בלדה
ערך זה עוסק בשירה סיפורית. אם התכוונתם לסוג של שיר רוק, ראו 
ראשית הבלדה היא לפני מהפכת הדפוס, כשהספרות עברה מפה לאוזן, מדור לדור וממקום אחד לאחר. לפיכך, התאימה הבלדה עצמה, באמצעות נוסחים שונים, לדורות, למקומות בהם סופרה ולאישיותו של הטרובדור שסיפר את הבלדה.
הבלדות הראשונות על הכתב הופיעו במאה ה-13- תקופת ימי-הביניים. לאחר מהפכת הדפוס, הבלדות נאספו, עלו על הכתב בספרים והפסיקו לעבור מפה לאוזן.
באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".
כלי הנגינה שבהם השתמשו הם כלי מיתר חליל ותופים. מה שמאפיין אותם זה שהם היו קלים לנשיאה ממקום למקום ושהם היו עשויים מחומרים מהטבע- עץ ועור.
הבלדה
בלדות עממיות
ערך מורחב – בלדות עממיות
הבלדות העממיות התפתחו בסקוטלנד במאה ה-13, והתאפיינו בסוף טרגי, בדרך כלל מוות. הבלדות הושרו על ידי זמרים נודדים ("טרובדורים"), אשר היו עוברים בכפרים וערים, שרים ומבדרים את הקהל, שלאחר מכן היה נותן כסף כל אחד על פי רצונו. כל זמר היה מפתח את הבלדות, ממציא, מעוות ולפעמים מוסיף או משמיט בתים. כשנאספו והועלו בלדות אלה על הכתב, לעיתים אף מאות שנים לאחר שהומצאו לראשונה, כבר היו לכל בלדה גרסאות שונות.
בבלדות העממיות מופיעים בדרך כלל ערכים כמו נאמנות, אהבה ומסירות. בבלדה ישנו גיבור, המתמודד עם המציאות הקשה או עם הבעיה בה הוא שורר. לרוב, בבלדות הפסיד הגיבור במאבק הפיזי אך ניצח במאבק הנפשי. בבלדות ישנה אווירת מסתורין, המביאה פערים רבים בעלילת הבלדה. פערים אלה מושלמים לרוב לפי דמיונו של הקורא, ומבוטאים על ידי אמצעים אמנותיים שונים. הסיפור הדרמטי בבלדה מתפתח לרוב באמצעות דיאלוג, תוך התמקדות במקרה או אירוע בולט, ואילו האירועים שקדמו למקרה זה ואלו שבאו אחריו, הם לרוב מרומזים או שאינם מוזכרים כלל. הבלדות הם גם שיר סיפורי בעל אופי עממי.
בלדות מודרניות
גם לאחר תקופת הבלדות הסקוטיות נכתבו בלדות רבות על ידי משוררים רבים, חלקן דומות יותר לבלדות הסקוטיות וחלקן פחות.
בתקופה הרומנטית, תחילת המאה ה-19, החלו לאסוף ולהעלות על הכתב בספרים את הבלדות. במקביל המשיכו להיכתב בלדות ספרותיות ובלדות עממיות. הבלדות קיימות גם בימינו וישנם שירים מודרניים הכתובים בסגנון זה.
הרומנסה שלידתה בספרד, היא "אחותה" של הבלדה דומה לה. היא הגיעה אל התרבות היהודית דרך הלדינו, שפתם של יהודי ספרד ומגורשיה מסוף ימי הביניים ואילך. הרומנסה נוטה להיות אופטימית מעט יותר מהבלדה.
מאפייני הבלדה
הבלדה היא שיר סיפורי בו קיימת עלילה עם מקצב, שורות קצרות, בתים וחריזה. בלדה מהווה מסורת בעל-פה, שעוברת מפה לאוזן בין הדורות והקהילות, ולכן עוברת שינויים בהתאם לזמן, למקום ולמאזינים וממילא אין לה מחבר אחד. מבחינת הסיפור שהיא מספרת, הבלדה דומה לסיפור עם והיא מתרכזת בפעולות ובדיאלוג ולא בתיאורים ובהגדה. בבלדה קיים איפוק רגשות, הרגשות מובעים באופן עקיף. לבלדה יש תפנית חדה בעלילה. יש כמה נושאים חשובים שבאים לידי ביטוי בהרבה מאוד בלדות: מוות, נטישה, אהבה ועוד.
