ביג בנד

ערך זה עוסק בתזמורת ג'אז. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ביג בנד (פירושונים).

ביג בנד, (באנגלית: Big Band, בתרגום לעברית: להקה גדולה) שנקראת גם תזמורת ג'אז, הוא הרכב מוזיקלי גדול שמנגן מוזיקת ג'אז, בעיקר סווינג.

תזמורת הביג בנד מחולקת למספר חטיבות (סקציות), על פי כלי הנגינה. בכל מחלקה יש בדרך כלל 4 נגנים או יותר. לכל התזמורות יש בדרך כלל חטיבת קצב, שמכילה מערכת תופים, קונטרבס או טובה (לעיתים הקונטרבס מוחלף בגיטרה בס), פסנתר ולפעמים גם גיטרה או בנג'ו. חטיבת כלי נשיפה ממתכת המונה חצוצרות וטרומבונים וחטיבת כלי נשיפה מעץ המונה 4–5 סקסופונים (סופרן, אלט, טנור, בריטון ולעיתים בס) וקלרינט בסקציה זו משולב בדרך כלל נגן המסוגל לנגן על כלי נשיפה שונים נוספים כגון חליל צד, אבוב, קרן אנגלית וכדומה.

לפעמים למחלקות אלו נוספת מחלקת כלי הקשה, בעיקר אם התזמורת מנגנת ג'אז לטיני או סלסה.

מוזיקת הביג בנד הגיעה לשיאה בשנות השלושים, והיוותה חלק מהמיינסטרים אז. התזמורות הגדולות ביותר הונהגו על ידי קאונט בייסי, דיוק אלינגטון, פלטשר הנדרסון, ג'ימי דורסי, טומי דורסי, בני גודמן, ארטי שו, וודי הרמן, לס בראון, סטן קנטון, גלן מילר ועוד רבים.

גם היום מוזיקת ביג בנד מנוגנת ונשמעת, בעיקר בזכות הפופולריות של הרכבים כאלו בתיכונים ובמגמות המוזיקה. ישנן גם תזמורות ביג בנד שמנהיגן הקודם נפטר, אך הוא הוחלף בידי מישהו אחר והן עדיין ממשיכות לפעול, כמו למשל תזמורת הביג בנד של צ'ארלס מינגוס. תזמורות הביג בנד של היום מנגנות סגנונות שונים, הנעים בין הסווינג הישן שאותו ניגנו בשנות ה-30 וה-40 לבין פיוז'ן וג'אז מודרני.

ראו גם

רשימת מובילי ביג בנד

לקריאה נוספת

Lewis A. Erenberg, Swingin’ the Dream: Big Band Jazz and the Rebirth of American Culture, Chicago: University of Chicago Press, 1998.
David W. Stowe, Swing Changes: Big-Band Jazz in New Deal America, Cambridge, MA: Harvard University Press, 1994.