ביתן פיליפס

ביתן פיליפס הוא מבנה אשר הוקם על ידי חברת פיליפס ההולנדית לכבוד התערוכה העולמית של בריסל (1958). במבנה ביקרו כשני מיליון איש, אך הוא נהרס עם תום התערוכה. הביתן תוכנן על ידי משרדו של לה קורבוזיה והמתכנן הראשי היה יאניס קסנאקיס.

יצירתו של הביתן

ב-16 בינואר 1956 פנתה חברת פיליפס לאדריכל לה קורבוזיה בבקשה שיתכנן עבורה ביתן לתערוכה העולמית בבריסל בשנת 1958. תערוכה עולמית זו הייתה הראשונה המשמעותית שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה. מאחורי הפנייה עמד לואי קאלף (Louis Kalff) - המנהל האמנותי של החברה. קאלף הוא שהגה את הרעיון לבנות ביתן שיציג יצירה המבוססת על הטכנולוגיות שהיו קיימות בפיליפס. פיליפס הייתה בין החברות המובילות בזמן זה בהקלטת קול ובשליטה על אמצעי הקרנה ותאורה. היצירה לפי קאלף הייתה צריכה לכלול חלל, אור, צבע ומוזיקה. גישה זו לתצוגה בביתן תערוכות הייתה שונה מן הגישה המסורתית, לפיה בביתנים מציגות החברות לראווה את מוצריהן.

התצוגה

למרות שקאלף רצה בתחילה שהמוזיקה עבור הביתן תולחן על ידי בנג'מין בריטן, לה קורבוזיה עמד על כך שהמלחין יהיה אדגר וארז. קאלף רצה כי האמן אוסיפ זאדקין יהיה מעורב בהכנת התצוגה אולם גם רעיון זה לא יצא אל הפועל.

מי שעמד בפועל בראש צוות היצירה של התצוגה היה לה קורבוזיה. המעורבים בהכנתה היו: וארז שהלחין את היצירה המוזיקלית, לה קורבוזיה עצמו שתכנן את ההקרנות השונות בעזרתו של הצלם פיליפ אגוסטיני וטכנאים מחברת פיליפס שהיו אחראים על הסנכרון.

היצירה נבנתה במיוחד עבור חלל הביתן וגם להפך - מבנה הביתן תוכנן על מנת ליצור מקום מיטבי עבור יצירת המולטימדיה. היצירה המוזיקלית שהושמעה בחלל הייתה "הפואמה האלקטרונית" (בצרפתית: Poème électronique) שחוברה על ידי וארז במיוחד עבור הביתן. אורכה של היצירה המוזיקלית, וכן של מערך המולטימדיה הכולל, הוא 480 שניות בדיוק. היצירה הוקלטה בשלושה ערוצי קול אשר חולקו בין כ-350 רמקולים שפוזרו על קירות המבנה. חלוקת ערוצי השמע בין מערכים שונים מתוך כלל הרמקולים יצרה נתיבי קול (sound routes). מערכת שליטה פרסה את ערוצי הקול לחליפין לאורך עשרה נתיבי קול שונים. כך הפכה היצירה המוזיקלית לקשורה באופן אמיץ עם החלל בו היא הושמעה.

בין המוטיבים הוויזואליים שהוקרנו על הקירות בסנכרון עם המוזיקה היו: לידה, מסיכות מן התרבות האפריקאית, פצצות אטום, עצמות אדם וערים.

יצירת המולטימדיה נחשבת עם ידי חוקרים לפורצת דרך בכך שהייתה הראשונה ששילבה אדריכלות, קולנוע, אור ומוזיקה ויצרה פתח לסוג חדש של אמנות.

פרקי היצירה

היצירה מורכבת משבעת הפרקים הבאים - הן במוזיקה והן בצד החזותי:

1.	Genesis	בראשית	60 שניות	0"-60"
2.	Matter and Spirit	רוח וחומר	60 שניות	61"-120"
3.	From darknes to dawn	מאפילה לזריחה	84 שניות	121"-204"
4.	Manmade gods	אלים מעשי ידי אדם	36 שניות	205"-240"
5.	How time molds civilization	איך זמן מעצב ציוויליזציה	60 שניות	241"-300"
6.	Harmony	הרמוניה	60 שניות	301"-360"
7.	To all mankind	לכל האנושות	120 שניות	361"-480"

המבנה הפיסי

הביתן תוכנן על ידי משרדו של לה קורבוזיה והמתכנן הראשי היה יאניס קסנאקיס - אדריכל, מהנדס ומלחין ניסיוני. לה קורבוזיה היה עסוק באותן שנים בתכנונה של צ'אנדיגאר - בירה חדשה לחבל פנג'אב שבהודו - ובילה חודשים רבים בנסיעות. הוא הכין סקיצה ראשונית לתוכנית אשר עקרונותיה נשמרו לכל תהליך התכנון. לאחר מכן הגה את המבנה התלת-ממדי כמעין "בקבוק" - שמראהו החיצוני אינו חשוב והוא נועד אך ורק לתת במה מיטבית לתצוגה שבתוכו. קורבוזיה אף אמר שמבחינתו זה לא משנה אם מבחוץ המבנה יהיה מערך של פיגומים. יחד עם זאת, דימוי ה"בקבוק" נותר כעקרון תכנוני בכך שלה קורבוזיה ביקש לייצר משטחים עקמומיים עליהם תתבצענה ההקרנות.

