (1918 ? – 1943), שכמו אביו בחר בציור. גאבור וידר מת בסטלינגרד ולא הקים משפחה.
פרסים[3]
- פרס על שם אימרה מדאץ' (1965)
- פרס אטילה יוז'ף (1966)
לקריאה נוספת
- Hermann Péter: Ki kicsoda 2002 CD-ROM, Biográf Kiadó מסת"ב 963-8477-64-4
- Magyar életrajzi lexikon
- A magyar irodalom története 1945-1975
- Kardos Pál: V. B. (Alföld, 1968. okt.)
- Alföldy Jenő: V. B. (Élet és Irod., 1970. márc. 14.)
- Nemeth S. Katalin: Kortars 1974/4 száma.
- Bata Imre: V. B. költészete (Napjaink, 1974. 8. sz.)
- Somlyó György: V. B. (Kritika, 1979. 1. sz.).
- Gergely Ágnes: V. B. alkonyórái (Élet és Irod., 1985. 25. sz.)
- Antal Gábor: Nyolcvan éve született V. B. (Magy. Nemzet, 1988. 121. sz.).
קישורים חיצוניים
- ספרי בלה ויהאר
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1969
- ביוגרפיה של בלה ויהאר
- פרופיל היוצר בעמוד של מולי
הערות שוליים
