בישופות ליבק
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סובל עדיין מתרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סובל עדיין מתרגמת. |
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| ישות קודמת |
 דוכסות סקסוניה |
| ישות יורשת |
 דוכסות אולדנבורג |
הנסיכות-בישופות של ליבק (בגרמנית: Hochstift Lübeck; Fürstbistum Lübeck; Bistum Lübeck) הייתה נסיכות כנסייתית של האימפריה הרומית ה"קדושה" עד 1803. במקור נשלטה על ידי בישופים רומאים-קתולים, לאחר 1586 היא נשלטה על ידי מנהלים ובישופים שהיו חברים בבית הולשטיין-גוטורפ הפרוטסטנטי של בית אולדנבורג. הנסיכים-הבישופים ישבו והצביעו על ספסל הכנסייה של מועצת הנסיכים השליטים של הדיאט הקיסרי.
אין לבלבל בין הנסיכות-בישופות של ליבק, מדינה חילונית, לבין הדיוקסיה של ליבק, שהייתה גדולה יותר ושעליה הפעיל הבישוף סמכות פסטורלית בלבד.
היסטוריה
הדיוקסיה המקורית נוסדה בערך בשנת 970 על ידי הקיסר אוטו הראשון במרקיזות בילונג באולדנבורג בהולשטיין (אלדינבורג או שטאריגרד), בירתו לשעבר של שבט וואגרי האלילי. אולדנבורג הייתה אז דיוקסיה סופרגנית של ארכיבישופות ברמן, שנועדה לבצע מיסיונציה של האובוטריטים. עם זאת, במהלך המרד הסלאבי ב-983, הוואגרי התנערו מעליונות הקיסרות ובשנת 1038, נאסר על הבישופים להיכנס לדיוקסיה שלהם. בשנת 1052 פוצלו הדיוקסיות רצבורג ושוורין מאולדנבורג ולא מונה בישוף לאחר 1066.
לאחר שהרוזן הסקסוני היינריך מבאדווידה ערך מסע בארצות וואגריאן ממזרח ל- Limes Saxoniae ב-1138/39, מונה בישוף חדש של אולדנבורג, Vicelinus, ב-1149. הדוכס היינריך הארי מסקסוניה העביר את מקום מושבה של הדיוקסיה מאולדנבורג לליבק ב-1160. כאשר דוכסות סקסוניה פורקה עם הדחתו של היינריך ב-1180, קיבלה הבישופות מעמד של מדינה אימפריאלית. מריבות התעוררו לאחר שהעיר ליבק זכתה לחופשיות אימפריאלית ב-1226, וכאשר שטח המדינה התרכז באויטין, הפכה העיר ב-1309 למקום מגוריהם של הבישופים.
הבישופות לא ניסתה להילחם ברפורמציה הפרוטסטנטית. בשנת 1531 העיר החופשית ליבק, בדוגמה של יוהנס בוגנהאגן, הפכה לפרוטסטנטית, מה שעיכב עוד יותר את הכומר הקתולי בחלק של דיוקסיית ליבק שתחת שלטון העיר. ובשנת 1535 אימצו מועצת הקתדרלה של ליבק ולאחר מכן כל שטחי הדיוקסיה את הווידוי הלותרני. הנסיך-הבישוף נבחר על ידי המועצה; מאז 1586, כל המנהלים של הנסיכות-בישופות היו חברים בענף הולשטיין-גוטורפ של בית אולדנבורג. לאחר שלום וסטפליה ב-1648, ליבק הייתה אחת משתי נסיכויות-בישופויות פרוטסטנטיות בלבד באימפריה (יחד עם אוסנבריק, שעם זאת הובלה לסירוגין על ידי בישופים פרוטסטנטים וקתולים).
נסיכות ואזור ליבק
עם חילון הרייך בשנת 1803, הנסיכות-בישופות עברה חילון. היא הפכה לנסיכות ליבק וניתנה לדוכסות אולדנבורג, שכן הנסיך-הבישוף האחרון (פטר הראשון מהולשטיין-גוטורפ) היה גם יורש העצר של אולדנבורג. בשנת 1803 כללה הנסיכות 9.5 מיילים רבועים גרמניים[1] עם 22,000 תושבים. בירתה הייתה אויטין.
בין השנים 1810 ו-1814 סופחה הנסיכות לצרפת כחלק מ-מחוז שפך האלבה (צר'), לפני שהוחזרה לדוכסות אולדנבורג. דוכסות אולדנבורג, שנקראה על שם בירתה אולדנבורג באולדנבורג, חלקה אפוא את שמה עם העיירה אולדנבורג בהולשטיין, מקום מושבה המקורי של הבישוף, רק במקרה.
לאחר מלחמת אוסטריה–פרוסיה ב-1867 הורחבה הנסיכות על ידי הנחלה ההולשטיינית לשעבר של אהרןבוק, כפיצוי על תביעות תורשתיות של בית אולדנבורג להולשטיין. לאחר שאולדנבורג הפכה לרפובליקה ב-1918, האזור נותר מובלעת של המדינה החופשית אולדנבורג שנקראת כיום אזור ליבק.
בשנת 1937 הוכלל האזור בפרובינציית שלזוויג-הולשטיין הפרוסית על ידי פריסה טריטוריאלית מחדש על פי חוק המבורג רבתי. מחוז ליבק הפך אז למחוז אויטין, אשר אוחד עם מחוז אולדנבורג השכן בהולשטיין במחוז החדש של מזרח הולשטיין ב-1970.
הכנסייה הלותרנית, מאז הרפורמציה הפרוטסטנטית שכללה את רוב התושבים, נותרה ישות נפרדת, בשם "הכנסייה הממלכתית הלותרנית האוונגליסטית של מחוז אולדנבורג", בראשות פרובסט או בישוף קרקע באויטין, עד שהתמזגה עם לנדסקירכן השכנה בכנסייה האוונגליסטית הלותרנית הצפון-אלבית החדשה ב-1977.
גאוגרפיה
המדינה כללה שטח של 541 קילומטרים רבועים (209 מילים רבועים); מכיוון שהעיר הקיסרית ליבק לא שולבה, העיר היחידה שלה הייתה אויטין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מייל גרמני רבוע (גר')=21.25 מיילים רבועים או 55.05 קמ"ר.
36367768בישופות ליבק