באודינג
.png) | |
| מיקומה של באודינג במחוז חביי בסין | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | חביי |
| ראש העיר | צ'וּ'ן יוּ' |
| שטח | 22,113 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנציבות העירונית | 10,890,000 (2007) |
| ‑ במטרופולין | 1,006,000 (2007) |
| קואורדינטות | 38°51′00″N 115°29′00″E / 38.85°N 115.483333°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.bd.gov.cn | |
בָּאודִינְג (סינית: 保定; פין-יין: Bǎodìng) היא נציבות עירונית, במחוז חביי שבסין. לעיר היסטוריה בת 2,500 שנה לערך של התיישבות עירונית וכיום היא מתפקדת כנציבות עירונית בכך שהיא כוללת בשטח שיפוטה את אזור המרכז של הרבעים העירוניים ואת העיירות והכפרים שמסביב, בהיקף אוכלוסייה של 10,890,000 תושבים. מרכז העיר ורוב חלקיה נמצאים על אדמה מישורית, ושליש מחלקה במערב נמצא על רכס הרי טאיחאנג.
כיום באודינג היא אחת הערים החזקות בסין מבחינה תעשייתית כשהיא חלק מאזור הסחר הגדול במדינה יחד עם הערים בייג'ינג ו-טיינג'ין, והיא גם בין הערים המובילות בעולם בפיתוח תעשייה המתבססת על אנרגיה מתחדשת, להפחתת התעשייה המזהמת.
בעיר יש גם אתרים היסטוריים רבים, כאשר שימשה בתקופות קדומות כמרכז הגנה חשוב לאזור ולבייג'ינג בפרט, וגם במלחמת העולם השנייה שימשה כמרכז אסטרטגי כאשר כוחות צבאיים רבים התבססו בה עם בניית מפקדות ובסיסים צבאיים מבוצרים, כאשר המשיכה לשמש כוח צבאי תוסף להגנה על בייג'ינג והאזור כולו. כך גם מכונה העיר "השער הדרומי של בייג'ינג". בכלל שטח השיפוט יש שרידים תרבותיים הנחשבים כחשובים במעמדם לכל סין.
היסטוריה
התפתחות לאזור עירוני
האזור העירוני של באודינג החל להתגבש בין השנים 221-476 לפנה"ס, במקביל לתקופת המדינות הלוחמות שבה שרי צבא ובני אצולה השתלטו על מחוזות ומקומות שונים ברחבי מזרח סין וסיפחו אותם תחת שלטונם. כך היה האזור נתון בין "מדינת ין" ו-"מדינת דזהאו" בתקופת ההתיישבויות הראשונות בו, עד לתקופת הקמת שושלת צ'ין בשנת 221 לפנה"ס. בשנת 477, במהלך תקופת שושלת "בֵּיי (צפון) וֵיי", הפך האזור לנפה בשם "צִ'ינְגְיְוֵּ'אן", ושמר על מעמדו כנפה במשך מאות שנים. האזור היה בעל חשיבות אסטרטגית גדולה כבר מימיו המוקדמים, כאשר בין השנים 618-907 של תקופת שושלת טאנג, שכן בו מטה מפקדת אחד הצבאות ששמרו על החזית הצפון-מזרחית נגד אנשי "Khitan" שהתגוררו באזור צפון סין ועד לדרום מונגוליה. מאוחר יותר שימש כאזור ניצבות חיל מצב הכוחות הממשלתיים שהגנו על הכניסה למחוז שאנשי מהמחוזות העצמאיים שבשטח מחוז חביי של היום. בשנים 907-960 של תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ובשנים 960-1279 בתקופת שושלת סונג, שימש האזור כנציבות צבאית בהיותו בשטח גבול המריבה שבין שושלת סונג ושושלת ליאו שמצפון לה (הידועה גם כ-"אימפריית Khitan"). בין השנים 960-1279 כבר הפך האזור להתיישבות עירונית גדולה בצפון סין. זאת למרות שהעיר נהרסה עם פלישת הכובשים המונגולים דרומה לסין בהנהגת ג'ינגיס חאן בתחילת המאה ה-13 שבמסגרת אותה תקופה. אולם קצת מאוחר יותר, בשנת 1227 בתקופה שבה עוד התבססה שושלת יואן על ידי המונגולים, נבנתה העיר מחדש.