בבלדות עממיות, נשמטו לעיתים במהלך הזמן פרטים חשובים בבלדה והקורא / והמאזין היה צריך למלא אותם על פי דמיונו ("השלמת פערי מידע").
המתח הוא נושא חשוב בבלדה והוא בדרך כלל נמצא בסיום, שהוא טרגי. הסיום הטרגי נקרא "פואנטה", אבל חשוב להבדיל בין הפואנטה (שהיא השיא החשוב ביצירה), לבין הפתעות במהלך היצירה שנובעות מן התפנית החדה ומהפערים הרבים בבלדה. הבלדה משופעת בחזרות להן שני תפקידים - הדגשה ויצירת מתח.
מבחינת מאפייניה המוזיקליים, לבלדה משקל קצבי פשוט, מבנה משפטים פשוט, וטון עצוב. הבלדה ניתנת לשירה במנגינה מודלית (דומה במידה מסוימת לטעמי המקרא).
אמצעים אפיים
המספר בבלדה מתווך בין חומרי הסיפור ובין השומעים. המספר בבלדה מרבה לדלג על פרטים בבלדה שגורמים לפערי מידע. באמצעות הפערים בסיפור הוא שומר על המתח העלילתי. התבניות הקבועות ורמזים המשתמעים בין המשמעות הגלויה למשמעות הסמויה בונים את הרובד האירוני בבלדה.
אמצעים דרמטיים
האמצעי הבולט בבלדה הוא הדיאלוג, הנותן לבלדה מימד של מיידיות, קונקרטיות ועניין. הדיאלוג מחדד את הקונפליקט ומגביר את קצב ההתרחשות על ידי קידום העלילה אל השיא או לפואנטה (גילוי האמת); הדיאלוג בבלדה הוא לרוב קצר ותמציתי וקצבו מהיר.
הבלדה מציגה גיבורים המצויים בעיצומו של עימות. המספר מתחיל את סיפור הבלדה בעיצומו של הרגע הדרמטי, ללא דברי רקע. האירועים מוצגים בסדרה של מעין "הבזקים" שהקשר שלהם זה לזה מרומז יותר מאשר נאמר והם בונים את המתח בעלילה, המתפרק בנקודת השיא.
אמצעים אידאיים
הגיבורים בבלדה הם גיבורים המייצגים ערכים, רעיון, עמדה ותפיסת עולם מסוימת. הבלדה מושכת את לב השומעים בשילוב בין צורת הביטוי העממית הקצבית, אווירת המסתורין, הטון האירוני וההתנגשות בין התפיסות המנוגדות.
הבלדות מסתיימות מבחינה עלילתית, אך לעולם אינן נסגרות מבחינת הדיון הרעיוני.
בלדות נודעות
- שלושה בני עורב - בלדה סקוטית (בתרגומו של נתן אלתרמן)
- אדוארד אדוארד - בלדה עממית (בתרגומו של נתן אלתרמן)
- לורד רנדל - בלדה סקוטית (בתרגומו של נתן אלתרמן)
- סר פטריק ספנס - בלדה סקוטית (בתרגומו של נתן אלתרמן)
- שר היער - יוהאן וולפגנג פון גתה
- על הרי גלבוע - שאול טשרניחובסקי
- בעין דור - שאול טשרניחובסקי
- הנה תמו יום קרב וערבו - נתן אלתרמן
- אברהם אבינו מוליך את יצחק לעקדה - איציק מאנגר
- בלדה לחובש - דן אלמגור
- הבלדה על יואל משה סלומון - יורם טהרלב
- פנקס הקטן - דיימון ראניון בתרגום של דן אלמגור
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה יניב, הבלדה העברית - פרקים בהתפתחותה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1986ץ
- שלמה יניב, הבלדה העברית בת זמננו - מסורת וחידוש, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, 1999.
קישורים חיצוניים
