בורנבוריאש השני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מכתב א"ע 9, מכתבו של בורנבוריאש מלך בבל הכשית לתות ענח' אמון, אוסף המוזיאון הבריטי

בּוּרנַבּוּריָאש השני (בחלק מהמסמכים נקרא בורבוריש) היה מלך בבל הכשית. הוא היה המלך ה-10 בשושלת הכשית שמלכה על בבל, יורשו של כַּדַשמַנאֶנליל הראשון שהיה כנראה אביו. הוא מלך 27 שנים, בין השנים 1359–1333 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה. משמעות שמו בשפה הכשית הוא "משרתו של אל הארצות". בתקופתו נקראה ממלכת בבל כַּרדוּניַאש. בורנבוריאש עלה לשלטון בשנה ה-33 לשלטון אמנחותפ השלישי והיה בן זמנו של פרעה אחנתון ממצרים העתיקה. יורשו היה בנו כרה-הרדאש.

התכתבות עם מצרים

התכתובת הדיפלומטית בין בורנבוריאש ומלכי מצרים נשמרה בתשעה מכתבים ממכתבי אל-עמארנה (מכתבי א"ע 14-6). עם אמנחותפ השלישי (מכתב א"ע 6), עם אחנתון (מכתבי א"ע 7, 8, 10, 11, 13, 14) ועם תות ענח' אמון (מכתב א"ע 9). מערכת היחסים בין בבל ומצרים, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבים, הייתה בתחילתה ידידותית. בין המלכים נרקמו קשרי משפחה באמצעות נישואים מלכותיים. במכתב א"ע 9, ששלח בורנבוריאש לתות ענח' אמון, הוא כתב: ”מאז שהייתה אחווה טובה בין אבותי ואבותיך, הם שלחו מתנות יפות זה לזה (ומעולם) לא סירבו להיענות זה לזה לכל בקשה יפה”[1]. לבורנבוריאש היה חשוב מאד להתקבל כשווה בין שווים ביחס למלכים האחרים. בפניותיו במכתבים הוא השתמש בביטוי "אח". המלכים החליפו ביניהם מתנות שונות כגון: סוסים, לאפיס לאזולי, אבנים יקרות, הובנה, שנהב זהב ועוד.

מכתב א"ע 10 מצביע על שינוי במערכת היחסים שלהם. במכתב זה מתלונן בורנבוריאש, ששליחיו של אחנאתון הגיעו אליו שלוש פעמים ולא הביאו אליו כל מתנה. הוא מציין גם שהוא מצידו לא שלח מתנה נאה כלשהי. במכתב יש התייחסות לכך שמתנת הזהב שקיבל לא הייתה איכותית ולאחר שהוכנסה לתנור מה שיצא ממנו דמה לאפר. במכתב א"ע 7 הוא מתלונן שמלך מצרים עיכב את השליח שלו במשך שנתיים, ומתלונן שלמרות מחלתו, אחנאתון לא התעניין בשלומו: ”כאשר גופי אינו בריא ואחי[לא נשא] את רא[שי] (לא דאג לי), כעסתי על אחי, לאמור: הלא ש[מע?] חי כי חולה אני? מדוע לא נ[שא] את ראשי?”[2]. במכתב א"ע 11 הוא מתלונן על כך שרק חמש מרכבות נשלחו לקחת את בתו לחתונתה במצרים והביע את חששו ממה שיאמרו שכניו המלכים על כך.

המכתבים עוסקים גם בבעיות של סחר. במכתב א"ע 8 מתלונן בורנבוריאש על שיירה של סוחרים שהגיעה לחנתון והותקפה ונשדדה על ידי אנשים ששלח שליט עכו ששדד את כספם. בתקופה זאת, תקופת הברונזה המאוחרת, הייתה כנען בשליטת מצרים והאחריות על הביטחון בדרכים הייתה של המלך המצרי. הדרישה מאחנתון הייתה לנקום את דמם של הסוחרים ולהוציא להורג את אלה שהרגו אותם:”נקום את דמם! אם לא תוציא להורג את האנשים האלה, הם ישובו ויהרגו את שיירתי או את שליחיך. הקשר בינינו ייפסק!”[1]

