בית הכנסת הטורקי בווינה
 | |
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| תקופת הבנייה | 1885–1887 (כשנתיים) |
| תאריך פתיחה רשמי | 1887 |
בית הכנסת הטורקי בווינה (בגרמנית: Türkischer Temple) היה בית כנסת בווינה, אוסטריה, אשר נבנה במיוחד עבור קהילה של יהודים ספרדים, שהגיעו במקור מטורקיה לווינה. הבניין הוקם בין 1885 ל-1887 על פי תוכניותיו של האדריכל הוגו פון וידנפלד ברובע השני של וינה, לאופולדשטאדט.
רקע
קהילה יהודית-טורקית קטנה כבר הייתה קיימת בווינה ב-1736 וקיבלה הרשאות רבות. המסמך העתיק ביותר המעיד על קיומה של קהילה יהודית-טורקית בווינה הוא משנת 1778. הסכמים עם ממשלת האימפריה העות'מאנית הביאו לחופש תנועה גדול יותר של יהודי טורקיה, כך שלאחר 1848 ו-1867 הם הצליחו לשמור על חיי קהילה אוטונומיים. יהודי וינה הטורקים ראו עצמם כאליטה של היהדות ודאגו לשימור שפתם הספרדית ושמירה על מנהגים מספרד. במקביל, בני הקהילה שמרו על קשרים הדוקים עם האימפריה העות'מאנית. בית תפילה לקהילה הטורקית-יהודית נבנה לראשונה בשנת 1778, אם כי המיקום עדיין לא ידוע. בשנת 1824 נהרס בית התפילה באותה תקופה ונבנה בית כנסת אחר. אולם עם עלייה חדה במספר חברי הקהילה הטורקית-יהודית, רכשה הקהילה נכס ברחוב פוהרמנגאסה (היום צירקוסגאסה) 22 בווינה, והחלה בבניית בית תפילה חדש, שנפתח ב-1868. אולם מהר מאוד ניכרו ליקויי בנייה חמורים, כך שבסופו של דבר נאלצו להרוס את הבניין. האדריכל הוגו פון וידנפלד הוזמן לתכנן את הבניין החדש, והאדריכל לואיס פון ג'קומלי הגשים את רעיונותיו בין השנים 1885 ל-1887. עקב חוק חדש משנת 1890, איבדה הקהילה היהודית-טורקית את עצמאותה באותה שנה והייתה אמורה להתאגד בקהילה הדתית הישראלית. עם זאת, לאחר משא ומתן ממושך, הוענקה לקהילה הספרדית מידה מסוימת של אוטונומיה, כדי שתוכל, בין היתר, להמשיך לנהל את המנהגים שלה. מיכאל פאפו, שהגיע מסרייבו, עבד כרב בבית הכנסת עד 1918. לאחר מכן, תפקיד זה היה כמעט פנוי, שכן בנו, מנפרד פאפו עבד רק מדי פעם כרב בבית הכנסת הטורקי. לאחר מלחמת העולם הראשונה התמנה החזן הבכיר איזידור לויט, שיצר סגנון שירה משלו המבוסס על לחנים טורקיים-ספרדים.
בית הכנסת נהרס כליל על ידי הנאצים בליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938, יחד עם עוד 48 בתי כנסת בבירה האוסטרית. בשנת 1988 תרמה עיריית וינה שלט הנצחה לבית הכנסת.
המבנה
בית הכנסת נבנה בסגנון טורקי, כמעט אסלאמי, עם כיפה.
הוא נבנה על ידי הוגו פון וידנפלד בסגנון מורי, לפי דגם אלהמברה. בית הכנסת נבנה בין כמה בתים סמוכים, כך שניתן היה להגיע לכניסה רק דרך חצר. דרך מסדרון נכנסו מבקרי בית הכנסת לחדר התפילה המרובע עם כיפתו המתומנת בגובה 12 מטר. המבנה נתמך על ידי קירות בגובה 17 מטר והוא היה מואר על ידי צוהר ותאורה. כמו רוב הפנים, ארון התורה עם ספר התורה היה מכוסה בשיש או טיח מעוטר ומעוטר בזהב ובצבעים נוספים. גלריית העוגב הייתה ממוקמת מול הקודש. בחדר התפילה היו 314 מקומות ישיבה בקומת הקרקע, והיה מקום לעוד 360 מאמינים בגלריות שהיו מחוברות לשלושה צדדים של החדר. הגלריות הציעו 250 מקומות עמידה ו-110 מושבים. בחלק של בית הכנסת הפונה לרחוב היה גם חדר תפילת חורף ובו 105 מקומות ישיבה בקומה הראשונה.
גלריה
-
החלק החיצוני של בית הכנסת הטורקי בשנת 1900 -
מבט על פנים בית הכנסת 1890 -
לוחית בווינה היכן שעמד בית הכנסת, 2006 -
תרשים בית הכנסת שנוצר על ידי האדריכל הוגו פון ווידנפלד
ראו גם
לקריאה נוספת
- בוב מרטנס, הרברט פיטר: "בתי הכנסת ההרוסים של וינה - טיולים וירטואליים בעיר". וינה: LIT Verlag, 2011.
- מ. אונגרפלד, קהילת וינה, מחניים, גיליון ק"כ, מרחשוון תשכ"ט, ההוצאה לאור של משרד הביטחון
קישורים חיצוניים
38231229בית הכנסת הטורקי בווינה