העיר באודינג בהמשך התפתחות האזור
בין השנים 1206-1368 של תקופת שושלת יואן ושיקום העיר, התקבל גם שמה הנוכחי כאשר המקום נקרא "אזור באודינג", יחד עם השליטה המנהלית שכבר היה לעיר גם על האזור שסביבה. השם "באודינג" התקבל מאחר שמשמעותו בתרגום חופשי היא "להגן על הבירה", בהתייחס לחשיבותה האסטרטגית באותה תקופה ולקרבתה אל בייג'ינג בירת סין. בין השנים 1368-1644, בתקופת שושלת מינג, קבע הממשל המרכזי את באודינג כאזור פלך גאוגרפי. באודינג תפקדה במשך שנים רבות כבירת מחוז ג'ילי (השם הקודם של מחוז חביי), והיוותה מרכז תרבותי חשוב בתקופת שושלת מינג ותחילת תקופת שושלת צ'ינג. במהלך שושלת יואן ושושלת מינג שאחריה (1368-1644), הועבר תפקיד עיר הבירה של סין מדרום סין אל בייג'ינג, ובאודינג הפכה להיות מעוז ההגנה הראשי של בייג'ינג כנגד התקפות מכיוון דרום והתקפות דרך המעברים של הרי טאיחאנג מכיוון מערב. בתקופת שושלת מינג הפכה באודינג להיות המרכז המנהלי של כל אזור הנציבות שהיה מכונה "באודינג". בתקופת שושלת צ'ינג (1644-1912) המשיכה לעלות בחשיבותה, כאשר שימשה הן כמקום מושב הממשל המחוזי של מחוז ג'ילי (הקודם למחוז חביי של היום), והן כמקום ממשל חלופי של המושל הצבאי של ג'ילי, לצד העיר טיינג'ין. עקב כך גם הפכה באודינג לעיר מבוצרת היטב, עם חומות באורך של יותר משמונה קילומטרים אשר הקיפו את משרדי הממשל המחוזי, משרד המושל הצבאי, שטחים נרחבים של בסיסים צבאיים ואת האקדמייה הצבאית, שהוקמו כולם בעיר עקב חשיבותה האסטרטגית בצפון מזרח סין.
באודינג במאה ה-20 וכנציבות עירונית כיום
בין השנים 1926-1937, היה אזור דִינְגְג'וֹאוּ מקום "האיגוד הלאומי" של "תנועת החינוך ההמוני", כניסוי של "תנועת הבנייה מחדש". בשנות ה-90 של המאה ה-20 גם "התנועה החדשה של בנייה מחדש" המשיכה להפעיל במקום מרכז לאימונים ולקבלת הישגים מקיפים יותר במטרתה. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר מקום מושבן של מפקדות כוחות הכיבוש היפניים. בשנת 1949, במהלך התקופות המוקדמות של ייסוד הרפובליקה העממית של סין, הפכה באודינג לבירת מחוז חֶבֵּיי החדש יחסית, שקם במקום מחוז ג'ילי, שבוטל בשנת 1928. בשנת 1958 הועבר תפקיד בירת מחוז חביי לעיר טיינג'ין, כאשר איבדה זו את מעמדה כעיריית-מחוז. בשנת 1966 עלה מעמדה של טְייֵנְגִ'ין בחזרה לעיר שאינה כפופה למחוז כלשהו, אלא נתונה ישירות למרותו של השלטון המרכזי בסין - וכך גם קיבלה באודינג בחזרה את מעמדה כבירת מחוז חביי. אולם בשנת 1970 החלה העיר שְה-גְ'יָה-גְ'וָואנְג לגדול בקצב מהיר, והפכה לבירת מחוז חביי במקום באודינג. בחודש דצמבר לשנת 1994 התמזגו העיר באודינג ואזור באודינג להרכב עיר-נציבות באודינג, שקיבלה אחריות ניהולית על 25 מועצות ונפות נוספות שסביב למרכז העיר.
נכון לסוף שנת 2007, מונה אוכלוסיית העיר עצמה כ-1,006,000 תושבים, ואוכלוסיית שטח ניהולה הכולל כ-10,890,000 תושבים. רוב תושבי העיר כיום הם בני "האן", כאשר מתגוררים בה גם בני שתי קבוצות אתניות נוספות, בני "חְווֵי" ובני "מָאן".
