בית קחברידזה
| דוכסי רצ'ה | שנות שלטון |
|---|---|
| ראטי | תחילת המאה ה-11 |
| קחבר הראשון | נפטר ב-1088 |
| ניאניה | 1088-1120 |
| לא ידוע | 1120-1175 |
| קחבר השני | 1175-1210 |
| לא ידוע | 1210-1245 |
| קחבר השלישי | 1245-1278 |
בית קַחַבֶּרידזֶה (בגאורגית: კახაბერისძე[1]) היו משפחת אצולה גאורגית בימי הביניים ששלטו על המחוזות ההיסטוריים רצ'ה ולצ'חומי (תאקוורי) מתחילת המאה האחת עשרה ועד לסוף המאה השלוש עשרה.
מקור שם השושלת מגיע מהמילה קַחַבֶּר, בנו של ראטי מבית בר'וואשי, שושלת דוכסים שביססה את עצמה ברצ'ה, בשנות התשעים של המאה העשירית. בסביבות שנת 1184, כאשר תמר מלכת גאורגיה עלתה לכס המלכות, קחבר השני החזיק בתאקוורי (לצ'חומי) והחזיק בתואר הדוכס הגדול (אריסתוות-אריסתווי) של רצ'ה וטקווארי. קחבר, יחד עם הארכיבישוף אנטון מכותאיסי, הניחו את הכתר לראשה של תמר בטקס שהתקיים במנזר גלאתי. מאוחר יותר היווה קחבר אופוזיציה מתונה לכתר הגאורגי.
צאצאו של קחבר הראשון, כנראה נכדו, קחבר השלישי קחברידזה, עזר לדוד השישי נארין, מלך גאורגי אנטי-מונגולי, בשנת 1259, לבסס את עצמו כמלך עצמאי בפועל במערב גאורגיה. מאוחר יותר הוא מבצע מרידת נפל כנגד המלך הגאורגי ומצדד במונגולים. הוא נאלץ, מאוחר יותר, למצוא מקלט בחצרו של אבאקה חאן (1265-1281). בשנות השבעים של המאה השלוש עשרה הוא קיבל חנינה מדוד אבל קשר נגדו שוב, נכלא ועוור. בניו גורשו לקונסטנטינופול, ובשנת 1278 לערך, בוטלה הדוכסות שלו. לאחר מכן נעלמת המשפחה מההיסטוריה של גאורגיה.
מקורות
- האנציקלופדיה הסובייטית גאורגית (1980), כרך 5 עמ' 448
הערות שוליים
- ^ ידועים גם בצורת הרבים "קַחַבֶּידזֶאֶבּי" ("კახაბერისძეები", "בני קחבר")
