בולבוס (גאולוגיה)

בולבוסים – תרכיזי קלציט המכילים שאריות של חומר אורגני. לבולבוסים צורת כדור פחוסה כשל תפוחי אדמה, וזה גם מקור שמם.

היווצרות

על קרקעית הים נוצרת בוצה של חומרים מן היבשה (חומרי בליה וסחף) ומן הים (שרידי בעלי חיים וצמחים). בבוצה זו מתרחשים תהליכי דיאגנזה (diagenesis): תהליכים פיזיקליים, כימיים וביוגניים המלכדים את הגרגרים לסלע באמצעות הידוק ודחיסה. תהליכים אלה חלים על המשקע הרך לאחר הרבדתו וגורמים להתקשותו. בכמה מן הסלעים שעברו תהליכים כאלה – פוספוריט, צור, פורצלניט ואחרים – נמצאו תרכיזים קרבונטיים – בולבוסים.

במשך זמן רב היה תהליך היווצרותם של הבולבוסים בגדר תעלומה, אולם משנתגלו במרכזם של בולבוסים שרידים אורגניים – קל היה לשער אותו.

שריד אורגני (שלד דג, למשל) שנח בתוך הבוצה לא התפרק בסביבה הדלה בחמצן והפך לגרעין התגבשות של קלציט. הקלציט הלך והתגבש סביבו ללא כיוון מסוים (מכאן הכדוריות), ובמקרים רבים אף פירק אותו או החליף את החומר האורגני המקורי והפך אותו למאובן. תהליכי דיאגנזה מיצקו את הסלעים סביב הכדור, ובלחצם של אלה תחת כוח הכבידה קיבל את צורתו הפחוסה.

מקורם האורגני של הבולבוסים אינו מוטל בספק, ובולבוסים שבורים מכילים תזכורת כזו או אחרת לתהליך היווצרותם: שלדים מקוריים, מאובנים או ריח של ביצים סרוחות כאשר פנים הבולבוס בא במגע עם החמצן באוויר.

נמצאו גם בולבוסים בעלי חגורות צור. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא הבדלים בחומציות בין אזור ההתגבשות לסביבתו או עלייה ברמת החומציות של סביבת ההיווצרות בשלבים מאוחרים יותר של ההתגבשות.

באזורים רבים התפרקו סלעי הסביבה ונחשפו הבולבוסים. שדה בולבוסים ידוע נמצא דרום-מזרחית לשמורת הר צין בנגב, אך מצויים גם אחרים. באזורים שונים באזור הדרום ניתן אף לראות את הבולבוסים מציצים מתוך הסלעים בתוכם נוצרו. בולבוסים הם ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל^[1].

בעיר ערד מוצב פסל הבולבוסים שעוצב על ידי מתכנן העיר, האדריכל יונה פיטלסון והאמן גדעון פרידמן.