מכאן ואילך תכנון מעטפת המבנה התבצעה על ידי קסנאקיס, והוא אחראי לצורתו הסופית של המבנה.

תנועה

כל עקרונות התוכנית שהכין לה קורבוזיה מתקיימים במערכת התנועה של המבנה. היא הייתה מכוונת וחד סיטרית - המבקרים נכנסו מצד אחד, עברו לחלל שהתרחב וכונה על ידי המתכננים "הבטן", ואז יצאו מצידו השני של המבנה. בתוך חלל "הבטן" חוו המבקרים את תצוגת המולטימדיה, כלומר הם שהו בחלל מעט יותר מ-8 דקות. בזמן התחלופה בין קבוצת אנשים אחת לבאה אחריה הושמעה בביתן יצירה שקסנאקיס הלחין במיוחד: Concrète P-H - יצירה נפרדת ועצמאית מן ה"פואמה האלקטרונית".

גאומטריית המעטפת

הגאומטריה של מעטפת של המבנה היא צירוף של תשעה היפרבולואידים פרבוליים. אין במבנה אבחנה בין גג לקיר והמשטחים משמשים הן כגגות והן כקירות. כמו כן, אין במבנה אבחנה בין קורות לעמודים - האלמנטים המבניים הקוויים נושאים את כל עומסי המבנה כמו גם מעבירים את העומסים אל הקרקע.

הקונסטרוקציה

יציקת בטון באתר עבור משטחים עקמומיים אלה נשללה על ידי החברה המבצעת בשל הקושי לבנות תבניות, מבפנים ומבחוץ, עבור גאומטריה כה מורכבת. החברה החליטה לחלק את תשעת המשטחים למאות משטחים קטנים יותר, לצקת אותם מראש (precast) במפעל, להוביל אותם לאתר ולהרכיב אותם שם. כל לוח היה שונה מחברו ולפיכך היה צורך למספר את הלוחות ולהרכיבם לפי סדר. שטחו הממוצע של כל לוח היה כ-1.5 מטר רבוע, לעומת מאות מטרים רבועים שמנה כל אחד מתשעת המשטחים הראשיים. עוביו של כל לוח היה כ-5 ס"מ.

חלקי המבנה היחידים שכן ניצוקו באתר הם יסודותיו והקורות/עמודים התוחמים את המשטחים העקמומיים. לאחר הרכבת הלוחות, זה לצד זה, היה צורך לדרוך את הבטון, על מנת שיישא בכל רגע נתון מאמצי לחיצה בלבד ולא מתיחה. עבור הדריכה נפרסו במרווחים של כל חצי מטר לערך כבלים עם כושר נשיאה של כשלשה טונות כל אחד. הכבלים נפרסו משני צידי המעטפת, אולם הם נראו בעיקר מצדה החיצוני - שם לא חופו. בשל העובדה שהגאומטריה של המשטחים נוצרת מקווים ישרים (כל משטח הוא משטח ישרים) - כל כבל דריכה היה ישר, ולא התעקל על גבי המעטפת העקמומית.

המבנה לא היה הראשון בו נבנו היפרבולואידים פרבוליים מבטון, וגם לא הראשון בו נעשה שימוש בבטון יצוק-מראש או בבטון דרוך. יחד עם זאת, השילוב של שיטות בנייה אלו עבור גאומטריה זו היה חדשני לזמנו.

חיפויים

המבנה נצבע מבחוץ בצבע על בסיס אלומיניום. עובדה זו גרמה לרבים לטעות ולחשוב כי שלד המבנה עשוי מתכת וכי המשטחים עשויים בד. מבפנים חופו המשטחים במלט אזבסטי לטובת שיפור האקוסטיקה.

לקריאה נוספת

• Marc Trieb, Space Space Calculated in Seconds: The Philips Pavilion, Le Corbusier, Edgard Varèse, Princeton University Press, 1996.
• James Harley, Xenakis: his life in music, London: Taylor & Francis Books, 2004.
• "The Architectural Design of Le Corbusier and Xenakis" in Philips Technical Review v. 20 n. 1 (1958/1959).

קישורים חיצוניים

• וידאו המשחזר את ה"פואמה האלקטרונית" - מקור לא ידוע
• אתר פרויקט VEP - שחזור הביתן בטכנולוגיית מציאות מדומה
• מחקר אודות אפשרויות טכנולוגיות לבנייה מחדש של הביתן

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23301629ביתן פיליפס