בית הכנסת רבי יוסף קארו
 |
בית הכנסת רבי יוסף קארו הוא בית כנסת מן המאה ה-16 בעיר העתיקה של צפת, אשר על פי המסורת היה בית מדרשו של רבי יוסף קארו.
היסטוריה
רבי יוסף קארו עלה לארץ ישראל מניקופול בשנת ה'רצ"ו (1536), והתיישב בצפת, שם למד בישיבתו של רבי יעקב בירב, והיה אחד מארבעת התלמידים שנסמכו על ידו עם חידוש הסמיכה. עד מהרה הפך לאחד ממנהיגיה הרוחניים של הקהילה היהודית בצפת. הוא קבע את מקומו בבית הכנסת, שהתקיים אז בקומה השנייה של המבנה, שם לימד את תלמידיו ושקד על כתיבת רוב ספריו. רבי יחיא אלצ'אהרי ביקר בבית הכנסת במאה ה-16, וציין כי בבית המדרש לומדים כ-200 תלמידים. ברעידת האדמה הגדולה בשנת ה'תק"כ (1759) נחרב בית הכנסת, ונבנה מחדש במבנה צנוע יותר בקומת הקרקע.
הנוסע ר' שמחה מזאלאזיץ, שביקר בבית הכנסת בשנת 1764, העיד כי למדו בו 700 תלמידים[1].
רבי ישראל מפולוצק כתב בשנת 1778 כי החסידים שעלו לארץ ישראל שנה קודם לכן והתיישבו בצפת "מתפללין בבית יוסף", עד השלמת בניית של בית הכנסת האר"י האשכנזי[2].
גם המבנה החדש של בית הכנסת חרב ברעידת האדמה בצפת בשנת 1837, ושוקם במשך עשר שנים במימונו של הגביר רבי יצחק גויטע, שעלה לצפת מאיטליה.
בבית הכנסת קיים ספר תורה ששרד מן המאה ה-16.
מבנה
מבנה בית הכנסת מעיד כי ייעודו היה להיות בית מדרש ולא בית כנסת. מעל פתח הכניסה מוצבים שני לוחות שיש ובהם כתובת ארוכה קשה לקריאה, מליצית ומשובצת בחלקי פסוקים, המנציחה את שיקום בית הכנסת לאחר רעידת האדמה[3]:
מזמור שיר חנוכת בית היוסף, הבית בהבנותו, ותכל עבודת הקודש, ט"ו באלול חניכתו, בשנת "ותר"א[4] אתו כי טוב" מכל מלאכתו, "ברוך ה' אשר לא עזב ונתן חסדו ואמתו, "ה' צבא-ות הנוטע"... "והיה כי ישאלך בנך" "מי האיש אשר בנה" כבוד הבית הזה, מאשפות ירים לראש פינה, ויבן כמו רמים, ברוך מחזיר עטרה ליושנה. איה מקומו ומה שמו, "ומי האיש אשר נטע?"... שא עיניך וראה כתר שם טוב, אשרי יולדתו, מעיר תהילה טראיסטי יע"א, השגיח ממכון שבתו, הרבה כולל בישראל, להלל עזו ותפארתו, איש החסד כמהר"ר בעל "שדה יצחק" גוויטע, יחי שמו לעולם, זכרה לו אלדיי לטובה, פיזר "נתן הכסף המתוכן" בנפש חפצה ורוח נדיבה, ויבן החצר כולו מממונו בעין טובה, על ידי נאמן, כיהו רבינו משה נס"י (נופך, ספיר, יהלום)[5], "כאהלים נטע"... באתרא דמארי "בית היוסף" קבע ישיבה, "עץ חיים היא" לחכמי ורבני עיר קודש צפת תבנה ותכונן לעולם אמן זכות וקנין מחננה ונקראה בשם הר' אברהם איישר[6] לפעלא טבא, איש וביתו ה' עליהם יראה וקרא להם "אילי הצדק מטע".
מתחת לבית הכנסת קיים בית מגורים עם חצר קטנה, בו נמצאת "מערת המגיד", חדרון קטן ומקומר אשר בו על פי המסורת היה המגיד נגלה לרבי יוסף קארו[7]. בסמוך לבית הכנסת ישנה חלקה, ללא ציון קבר, אשר בה, על פי אגדה אורבנית רווחת בצפת נקבר יוסף דלה ריינה[8].
הסמטה בה נמצא בית הכנסת נקראת "סמטת בית יוסף", ע"ש ספרו של רבי יוסף קארו, שככל הנראה נכתב בבית הכנסת.
לקריאה נוספת
- אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), בית הכנסת מרן יוסף קארו, בתוך: צפת ואתריה, "אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל", גיליון 158-157, שנה 24, הוצאת אריאל, טבת ה'תשס"ג, 2002, עמ' 157-158.
הערות שוליים
- ^ יש הטוענים כי מספר זה הוא גוזמה ("צפת ואתריה", עמ' 157)
- ^ אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 313, באתר היברובוקס
- ^ הנוסח מתבסס על פענוח ראשי התיבות המופיע ב"צפת ואתריה" עמ' 158-157
- ^ ה'תר"ז
- ^ הוא הרב משה בן סמחון, המוזכר בהקדמת ספרו של הרב גויטע, "שדה יצחק"
- ^ רבי אברהם איישר, מנכבדי קהילת החסידים בצפת
- ^ אמנם, לפחות חלק מגילויי המגיד התחילו בטרם עלייתו ארצה, כעדותו המפורסמת של רבי שלמה אלקבץ
- ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה אריאל", כרך ע-ק, עמודה 6387
24574114בית הכנסת רבי יוסף קארו