שטחה של באודינג כיום נראה כצורה מלבנית שמהווה את מרכז העיר, המוקפת בשטחי שדות חקלאיים ההולכים וגדלים על חשבון שטחי המגורים עם ההתרחקות ממרכזה. אותו שטח מרכזי מחולק על ידי מסילת רכבת בשם "ז'ינגואנג", העוברת בעיר בכיוון צפון-דרום. כך גם תחנת הרכבת בבאודינג מהווה מבחינה גאוגרפית ומבחינת התפתחות-עירונית את נקודת המרכז שלה, כאשר חלקה הישן של העיר נמצא ממזרח למסילה ומחולק בעצמו מבחינה מנהלית ל"עיר צפונית" ו"עיר מזרחית", והחלק שהתפתח בבנייה מאוחרת יותר נמצא ממערב למסילה.
מאז הפיכתה לנציבות עירונית, מורכבת כיום באודינג מ-3 מועצות עירוניות, 4 נפות עירוניות, ו-18 נפות:
| שם האזור | בפין-יין | בסינית | שטח האזור בקילומטרים רבועים |
| מועצה עירונית: | Qū: | 市辖区: | |
| שׁינְשׁי | Xīnshì | 新市 | 144 |
| בֵּיישׁי | Běishì | 北市 | 75 |
| נָאנְשׁי | Nánshì | 南市 | 102 |
| נפה עירונית: | Shì: | 县级市: | |
| דִינְגְג'וֹאוּ | Dìngzhōu | 定州 | 1,274 |
| גְ'ווֹג'וֹאוּ | Zhuōzhōu | 涿州 | 742 |
| אָנְגְווֹ | Ānguó | 安国 | 486 |
| גָאובֵּיידְייֵן | Gāobēidiàn | 高碑店 | 672 |
| נפה: | Xiàn: | 县: | |
| מָאנְצֶ'נְג | Mǎnchéng | 满城 | 734 |
| צִ'ינְגְיְוֵּ'אן | Qīngyuàn | 清苑 | 953 |
| יִי | Yì | 易 | 2,538 |
| שׂ'וּשְׁווֵי | Xúshuǐ | 徐水 | 736 |
| לָאייְוֵּ'אן | Láiyuán | 涞源 | 2,430 |
| דִינְגְשׁינְג | Dìngxīng | 定兴 | 1,274 |
| שׁוּנְפִּינְג | Shùnpíng | 顺平 | 708 |
| טָאנְג | Táng | 唐 | 1,417 |
| וָאנְגְדוּ | Wàngdū | 望都 | 357 |
| לָאישְׁווֵי | Láishuǐ | 涞水 | 1,666 |
| גָאויָאנְג | Gāoyáng | 高阳 | 497 |
| אָנְשׁין | Ānxīn | 安新 | 726 |
| שׁיאוֹנְג | Xióng | 雄 | 513 |
| ז'ונְגְצֶ'נְג | Róngchéng | 容城 | 311 |
| צ'ויָאנְג | Qūyáng | 曲阳 | 1,064 |
| פֿוּפִּינְג | Fùpíng | 阜平 | 2,497 |
| בָּוֹיֵה | Bóyě | 博野 | 331 |
| לִי | Lǐ | 蠡 | 652 |
גאוגרפיה
טופוגרפיה
באודינג נמצאת במרכז-מערב מחוז חביי, במרחק של 140 קילומטרים מדרום לבייג'ינג בירת סין, 145 קילומטרים ממערב לעיר-מחוז טיינג'ין וכ-125 קילומטרים מצפון-מזרח לבירת מחוז חביי שה-ג'יאג'וואנג, וממוקמת למעשה במרכז האזור שבין שלוש הערים. באודינג ממוקמת למרגלות מזרח החלק הצפוני של רכס הרי טאיחאנג, כך ששטחה כולל בעיקר אזור הררי בשטחה הצפוני-מערבי, ושיפוע הקרקע כלפי מטה עד אל אזור מישורי המוקף באדמות חקלאיות בשטחה הדרומי-מזרחי, שבו נמצא מרכז העיר. במזרח שטח המישור, ישנם משקעים רבים היוצרים מקווי-מים קטנים ואגמים רדודים אשר חוברים יחד ביצירת אזור בשם "אגם בָּאיְיָאנְגְדְייֵן", שבו שטחי מים עמוקים ומים רדודים עם ביצות, שלל שטחי יבשה בתצורות איים גדולים וקטנים. גם תושבי האיים והאזור של שטח זה נכללים בתחום ניהולה של באודינג. ולמעשה, שליש משטח באודינג נמצא ברכס הרי טאיחאנג במערב, שליש באזור המישור במזרח, ושליש באזור המרכזי ביניהם המכונה "אדמת הילי", שבו נמצא מרכז העיר.
