הקדש (הלכה)

הקדש בהלכה, הוא שמה של הרשות הציבורית המחזיקה בנכסים השייכים לבית המקדש. שימוש ברכוש ההקדש שלא למטרותיו, מוגדר כמעילה.

סוגי הקדש

ישנם כמה מקורות לרכוש של ההקדש, ששונים בדרך בה הם הגיעו להקדש, ובייעוד שלהם.

קדשי בדק הבית

בדק הבית הם תרומות למקדש שנועדו לתיקון ושיפוץ בית המקדש. הכסף למטרה זו מגיע מתרומות ייעודיות של אנשים לבדק הבית, דרך תרומות ללשכת הכלים, או דרך הקדשה של רכוש. משני המקורות הללו לוקחים לשימוש בדק הבית את החפצים נצרכים, ואת השאר מוכרים ומשתמשים בכסף לצורכי בדק הבית.

קדשי בדק הבית שונים מקדשי למזבח בכך שקדושתם פחותה יותר, דבר שמתבטא בכך שניתן לפדות או לחלל את קדשי בדק הבית, שכן ההקדש חל על הערך הכלכלי של החפץ ולא על החפץ כשלעצמו. הבדל נוסף הוא בדיני מעילה, כאשר אדם 'מועל' משתמש בחפצי בדק הבית, החפץ יוצא לחולין, ומותר בשימוש לכל אדם, אך קדשי מזבח נשארים בקדושתם גם לאחר מעילה.

הביטוי "בדק הבית" מקורו בגביה לצורך שיפוץ בית המקדש שנעשתה בימי יואש מלך יהודה ויהוידע הכהן: ”יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים, אִישׁ מֵאֵת מַכָּרו, וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק” (ספר מלכים ב', פרק י"ב, ו').

קדשי מזבח - נדרים ונדבות

נדרים ונדבות (שימו לב שלא להתבלבל עם כספי קרבנות נדבה, ראו בהמשך) הם התחייבויות של אדם להביא קרבן לבית המקדש. ההבדל בין נדר לנדבה הוא שבנדר האדם מתחייב להביא קרבן, והוא חייב להביא קרבן, אולם אינו חייב להביא בהמה מסוימת. נדבה לעומתו היא התחייבות של האדם שבהמה מסוימת תהפוך להיות קרבן, והוא חייב להביא אותה כקרבן, אולם אינו חייב להביא אחרת אם היא מתה. בהמות שהוקדשו לקרבן, בין אם כנדבה, ובין אם במטרה לקיים נדר, מוגדרות קדשי מזבח.
קדשי מזבח הם חפצים הקדושים בקדושה יתירה מקדשי בדק הבית, וכוללים דברים הקריבים על גבי המזבח, כגון קורבנות ומנחות. קדשי מזבח שונים מקדשי בדק הבית בכך שאינם ניתנים לפדייה, אלא במקרה שכבר אינם כשרים להקרבה על גבי המזבח כגון שנפל בהם מום, שבמקרה כזה ירדה קדושתם, ונחשבים כקדשי בדק הבית .

כספי נדבה

נדבה היא קטגוריה של כספים מרכוש ההקדש המיועדים לקיץ המזבח (הקרבת קרבנות מכספי הציבור בעת שאין הרבה קרבנות יחיד שמוקרבים). המקורות לכספי נדבה הם שניים: תרומות ייעודייות לקרבנות נדבה דרך השופרות שהיו במקדש, או הסבה לקרנות נדבה של כסף שהיה אמור לשמש לקרבנות אחרים, ומסיבות כל שהם (כי היה יותר מדי כסף, כי כבר הוקרה הקרבן וכו') לא שימש להם, והוא מועבר לנדבה.

מחצית השקל

ערך מורחב – מחצית השקל

מחצית השקל היא תרומה שנגבת מאת כל עם ישראל פעם בשנה ומיועדת לקרבנות הציבור המובאים במהלך השנה (תמידים ומוספים).

פעולת ההקדשה

הבעלים אומר על החפץ הרי זה קודש. אם החפץ עצמו ראוי לבית המקדש, כגון בהמה שאינה בעלת מום, דינו כקדשי מזבח ומקריבים אותה. ואם החפץ אינו ראוי להקרבה כגון בהמה בעלת מום, הרי הוא מקדשי בדק הבית ומוכרים אותה ובשוויה מתחזקים את בית המקדש.

כלי שרת

ערך מורחב – כלי שרת

בנוגע למימון כלי שרת של בית המקדש קיימת סתירה לכאורה, בפסוקי התנ"ך. במקום אחד נראה כי כאשר יואש המלך ביצע מגבית לצורך קדשי הבית, לאחר שקודמו גרם למחסור חמור בכלי בית המקדש, הוא מסר את התקציב לגזברי בית המקדש, ואלו השתמשו בכסף, בין השאר, גם לייצור כלי שרת:

וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף

— ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד.

מציטוט זה רואים כי למעשה השתמשו בכספי בדק הבית לצורך כלי השרת. מצד שני, כאשר המגבית עצמה נערכה, אנו מוצאים כי יהואש הזהיר את הכוהנים להשתמש בכספי בדק הבית רק לצורך בניית בית המקדש ושיפוצו ולא לצורכי כלי שרת:

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת... וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין [מִיָּמִין] בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. יא וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה'. יב וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יד [יְדֵי] עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים [הַמֻּפְקָדִים] בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'. יג וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחָזְקָה. יד אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. טו כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה'

— ספר מלכים ב', פרק י"ב

בתלמוד מובא כי רב הונא שאל את רבו רב שאלה זו, ורב הסביר לו כי באופן רגיל קנו את כלי השרת מכספים אחרים, אך כאשר נותר כספים מיותרים מכספי בדק הבית, יכלו להשתמש בהם לקניית כלי שרת, ואין בדבר איסור מכיוון שבית הדין התנה שאם הכסף שנודב לבדק הבית לא יוצרך לתחזוקה הבסיסית של בית המקדש יוכלו להשתמש בכסף לקניית כלי שרת.

הבסיס של קניית כלי השרת, כאשר לא היה מספיק כסף בבדק הבית, היה מתרומת הלשכה. בנוגע למותר תרומת הלשכה קיימת מחלוקת האם ניתן להשתמש בתקציב זה לצורך כלי שרת.

מעילה

ערך מורחב – מעילה (הלכה)

ישנו איסור להשתמש בכל חפצי ה'הקדש' שלא לצורך המקדש או הקרבנות.

אדם שמעל והשתמש בחפצי ההקדש בשימוש שלכל הפחות שווה פרוטה, חייב להחזיר שווי השימוש שעשה בתוספת חוֹמֶש - בסך הכל 125% (כך שתשלום החומש יוצא חמישית מהסכום הכולל). בנוסף, מתחייב המועל בעונש; מיתה בידי שמיים או מלקות (לפי מחלוקת התנאים והראשונים בעניין) למועל במזיד, וקורבן אשם - כבש בן שנה - למועל בשגגה.

ראו גם

• מסכת מעילה
• מעילה (הלכה)
• אוצרות בית המקדש

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקדש בוויקישיתוף

• הערך הקדש באתר מכון המקדש

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30631702הקדש (הלכה)