בית הכנסת של סנטש
 |
בית הכנסת של סנטש (בהונגרית: Szentesi zsinagóga) נבנה בין השנים 1868 לבין 1872 בסגנון רומנטי על פי תוכניותיו של איגנץ קנאבה (Knábe Ignác), בנאי אמן מבודה. בית הכנסת שופץ בשנים 1997 – 1998 על בסיס התוכניות של האדריכל לאסלו טרניאי (Terney László), ומשמש כיום כספרייה העירונית של העיר סנטש.
רקע היסטורי
ניתן לייחס את הופעת האוכלוסייה היהודית בסנטש לאמצע המאה ה-18, אך מספרם גדל באיטיות. במפקד האוכלוסין של 1808–1809 מספרם היה 11 נפשות, אך במפקד האוכלוסין של 1817 נרשמו כבר 17 משפחות עם 92 נפשות. ניתן לתארך את הקמת מוסדות הקהילת היהודית של סנטש לזמן זה. בקצה רחוב זריני (Zrinyi) של ימינו לכיוון כיכר אפּוני (Apponyi), בשולי הוואשאראלאש (Vásárállás - כנראה כיכר הירידים) דאז, שכרו היהודים את בית הנגר שַאמואל שרקדי כבית תפילה ובשנת 1829 קנו אותו והסבו אותו לבית כנסת של ממש. בשנת 1848 כבר היו בסנטס 92 ראשי משפחות יהודים עם 509 בני משפחה. בשנת 1854 כבר נערכו תוכניות לבניית בית כנסת חדש, אך בסופו של דבר החליטו להרחיב את הישן.
בניית בית הכנסת החדש
בשנת 1867 סעיף חוק מס' XVII דיבר על השוואת זכויות היהודים לכל שאר האוכלוסייה. חקיקתו נתנה תנופה לקהילת סנטש ובשנת 1868 הוחלט לבנות בית כנסת חדש. את בניית בית הכנסת החדש הוביל נתן פורייס. איגנץ קנאבה, בנאי מומחה מהעיר בודה, התבקש להכין את התוכניות. כל אחד מחברי הקהילה התחייב לקנות מושב תפילה בבית הכנסת החדש. הקבלן והיזם אישטוואן הלאס מנג'קרש החל בבניית בית הכנסת, אך היה צריך להפסיק את הבנייה מספר פעמים מכיוון שעלויות הבנייה לא תאמו את היכולת הכספית של בני הקהילה. בסתיו 1869 התבקש שר הדת והחינוך הציבורי בממשלת הונגריה להפסיק את הבנייה היקרה. עם זאת, הבנייה כבר הייתה כה מתקדמת עד שלא ניתן היה להפסיק אותה. כך, אמנם בקושי רב, אך בסתיו 1870 הסתיימה בניית המבנה. בשנת 1871 הושלם גם הריהוט והציוד הפנימי. ארון הברית, הספסלים וכל עבודות הנגרות האחרות בוצעו על ידי אומנים מקומיים. בסתיו 1871 כבר נערך טקס חגיגי בבית הכנסת החדש, אם כי המתפללים עדיין ישבו על ספסלים לא צבועים. נר התמיד נחנך בסתיו 1872. בארכיטקטורה של בית הכנסת, היישום המשולב של סגנונות גותיים, בארוקיים ושל המזרח הקרוב יצר אפקט רומנטי. המונומנטליות שלו הודגשה במיוחד על ידי גדר הברזל המחושלת הנמוכה שהקיפה את הכניסה ואת הפארק (גן) של בית הכנסת. על החלונות הצבעוניים צוירו סמלים של המשפחות התורמות. הוא שופץ לראשונה בשנת 1901 ואז שוב בשנת 1910. אז הותקנה גם תאורה חשמלית. ספר התורה החדש המוזהב הוכנס ונחנך בשנת 1912. בבית הכנסת הייתה עבודת פולחן קבועה עד שנת 1944, על אף שגורל האוכלוסייה היהודית נעשה קשה יותר ויותר בין שתי מלחמות העולם.