אקלים
הטמפרטורה השנתית הממוצעת בעיר היא 12 מעלות צלזיוס. יש בה הבדל ברור בין עונות השנה, עם שינוי ניכר יחסית בטמפרטורות בין עונה לעונה. העיר מצויה בתחום אקלים מונסון ממוזג-חמים לח-למחצה. רוב הגשמים יורדים בעונת הקיץ, עם כמות משקעים ממוצעת של 570 מילימטרים במהלך עונת המונסון, בעוד שבחורף יבש והקור מגיע עד מתחת לאפס מעלות צלזיוס. גם בעונת האביב שורר בעיקר יובש עקב מזג אוויר אביך, ובסתיו קריר.
| אקלים בבאודינג | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 1.7 | 4.8 | 12.0 | 21.0 | 27.4 | 32.1 | 32.0 | 30.4 | 26.6 | 20.4 | 11.0 | 3.5 | 18.6 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -9.6 | -6.6 | -0.1 | 7.6 | 13.6 | 18.8 | 22.1 | 21.0 | 14.9 | 7.4 | -0.2 | -7.1 | 6.9 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 2.6 | 5.5 | 7.1 | 14.8 | 29.6 | 61.8 | 176.9 | 161.1 | 39.7 | 19.8 | 11.3 | 3.8 | 541.6 |
| מקור: [1] | |||||||||||||
כלכלה
באודינג ממוקמת במרכזו של אזור כלכלי בשם "רצועת בוהאי", המהווה את אזור שלוש הערים בייג'ינג, טיינג'ין ושה-ג'יאגוואנג. אחד המפעלים הגדולים בבאודינג הוא "צָ'יְינָה לָאקי פילם", שהוא יצרן חומרים רגישים לאור וחומרי הקלטה מגנטית הגדול בסין.
באשר להפקת אנרגיה מחודשת, לאחר שבאזור מקווי המים בבאודינג מתו דגים רבים משפכי מפעלים אל המים כבר לפני מספר שנים, ראש העיר צ'וּ'ן יוּ' הפך את באודינג בתוך שלוש שנים מעיר בעלת תעשייה עיקרית של ייצור רכבים ואריגי בד, לעיר שגדלה בקצב המהיר ביותר בסין למוקד לפיתוח אנרגיה סולארית-שמקורה בקרינת השמש, אנרגיית רוח, וייצור ציוד לאנרגיית ביומסה. כך גם הפכה לעיר בעלת שיעור הצמיחה הגבוה מבין כל הערים במחוז חביי, כאשר אזור ריכוז התעשייה בבאודינג, המכונה "עמק החשמל" ושנבנה במתכונת דומה לזו של עמק הסיליקון שבקליפורניה, הגדיל את היקף עסקיו פי ארבעה עקב שינוי זה. מצב נוכחי מוצלח זה של התקדמות הפרויקט, מבוסס על דיווח מתאריך 16 באוגוסט 2009.[1] אחת התוצאות המוצלחות של פיתוח תעשיית אנרגיה מחודשת זו, היא ייסוד 20 מפעלים לייצור הלהבים המשמשים במחוללים של טורבינת רוח ב"עמק החשמל", שאחד מהם הוא המפעל הגדול בסין בייצור זה. לצד מפעל זה, יש שני מפעלים מרכזיים נוספים בבאודינג לטורבינות רוח שהם בין הגדולים בסין, אחד מהם הוא המפעל לטכנולוגיית רוח "טיאנוויי" (בתרגום מילולי: "טכנולוגיית כוח הרוח טיאנוויי"). מפעל זה ייצר 20 טורבינות ראשונות בשנת 2008, ייצר כ-150 יחידות טורבינות נוספות בשנת 2009, וצפוי לייצר עוד כ-500 יחידות במהלך שנת 2010 במסגרת הפיתוח המקיף של הפקת אנרגיה מחודשת.