בהתכתבות שלו עם שליטי מצרים הוא לא מהסס להזכיר להם התחייבויות ישנות כלפי הממלכה הכשית:”בימי כוריגליזו אבי, הכנענים כתבו אליו, לאמור: 'לגבול הארץ בואו ואנו נבגוד (במלך מצרים) ובך נתמוך'. אבי כתב להם זאת, לאמור: 'חדל מעשות איתי ברית. אם נעשיתם עוינים את מלך מצרים ורציתם להצטרף לאחר, האם אנוכי לא אבוא ואכה בכם? כי בן בריתי הוא'”[3]

יחסים בינלאומיים

הקשרים הדיפלומטיים בין בבל לשכנתה עילם חוזקו באמצעות נישואים בין בתי המלוכה. בחפירות ארכאולוגיות נמצא טקסט ספרותי הנראה כמכתב, שהוא העתק מהתקופה הנאו-בבלית של טקסט מתקופתו של בורנבוריאש. על פי הטקסט, פנה המלך העילמי לבית המשפט ובו הוא מפרט את הגנאלוגיה של בית המלוכה העילמי. על פי הטקסט, פהיר-אישן Pahir-Iššan התחתן עם אחותו של כוריגלזו הראשון ו-Humban-Numena התחתן עם הבת שלו, והבן שלהם אונטאש-נאפירישה התארס עם בתו של בורנבוריאש. הטקסט נמצא במוזיאון המזרח התיכון שבמוזיאון פרגמון. שופילוליומש הראשון היה נשוי כנראה לבת אחרת של בורנבוריאש.

על פי שני מכתבים שנמצאו בניפור, השפעתה של הממלכה הכשית בתקופה זו הגיעה עד דילמון (האי בחריין של היום). במכתבים שנשלחו על ידי פקיד מדילמון למושל של ניפור, הוא מתלונן על בני שבט מקומי שגנבו את האלים שלו והוא לא יכול לעשות דבר בקשר לכך, וכן מתלונן שהם לא פונים אליו בכבוד ומבזים אותו.

בהמשך בתקופת מלכותו, התקבל המלך האשורי אשור-אובליט הראשון, ששחרר את אשור מעולה של מיתני, על ידי תות ענח' אמון מלך מצרים כמלך שווה בין שווים. אירוע הזה לא מצא חן בעיני בורנבוריאש, שהתלונן (במכתב א"ע 9) למלך המצרי בטענה שאשור-אובליט הוא מלך וסל של בבל הכשית: ”עתה, אשר לאשורי רואה פני (הכפוף לי), אנוכי לא שלחתי (אותו) אליך. מדוע (ביזמתם) באו לארצך? אם אתה אוהבני, לא יקנו (האשורים) קניות כלשהן. שלחם אלי בידיים ריקות.”[3]

אולי כדי לחזק את קשריו עם אשור, נשא את בתו של אשור-אבליט לאשה. כרה-הרדאש בנו, שהיה גם נכדו של אשור-אובליט, ירש אותו בשנת 1333. בעקבות כך פרץ מרד בבבל, בגלל התנגדות למלך ממוצא אשורי, שבו נרצח המלך. אשור-אבליט פלש לבבל, הדיח את המלך נזי-בוגאש והכתיר את כּוּרִיגַלזוּ השני, שכנראה היה בנו של בורנבוריאש השני, למלך בבל.

פעולות בנייה

במחצית השנייה של המאה ה-14 החל בורנבוריאש, ולאחר מכן גם יורשיו, בפעילות בנייה ושיקום של מבני מקדשים. כתובות שנמצאו תעדו את שיקום המקדש לאליל השמש בלרסה. במקדש באור נמצא לוח המזכיר את בורנבוריאש ויורשיו ברשימת המיטיבים של המקדש. כתובת על גבי גליל של המלך נבונאיד מהתקופה הנאו-בבלית מזכיר את עבודתו של בורנבוריאש באזור המתחם המקודש של סיפר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בורנבוריאש השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמרנה עמ' 39
  2. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה עמ' 37
  3. ^ 3.0 3.1 ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה עמ' 40


הקודם:
כדאשמאנאנליל הראשון
1374‏–1360 לפנה"ס
מלך ממלכי בבל
1359–1333 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה
הבא:
כרה-הרדאש
1333 לפנה"ס
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0