אחרי השואה
במהלך מלחמת העולם השנייה הושמדה האוכלוסייה היהודית של סנטש כחלק מהאוכלוסייה היהודית של הונגריה כולה, לרבות האוכלוסייה הכפרית של סביבת סנטש. כולם גורשו ונרצחו רוב רובם במחנות ההשמדה, רובם במחנה הריכוז אושוויץ ובשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). אחרי המלחמה נותרו כמה נפשות והם התכנסו בשבתות בבית הכנסת. אולם ב-1960 בית הכנסת היה ריק ברובו. מצבו של הבניין הידרדר, תקרתו קרסה. בית הכנסת נשאר בבעלות הקהילה, אך לא ניתן היה לתחזק אותו ולכן הוא נרכש בשנת 1987 על ידי עיריית סנטש. הגג מסכן החיים ואביזרי הפנים פורקו ובמהלך העבודות אבדו ערכים אמנותיים-היסטוריים רבים בגלל חוסר הבנה ובורות. במשך שנים הקירות עמדו חשופים עד לכיסוים בשנת 1992, אך רק בשנת 1996 התקבלה החלטה להשתמש במבנה. פרנסי סנטש החליטו לשפץ את הבניין למטרת ספרייה עירונית (Szentes Városi Könyvtár) והסכימו עם "איחוד הקהילות היהודיות של הונגריה" לשמר את האדריכלות החיצונית המקורית של בית הכנסת, אך לתכנן את אדריכלות הפנים שלו על פי צורכי הספרייה של סוף המילניום. במכרז זכו תוכניותיהם של האדריכל המקומי ושותפיו, לאסלו טרניאי (1947–1998). שחזור הארכיטקטורה החיצונית של בית הכנסת, ובתוכו עיצוב הספרייה המודרנית, נפתרו בהרמוניה זה עם זה על ידי לאסלו טרינאי. הוא לא היה סתם מהנדס ומעצב פנים, אלא אדם שהבין גם את שפת סגנונות האמנות. על ידי חלוקת בית הכנסת המונומנטלי לארבע מפלסים ויצירת מרתף, קיבלה הספרייה העירונית שטח של 1,300 מטרים רבועים. הם גם לא שכחו שיהיה חדר בבניין החדש כאנדרטת שואה, שבו מתועדים הקורבנות היהודים של סנטש. ניתן למצוא לוח זיכרון לקורבנות היהודיים בפינה השמאלית של הכניסה הראשית, ששוליה עשויים מִרכיבי גדר הברזל המחושל לשעבר של בית הכנסת. לוח שיש אחר משמר את שמו של מהנדס התכנון הראשון, איגנץ קנאבה, ומהנדס התכנון לאסלו טרינאי, שביצע את השיפוץ. לאסלו טרינאי חי עדיין בעת חנוכת הבניין החגיגית בשנת 1998, אך כבר היה חולה מאוד ומת זמן קצר לאחר מכן. אזרחים רבים בסנטש, שהכירו את אביו של לאסלו טרינאי, את בלה טרינאי,[1] היו גאים בעבודתו וביצירתו של בנו.
לקריאה נוספת
- מונומנטים אדריכליים של מחוז צ'ונגרד; עורך פרנץ טוט. סגד, הוצאת השלטון המקומי של מחוז צ'ונגרד, 2000. מסת"ב 963-7193-28-6 בית הכנסת מסת"ב 963-7193-28-6.
- בשירות המסורת: תיאור היסטורי של המוזיאונים במחוז סגד וצ'ונגרד / עורך. אנדראש לנדיאל. סגד, מוזיאון פרנץ מורא, 2002. מסת"ב 963-7217-56-8 לאנדרטת השואה מסת"ב 963-7217-56-8
- הנצחת זכרו של מהנדס התכנון איגנץ קנאבה
- ההיסטוריה של בית הכנסת
- ההיסאוריה של בית כנסת, כיום בניין הספרייה
- תמונות של בית הכנסת המשופץ בו פועלת ספריית העיר מאז 1998
- Synagogue.lap.hu - אוסף קישורים
- רודולף קליין: בתי כנסת בהונגריה 1782–1918 Rudolf Klein: Zsinagógák Magyarországon 1782–1918: fejlődéstörténet, tipológia és építészeti jelentőség/Synagogues in Hungary 1782–1918. Genealogy, Typology and Architectural Significance. TERC, Budapest 2011, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9789639968011|מסת"ב 978-963-9968-01-1]], S. 453.
גלריית תמונות
-
הכניסה הראשית לבית הכנסת -
הצד הארוך של בית הכנסת -
בית הכנסת מאחור -
כניסה לספרייה העירונית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Terney Béla kiváló geometria- és művészettörténet tanár volt a szentesi Horváth Mihály Gimnáziumban
29690931בית הכנסת של סנטש