בשנת 2007 עמד התוצר הלאומי הגולמי על 137.5 מיליארד "רנמינבי"/יואן (18.3 מיליארד דולר אמריקני), המהווים זינוק של 11.7% לעומת התוצר הגולמי הלאומי של שנת 2006, עקב הפיתוח התעשייתי המהיר ביותר בבאודינג ובאזור "רצועת בוהאי".[2]
תחבורה
לבאודינג קשרים חזקים עם ערים אחרות, בעצם מיקומה על אחת הדרכים העיקריות המובילות אל העיר בייג'ינג ומחוצה לה. הכביש המהיר "ז'ינגשי" מקשר בין שתי הערים, ובאודינג היא גם הנקודה המערבית הסופית של הכביש המהיר "באוז'ין", המקשר אותה עם טיינג'ין. מסילת ג'ינגואנג מספקת שירותי הסעה תדירים לתחנה הרכבת של מערב בייג'ינג. מספר רכבות יוצאות מספר פעמים במשך זמן מסוים במהלך היום מהערים בייג'ינג ושה-ג'יג'ואנג אל באודינג, בין השאר בקווי מסילות בייג'ינג-גואנגזו ו-"שְׁווֹג'וֹאוּ-חְוָאנְגְחְווָה" העוברות דרך באודינג. ישנו גם כביש מהיר מטיינג'ין אל באודינג, אשר מקל את הנגישות ומקצר את הדרך לשלוש שעות נסיעה בין השתיים. נגישות הנסיעה באוטובוס מבייג'ינג אל באודינג גבוהה ביותר, כאשר באופן כללי יוצא אוטובוס מבייג'ינג אל באודינג מספר פעמים רב ביום.
מרכז באודינג מוקף בכביש טבעת, ומערכת התחבורה הציבורית בתחום העיר מורכבת מאוטובוסים (אשר גובים סכום של יואן אחד לכל נסיעה בתחומיה), ומוניות גם נפוצות בעיר.
בבחינת תחבורה אווירית, לבאודינג יש נמל תעופה קטן שאינו נכלל בדירוג 150 שדות התעופה הגדולים והנוחים בסין. אולם באופן כללי, נגישות בדרכי תעופה בין מחוזות רחוקים בסין ומדינות אחרות לבין באודינג היא קלה, עקב היותה ממוקמת במרחק של כ-150 קילומטרים משלושת שדות התעופה הגדולים והנוחים: נמל התעופה הבינלאומי הגדול ביותר בסין של בייג'ינג, נמל התעופה הבינלאומי הגדול של טיינג'ין ונמל התעופה "גֶ'נְגְדִינְג" של שה-ג'יאג'וואנג. כך גם רוב התיירים מגיעים לבאודינג דרך שלוש הערים הללו.
תרבות
עממיות
השפה המדוברת בבאודינג היא סינית מנדרינית, בתצורת ניב ייחודי לבאודינג הנקרא "ז'י-לו מנדרינית". למרות קרבתה של באודינג אל בייג'ינג, הניב הסיני המדובר בה אינו דומה במיוחד לניב המדובר בבייג'ינג, אלא קרוב יותר לזה המדובר בטיינג'ין. בנפת אנשין נמצא "איגוד המוזיקה של הכפר צ'ואנטואו" הממוקם באי בשטח "אגם באי-יאנגדין", שהיא קבוצה מוזיקלית מפורסמת המנגנת על "גְווָאן"-סוג של אבוב, "שֶׁנְג"-סוג של מפוחית פה, וכלי הקשה שונים. מוצרי מאכל מקומיים ייחודיים שנעשים בעיר הם ביצת "בָּאיְיָאנְגְדְייֵן" שמורה, וחמוצי "קְווֵיחְווָאי". הפסטיבלים והמופעים בעיר נערכים ברובם בעונות הקיץ והסתיו, ורבים מהתיירים מגיעים לעיר בעונת הסתיו שבה שורר מזג-אוויר קריר ונעים.
הפקת חומרי אמנות וחפצי אמנות:
- הפקות מאבנים בשם "יִישְׁווֵי" להשחזת והכלת דיו, תחריטים באבנים בנפת צ'ויָאנְג, יצירת דמויות העשויות מחימר "בָּאיְגוֹאוּ", יצירת כלי חרס ופורצלן מפותלים בצורה אמנותית וסריגה בחומרים מצמחי הקנה והסוף.
- "כדורי באודינג" - סט של כדורי מתכת המשמשים למדיטציה ולתרגול וגמישות בתזוזת אצבעות כף היד, ככל הנראה החפץ הידוע ביותר שמקום פיתוחו מיוחס לבאודינג.
בעיר יש שלושה פסטיבלים מרכזיים:
- פסטיבל "לאנטרן" בנפה העירונית גְ'ווֹג'וֹאוּ – נערך ב-15 לחודש הראשון על-פי לוח השנה הירחי.
- פסטיבל "פריחת האפרסקים" בנפת שׁוּנְפִּינְג – נערך בחודש אפריל.
- פסטיבל "הלוטוס" באגם בָּאיְיָאנְגְדְייֵן – נערך ב-23 ביולי עד ה-23 בספטמבר.
בעיר מספר מופעים עממיים מרכזיים:
- "באודינג לָאודְיָאו" - אופרה-מסורתית במרכז באודינג.
- "הָאהָא-צְ'יָאנְג" - מזמורים עתיקים מקומיים בנפת צִ'ינְגיְוֵּ'אן.
- "מוזיקת לְווֹגָאו העתיקה" - מופע של מוזיקה עממית בנפת לָאישְׁווֵי.
- "ריקוד האריה" - מופע ריקוד עממי מקומי בנפת שושׁוּי.
- "מחזה צללים" - בנפה העירונית גְ'ווֹג'וֹאוּ.
אתרים
הרחוב בעל האופי המסורתי העיקרי בחלקה הישן של באודינג הוא "דרך יוּ'חְווָה", אשר נמשך ממרכז העיר עד לקצה המזרחי שלה. רוב המבנים ההיסטוריים בעיר ממוקמים באזור של רחוב זה, לצד כמה ממרכזי הקניות המודרניים מהגדולים יותר שיש בעיר. רחובות עיקריים נוספים כוללים את "דרך דונְגפֶנְג", ושדרת "צָ'אנְגְיָאנְג". בבאודינג נמצאת אוניברסיטת חביי, בין שאר מוסדות חינוך גדולים בעיר, וקתדרלה גדולה, בין שאר מבני דת בעיר. במרכז העיר יש שני אתרים היסטוריים בולטים ובכל שטחה הניהולי ישנם 15 אתרים היסטוריים של שרידים תרבותיים במעמד מדיני.
האתרים ההיסטוריים במרכז העיר:
- גן בריכת הלוטוס - גן בסגנון סיני קלאסי עם בריכה עתיקה של צמח הלוטוס במזרח מרכז העיר. הגן נהרס והוקם מחדש ב-1227 (באותה שנה שבה נבנתה באודינג כולה מחדש על ידי המונגולים). לגן גם חשיבות תרבותית גדולה, כאשר שימש מקום לימודיהם של חוגים מסוימים במאות הקודמות. כיום נחשב בין עשרת הגנים העתיקים המפורסמים בכל סין.
- אחוזת מושל ג'ילי - אחוזה היסטורית הכוללת משרדים וחדרי מגורים, אשר הייתה מקום מגוריו ומגורי משפחתו ומקום פעילותו של מושל מחוז ג'ילי (הקודם למחוז חביי), לניהול ענייני המחוז. אחוזה זו נחשבת לאחד האתרים ההיסטוריים החשובים בכל השטח הניהולי של באודינג ובכל מחוז חביי, ונחשבת כאתר תרבות במעמד מדיני בסין. בשנת 1988 הוסבה למוזיאון, כאשר האגף האמצעי והגדול ביותר שלה (מתוך שלושה אגפים), פתוח לקהל.
האתרים ההיסטוריים בשטח העיר:
- שרידי בירת מדינת "יֵן" - נפת יִישׁייֵן (475-221 לפנה"ס)
- מעבר "דְזְה-גִ'ינְגְווָאן" בחומה הסינית- נפת יִישׁייֵן ונפת לָאייְוֵּ'אן (1368-1644)
- מצבות צִ'ינְג המערבית - מהוות את אחת משתי הקבוצות הגדולות בארכיטקטורת המאוזוליאום הקיסרית של תקופת שושלת צ'ינג, נפת יִישׁייֵן (1730-1915)
- "קברי מָאנְצֶ'נְג הָאן" - מקום קבורתם של הנסיך "ליו שֶׁנְג" ואשתו "דוֹאוּ וָאן". נפת מָאנְצֶ'נְג (154-113 לפנה"ס)
- "לוחית המוסר הקלאסית לָאו" - נפת יִישׁייֵן (618-907)
- מקדש גֶיְוֵּ'אן- נפת לָאייְוֵּ'אן (916-1125)
- מקדש "צְה-יוּ'ן" - נפת דִינְגשינְג (1306)
- מצבת האבן "יִיצְה-חְווֵי" - נפת דִינְגשינְג (550-577)
- מקדש "קָאייְוֵּ'אן" - הנפה העירונית דִינְגְג'וֹאוּ (960-1127)
- מקדש "קָאישָׁאנְסְה" - הנפה העירונית גָאובֵּיידְייֵן (618-907)
- שרידי כבשן הפורצלן דִינְגְג'וֹאוּ - נפת צ'ויָאנְג (960-1127)
- מקדש "ההר הצפוני" - נפת צ'ויָאנְג (386-543)
- חורבות מפקדת אזור הגבול "גִ'ין-צָ'ה-גִ'י" - נפת פֿוּפִּינְג (1938)
- המנהרה התת-קרקעית "זָ'אנְגְ'וָאנְג" - נפת צִ'ינְגְיְוֵּ'אן (1937-1945)
- משרד המושל המחוזי של ג'ילי - מרכז באודינג (1730-1911)
אתרי טיולים מרכזיים נוספים בשטח העיר:
- אגם באי-יאנגדיין - שטח המים המתוקים הגדול בצפון סין, בהרכבו משלל תצורות מקווי-מים עמוקים ורדודים על בסיס שקעי קרקע, ומהווה אזור תיירות בביקור באיים הרבים שבו ובאפשרויות השיט הרבות בנהרות ובערוצי המים שבין האיים והשדות המוצפים.
- "אזור הנוף יֵה-סָאנְפּוֹ" - יעד תיירות חדש ומתפתח שבו שילוב גאוגרפי של קניונים והרים עם יערות בתוליים וערוצי נהרות.
- פגודת "לְיָאודִי" – הפגודה הטרום-מודרנית הגבוהה בכל סין, מתנשאת לגובה של 84 מטרים (275 רגל), נבנתה בשנת 1055 בתקופת שושלת סונג. בשנת 1973 התגלה בחפירות במקום קבר משנת 55 לפנה"ס, שנמצאו בו גם חתיכות דפים עם כתבי ספרות סינית, כולל כתב יד מוקדם של המאמרות של קונפוציוס. נמצאת בנפה העירונית דִינְגְג'וֹאוּ.
השכלה
באודינג ידועה כ-"עיר סטודנטים" כשיש בה 7 אוניברסיטאות ומכללות, 31 בתי-ספר טכניים ומתחם מתקני אימון בסוגי ספורט אולימפיים. בנוסף ישנם מכללה לרפואה ומכון חקלאי.
מוסדות ההשכלה המרכזיים בעיר הם:
- אוניברסיטת חביי - המוסד האקדמי המרכזי בעיר ואחד המובילים בסין בייחוד בפקולטות המדעים והטכנולוגיה. באוניברסיטה נמצאת אחת הספריות הגדולות בסין, המכילה יותר מ-3,100,000 מיליון ספרים.
- האוניברסיטה לחקלאות של חביי
- האוניברסיטה לאלקטרוניקה של צפון סין
- מכון מרכזי לדיני חוק
- מכון מרכז הפיננסים של חביי
- מכון באודינג
- האוניברסיטה האקולוגית של סין
- המכון הטכני המקצועי לתכנות של חביי
- המכון הטכני המקצועי של חביי
- המכון הטכני המקצועי לאלקטרוניקה של חביי
ערים תאומות
שארלוט, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
יונגו (אנ'), טוטורי, יפן- סאיג'ו (אנ'), יפן
